צופרת בקול. נורא רם,
עולה הרים. ויורדת. גאיות. בדרך לאיזה אי-שם,
מוציאה המון קיטור רק בכדי לגלות. שכל הדרך. שעברה, הייתה. חפירה לאותה נקודה,
ו//או. שלא,
* * *
ועדיין,
סוג-של בוקר. מ-צוין!
[ופתאום כל-כך חסרה לי שוב התמונה ההיא. הראשונה עם החלק ההוא שמ-ציץ. בלי להתריס. בעיקר! ] . |