המון טלפונים דרשו בשלומי היום, אולי כי חורף, אולי כי אני בתקופה כזו של שינויים ואולי כי הם פשוט חמודים החברים והמשפחה שלי. אז אחרי שניסיתי ללא הועיל להשחיז משפטים לכדי תיאור מדייק של הרגשתי המוזרה היום, עלה בראשי השיר הבא.

יש סוג של נחמה במפגש עם טקסט שמגדיל לבטא הרגשה מכבידה גם אם כוונת המשורר היתה לחלוטין שונה (האמנם?).

שיניתי רק את הכותרת - כל היתר קולע as is עם אפילוג צנוע.

ולס להגנתי
מילים ולחן: נעמי שמר

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע
והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!

רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר.

ציפורים נדירות כבר כבר דוגרות בסלע
אילנות נדירים נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש ש- אסור לצוד!

רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי - נאמר - איילת
אז היה מצבי אחר!

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!
צבעוני-ההרים הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא -
שטח בר מגודר ואיזור רשום!

אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס או רקפת
או אפילו איזה בן חצב מצוי

הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר - חוטף - קוטף - קולע לו זר
לו הייתי חיה או פרח
אז היה מצבי אחר!


אז זהו – מכריזה:

אסור לקטוף, אסור לצוד, אני כרגע שטח בר מוגדר ואיזור רשום.