0

56 תגובות   יום ראשון, 17/7/11, 14:02

צופרת בקול.

נורא רם,


עולה הרים. ויורדת.

גאיות. בדרך

לאיזה אי-שם,

 


מוציאה המון קיטור

רק בכדי לגלות.

שכל הדרך.

שעברה, הייתה.

חפירה לאותה

נקודה,

 


ו//או.

שלא,

 


* * * 


ועדיין,

 


סוג-של בוקר.

מ-צוין!

 

 

 





[ופתאום כל-כך חסרה לי שוב התמונה ההיא. הראשונה עם החלק ההוא שמ-ציץ. בלי להתריס. בעיקר! ]

.

דרג את התוכן: