כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגים(שם זמני) העתק של הבלוג שלי בדקס

    העתק של הבלוג שלי בדקס

    0

    משפחת דלייני (חלק שני)

    3 תגובות   יום חמישי, 5/4/07, 11:10

    מסיים לסדר הכל לארוחת ערב כך שאחר כך כל מה שישאר לעשות זה לבשל

     

    מתקדם לעבר המיים , האור בחוץ כבר מתחיל להתעמעם, מסתכלים עלי קצת בחשדנות

     

    "היי " אני י

    "היי" "אני קיי, ואיילו לורה וסוואן הילדים שלי " "דלייני"

    אומרת האמא , אני שם לב שהיא מציירת את הנוף בדו מימד צבעוני .

    "איך הגעת לכאן בזה?" אני מצביע על הקראוואן " הדרך דיי בוצית "

    "אנחנו כאן 10 ימים , הגענו לפני השטפונות" "קצת נגמר לנו האוכל"

     

    "לי יש הרבה ,בעיקר קמח,ואורז , גם ביצים שחייבים לגמור מהר כי מתקלקלות בחום"

     

    נכנסתי למים , מים קרירים יחסית לחום השורר בחוץ , מסביב סלעים אדומים גבוהים,

    מהממים ביופיים באור השמש השוקעת , שקט , ורוגע שיש רק במידבר , אחרי הרכיבה המרוכזת היום סוף סוף אני נרגע , בזווית העיין אני רואה אותם מסתכלים עלי .

     

    ******

     

    ארוחת ערב

    יושבים בחושך ליד המדורה , בישלתי אורז מטוגן עם ירקות בסגנון תילאנדי ולקינוח

    הפנקיקים החביבים עלי .

    אחרי הארוחה שותים תה ומדברים.

     

    מתברר שהם כבר מסתובבים ביבשת 3 שנים , האמא מציירת,ועובדת כמפקחת בשמורות טבע.

    והילדים לומדים בהתכתבות בבית ספר מיוחד.

    לורה בת 11 וסוואן בן 14.5

     

    הולכים לישון

     

    אני שוכב ער באוהל דרך הרשת שבתיקרת האוהל רואים את אלפי הכוכבים , אני חושב על ההבדל

    התהומי בין ההוסטל הדחוס של אתמול לבין המרחבים השקטים של היום.

     

    "נראה לי שאשאר קצת " חושב לעצמי ועם המחשבה הנעימה הזאת נרדם

     

     

    ******

    5:30 בבוקר,מתעורר, כבר חם באוהל

    יוצא החוצה , לורה כבר בחוץ

    "אני הולכת להתרחץ , אתה בא" אומרת בישירות של ילדים

    "כן ,חכי רגע"

     

    תוך שתי דקות שנינו רצים למים הקרירים.

    "אתה שוחה טוב, תלמד אותי גם ....."

     

    "טוב " .....

     

    כשחזרנו , קיי וסוואן כבר היו בחוץ עם תה מוכן

     

    "יש לנו מזרונים מתנפחים , רוצה להצטרף אלינו

     

    לשייט במורד הנחל ?"

     

    "למה לא, עניתי "

     

    אורזים אוכל/מים וקצת ציוד בשקיות נילון וקושרים למזרונים גם בגדים ונעליים .

     

    נכנסים למים ונסחפים עם הזרם החלש , הציוד על המזרונים ואנחנו במים רק עם כובעים.

     

    עדיין לא חם בחוץ והמיים קרירים

    מסביב קניון של סלע אדום מהמם והמון ציפורים .

    עוברים כ 50 דקות במים ואנחנו מגיעים למפתח בקניון ,

    בין המצוקים יש חוף קטן עם חול

     

    יוצאים מהמים , "מיכאן חוזרים ברגל" אומרת קיי , בערך שעתיים הליכה .

     

    מרוקינים אויר ,מתלבשים ואוכלים משהו ,

     

    אנחנו צועדים במעלה המצוק חזרה , נוף מהמם , כבר חם ומזיעים קשות .

     

    , הנה המחנה , הכל במקומו ויש הרגשה נעימה של מנוחה אחרי מאמץ.

     

    "50 ק"מ מכאן , יש תחנת דלק וראיתי שיש גלידה , רוצים ?"

     

    "מזמן לא אכלנו גלידה , אנחנו חוסכים " אומרת קיי.

     

    "אני מזמין רק תני לי ציידנית עם קרח 50 ק"מ זה 20 דקות רכיבה ובלי ציידנית הגלידה תגיע נוזלית "

     

     

    " אני גם רוצה לבוא " אומרת לורה , "יש לי קסדה נוספת והיא מספיק גבוהה להגיע לרגליות , אם את מסכימה "

    פונה לאמא המודאגת משהו .

     

    "טוב רק נורא בזהירות "

    "בסדר"

     

     

    קושר את הציידנית מאחור , ומרים את לורה לכסא בעדינות , מתניע , ואנחנו בדרך

     

    אני מרגיש אותה קצת בלחץ מאחור אז אני רוכב לאט , אט אט היא מרגישה יותר טוב ואני מאיץ.

     

    30 דקות ואנחנו בתחנה

     

    קונים דלי של 5 ליטר גלידה וניל עם תותים . "בואי נעוף מהר כדי שזה לא ימס יותר מידי"

     

     

    בדרך חזרה כבר שנינו ממש נהנים היא מקשקשת מאחור (ואני כמעט לא שומע כלום)

     

    אבל שנינו כבר נעים יחד בקצב של האפנוע ,מה גם שכבר נהיה אחר הצהרים ומתקרר

     

     

    והכל נראה הרבה יותר ידידותי באור של השקיעה.

     

     

    20 דקות ואנחנו בחזרה בשמורה , לא ראינו שום רכב נוסף בדרך.

     

    שמים את הגלידה במקרר של הקראוואן .

     

     

    אחרי ארוחת הערב , יושבים ארבעה , אני , ילדה בת 11 ילד בן 14 ואשה

    באמצע המידבר האוסטרלי

     

    ומחסלים,לאור הדימדומים,

     

    5 ליטר גלידה וניל עם תותים.

     

    המשך יבוא:)

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/07 14:00:

      איזה כייף, אתה עושה לי לרצות הביתה... התמונה מעלה דמעות בעיניים (מגעגועים) פתאום אני קולטת כמה אני אוהבת להיות שם...

      עוברת לחלק III 

        5/4/07 17:27:

      חחח הבוחן

      כן זה סיפור אמיתי :)

       

      וגם כל הדמויות אמיתיות וחיות עד היום הזה (טפו טפו טפו) ואפילו השמות

        5/4/07 12:46:

      בהנחה שזה סיפור אמיתי..אני רק יכול לקנא . מקנא בכל אלה שלקחו את עצמם והציוד המינימלסטי והסתובבו בעולם ראו תרבויות אנשים חוו דברים שפה בארץ לא הי סיכוי שיחוו.

      כמובן כשהם עוד צעירים ללא מחויבות.

      זה אחד הדברים שאני מעט מתחרט עליו..שלא יצאתי והסתובבתי בעולם מיד לאחר השחרור מהסדיר.

      כיום כלומר בשנים האחרונות עושה זאת עם זוגתי שתחיה במיטב הנוחיות...(גובה העקבים הדקים שמונה סנטימטר של אשתי..מגבילים את אופי הטיולים שלנו..קורץ)

      מצפה להמשך..ciao

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אחר40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין