לקיים אירוע? למה? השאלות הראשונות

בואו נודה בזה. אירועים, על כל מה שסביבם, לא ממש מעניינים אתכם. אני יודעת. אותי הם מעניינים גם כי אני עוסקת בהם וגם כי אני אוהבת אירועים. הם שוברי שגרה (והשגרה היא לא תמיד משהו מלהיב), יוצרים שמחה, התרגשות ובתור שכאלה, זוכרים אותם. אז בואו נראה אם אני מצליחה לעניין אתכם קצת במה שאני עושה.

אז ככה: עוד חודשיים יום הולדת. לאבא, לאמא, לאחד הילדים. יום הולדת חשוב, עגול. אולי זוהי מסיבת פרישה או חתונת הכסף...איך חוגגים? צריך "לעשות משהו"? "למה"? "כדאי"? "כמה זה עולה"? "מה יקרה אם לא נעשה שום דבר מיוחד ונחגוג בפשטות"? נכון שאתם חושבים ככה? ואם לא, אז משהו דומה?

האמת? - לא יקרה שום דבר "נורא" אם לא תחגגו, השמיים לא יפלו, המחר יתנהל בסדר, המחירים, חוץ מזה של הקוטג', ימשיכו לעלות וכשנתעייף מלשים לב, גם הקוטג' יעלה...ביבי, השד הזה, ינצח גם את הבחירות הבאות...החור באוזון ימשיך להתרחב והמצב הבטחוני, נו...לא עלינו. מדאיג כתמיד. אבל אם אתם שואלים את עצמכם את השאלות האלה, בגלל שההורים נשואים כבר 50 שנים (למשל), סימן שספק מסויים הצליח להזדחל לו והוא קשור לצורך מסויים. הצורך עדיין לא "סגור בהברגה", אך הוא כבר מזמזם את סימני שאלה שלו. (שובב שכמותו).
גם אם שאלות זה דבר מצויין לחיים, כולנו יודעים שהן יודעות להטריד, להסיח דעת ולבלבל. לעיתים "לא בא" אפילו לשאול שאלות.
מכל השאלות שאפשר ואני שואלת, את השאלות העוסקות באירועים אני דווקא אוהבת כי סופן - שמח ובעיקר כי התשובות עליהן מאד זמינות ופשוטות.  אז קצר ולעניין:
אם יש ספק - אין ספק. השאלות שעולות בעניין היום-הולדת העגול, בר המצווה, אירוע קידום בתפקיד וכו' אומרות בעצם שאנחנו יודעים, מרגישים שעלינו לציין אותם אחרת, אך לא בטוחים או בוטחים בחשק שלנו להתחיל עם כל הבלאגן.
הרמס, חבר טוב שלי מאיטליה אמר לי פעם משהו כזה: "כל יום, בו תקומי ותדעי שאת הולכת לעשות משהו טוב עבור מישהו שחשוב לך - יהיה יום נהדר".
וזוהי התשובה שלי לספקות ולסימני השאלה. כל יום הוא הרי "יום טוב" כדי לשמח הורים, ילדים, עובדים וכו', לא כל יום אנחנו מקדישים מחשבה ו"עושים"...(הקוטג', והנדל"ן, והמיסים...גוואלד!) אבל לקראת יום מיוחד שכזה, לא הייתי מפספסת בגלל ש"לא מתחשק לי". זוהי הזדמנות פז להתקרב, להודות, לאהוב, להעריך ולחזק את היחסים.
אני יודעת גם מהיכן מגיע ה"לא מתחשק לי" הזה...נראה גדול מדי, נכון? זמן, כסף, המון תיאומים, פרטים, הכנות....כאב ראש..."איך מתחילים בכלל?"

בינתיים תזכרו...גם את רומא לא בנו ביום אחד, אלא בשלבים. כל פרוייקט גדול או קטן מגידול אבטיחים ועד למאיץ החלקיקים שבשוויץ, כשבאמצע - גידול הילדים, לימודים, עבודה, זוגיות ומה לא...), מתחיל בצעד הראשון, אחר כך השני וכן הלאה. מה שנקרא "פרה - פרה"...(על הפרות והרפת נדבר אחר כך)
ותזכרו שוב: אם יש ספק, אין ספק. האם זו תהיה שמחה לנחגג? למשפחה? לחברה? לכם? האם אירוע מדליק יעשה לכם "יום טוב"?

אם כן, המשיכו לרשומה הבאה בבלוג.

http://apoletevents.blogspot.com/

כניסה לאתר "אירועים שכאלה"