כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לגדול והפחד ליפול

    ארכיון

    אני יוצא לעוף

    4 תגובות   יום שבת, 16/7/11, 23:04

    עד לאן שהלב לוקח, נכתב והושר, עד לאן שהגוף מאפשר.

     

    יוגה כדרך חיים היא מצב מעניין, מין גמישות טוטאלית של הגוף לתוך התארכות בלתי פוסקת של האיברים וכל זה תוך כדי נשימה ובחירה ברורה ומודעת.

    עד לאן שהלב לוקח, זה בעצם כמה אנחנו יכולים לשחרר, לתת ללב להרגיש, להרפות, לתת ללב לחיות, ליהנות גם אם זה אומר להיות במין תנוחה לא ברורה, כאשר לא ממש ברור איזה יד היא שמאל ואיזה ימין, ועוד פחות ברור, איך מחזירים את מותן ימין אחורה ומייצבים את האגן.

    עד לאן הגוף מאפשר, זה כמה אני יכול לשחרר את הכתף לרצפה למרות שבהיגיון היא רוצה לעלות למעלה.

    אני מוצא את עצמי הרבה פעמים חושב על לשחרר, את השרירים שאני יודע שמחזיקים סתם את הכתף באויר, מתוך הרגל של להחזיק, של לתפוס, של קישיון שזה הפוך מריפיון (לפחות אצלי במוח).

    איך אני יכול לשחרר, הרי אני כלכך רגיל בלהחזיק, חזק, כדי לא ליפול, כדי לא להרגיש, כדי לא לדעת, כדי לא להיות. להחזיק את עצמי בכוח כדי לא לחיות.

    פאוזה.

    חזרתי.

    לאן אני לוקח את העניין עכשיו, מה אני רוצה לומר מאחורי הרבה קלישאות המילים שלי?

     

    עד לאן שהלב לוקח, עד לאן שהגוף מאפשר.

     

    אני רטוב מזיעה, החולצה רטובה לגמרי, הידיים מחליקות על המזרן, הפנים נוטפות ואני מחייך, מחפש את הנקודה הנעימה בתוך העיוות הפיזי שאמור לשחרר אותי. ואני מוצא. אני משחרר את עצמי בתוך התנוחה.

    לא העיוות משחרר אותי, אני משחרר אותי ובעצם, מכאן זה כבר לא עיוות.

     

    השבוע שחררתי את עצמי מכבלים שעטפו אותי למעלה מחמש שנים, עטפו וחיבקו ולימדו והגנו ועדיין, נשמרתי בתוכם כדי לא לצאת החוצה, כמה שפחות אחריות אישית.

     

    אני כל הזמן רואה את הדימוי של "ניאו" מול העיניים, איך הוא הופך את המטריקס להיות חלק ממנו, איך הוא זה שקובע לאן הוא עף ומה יקרה אפילו שכל השאר לא חושבים שזה ניתן.

    אני רואה את עצמי משחרר את עצמי מההגבלים שאני והחברה שמסביבי כפינו עלי, עף לאן שאני רוצה, בשמחה, בביטחון ובהנאה, אפילו שהתנוחה לא נוחה, או לא מוכרת וזה הרי העניין. כי את התנוחות ביוגה אני עכשיו רק לומד, וככה גם בחיים, אני עכשיו לומד לצעוד מחדש, לקפוץ מגג לגג ולדעת שאני אגיע, לדעת שאני יכול לשחרר את הכתף לרצפה, זה רק בראש שלי שהיא לא מגיעה, כי הגוף יודע, הוא מאפשר, רק צריך לשחרר.

    אני אנחה אירועים כמה שרק ארצה, זה אני זה שקובע בעצם כמה. בין אם זה בגלל הפחד שחי בתוכי, בין אם זה הידיעה של החברה שמסביבי, בין אם זה בזכות זה שאני מאפשר לעצמי להיות חופשי בבחירת המספר.

    אם אני מאמין שאני יכול להנחות רק אחד בחודש, אז זה מה שיקרה. ואם אני מאמין שאני יכול עשרים, אז זה מה שיקרה.

    מפחיד.

    האחריות היא עלי.

    מרגש.

    האחריות היא עלי.

     

    לשחרר את הכתף לרצפה, להרפות אפילו שזה נראה לא הגיוני, הגוף יודע, הוא יודע איך להגיע לאן שאני מסתכל ורוצה. רק צריך להאמין ומשם לשחרר את הכתף, היא כבר תגיע לבד לרצפה.

    אם אני אנסה בכוח, אולי היא תגיע גם לרצפה אבל זה יהיה עם הרבה כאב, עם הרבה חוסר הבנה לגוף איך עושים את זה ומכאן שאין לימוד.
    בפעם הבאה שאתקל בקושי כזה או אחר, לא אדע איך לפתור אותו, כי בכוח אין לימוד, יש דקלום פיזי.

     

    אז השבוע שחררתי את כבלי "אלטרנטיבי". פרשתי מצוות ההדרכה הקבוע. עדיין אמשיך להדריך שם קורסים ספורטיביים וכל מיני ימי מסלול כיפיים אבל זה רק חלק קטן מהמכלול החדש שנקרא ערן.

    אני יוצא לעוף... (תלחצו ויאללה לעוף)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/11 00:10:
      תודה יפה שלי, אוהב אותך המוני המונים. בהחלט מדהים כמה אפשר ללמוד על עצמנו דרך כמה תנוחות ומילים שמתחברות ומתחבקות עם הגוף שלנו.
        20/7/11 23:12:
      שאולי שלי יוגיסט בנשמתך ובגופך גאה בך על ההחלטה שנלקחה מזמן ונדחתה... בשבילי,בגללי,בגללך.לא משנה. לכל דבר יש את הזמן שלו ועכשיו זה הזמן שלך - לזוז,לעוף... ללכת על "זה". מה זה זה? (באינטונציה של ג'ינג) מה שכתבת כל כך נכון,על היוגה ועל החיים.והאמת היא שהחיים זה היוגה והיוגה זה החיים.לא יאומן כמה שבשעה אחת אפשר ללמוד על עצמנו בדרך הזו,על הגוף,על הנשמה. אוהבת אותך עד השמיים וחזרה.. שאולית שלך
        17/7/11 08:40:
      אתה האחד, ברור לגמרי שגם אתה הוא האחד. המון אהבה, המון.
        17/7/11 08:17:
      אושר על הבוקר. אוהב אותך, ושמח בשבילך.