חדר המתנה חשוך.  ספות נמוכות .שולחן קטן עמוס עיתונים  . תמונה של הבבא סאלי.מדף שעליו סידורי תפילה.בחדר הסמוך -משרד קבלה מואר . גבר עם סרבל כחול נשען על דלפק ומשוחח עם פקידה. צפורניה האדומות משתעשעות כחיפושיות עם העכבר. עינייה משוטטות במחשב.ידו השרוטה מונחת באיבה על חשבונית. צלוחית  סוכריות קורצת לו לשווא. 

-אני בהלם.

-עשו לך הנחה גדולה.

-מה שמך?

-מירי

-תשמעי מירי ,מאיפה אני אביא לך 4000 שקל

-צ'קים או קרדיט?

-הכרטיס שלי עמוס,אל תשאלי.

-מה אתה רוצה ממני?!

-תסתכלי מהחלון,זה היה האוטו של הבן שלי .

-כן?

-עכשיו עלינו לקבר.שנה שלישית.

-מת?ממה?

-סרטן.

-ולא הרגיש כלום?

היה לו כאב בגב .זה היה בקיבה.

-בן כמה?

 27-

הבכור בטח!תשמע,מוטי הוריד לך 1000 שקל,

-תוך חודש הוא הלך

-אתם הגברים חסונים, אבל אשתך?

-לא זזה מהבית.

 -אבא שלי מת בשינה.באנו בבקר והוא לא זז.

-מירי,אנחנו הולכים לחתונות והפנים של אשתי כמו פסל.

-לגהץ לך בקרדיט?כמה תשלומים שתרצה,אבא'לה.

-היא לא חיה יותר.מה אני עושה?

-אני חושבת כאמא,איך אשתך עומדת בזה?

-גדלנו אותו ,חיתולים,רצנו אחריו,בית ספר,צבא...

-ווי  לי...

-רוצה לראות תמונה?איזה חתיך גבוה הוא היה.

-תשאיר את הרכב.תבוא מחר.תמצא כבר דרך לשלם.

-אבל הבת שלי הקטנה צריכה אותו.לילד.עכשיו התחתנה.

-אין מצב שייתן לך להוציא את האוטו בלי ויזה או צ'ק.

-מירי,אבל רק שריטה במכסה! אני בהלם.כולה קצת צבע.

-עשו לך הנחה,חיים קשים,

-אני מקנא באבא שלך.אם למות אז רק בשינה.

-סלח לי ,סוגרים עוד רבע שעה,אני צריכה לרוץ לסופר.

-ואשתי,לא צוחקת יותר...ואני,

 הלו,אין זמן ,סוגרים,אתה שם שיושב בשקט,הרכב שלך מוכן.