מתעוררת בבוקר ונזכרת בך

איך הלכתי לישון וחלמתי דמותך

הולכת לעבודה ורואה רק אותך

כל היום מתעסקת בך

עורכת קניות בדרך חזרה

ורוצה לראות לצידי את העגלה שלך

חוזרת הביתה, והבית ריק.

אין אותך.

בודקת הודעות,

התיבה ריקה.

מנסה להתקשר ומתחרטת מייד.

מחליטה לשים הכל בצד

להשקיע יותר בדברים החשובים בחיי

לתת מעצמי יותר לילדיי

ושוב אתה!

בוהה במסך ורואה רק הודעות ממך

מנסה לראות טלוויזיה, אבל זה רק אתה.

מדהים איך במילה, משפט, מבט שלך

אתה עדיין אחראי לכל חיוך שלי, לכל דמעה.

והמלאך השומר עומד מעליי

צורח עליי: דייייייי

עד מתי?

הולכת לישון ורואה רק את דמותך

דמותך האהובה, האוהבת, העוטפת,

דמותך ההזויה,

בבואתך הפוחדת מעצמה.

מודעת שזה לא נכון

יודעת שאני לא צריכה

ובכל זאת, מה לעשות?

מודה. עדיין תלויה בך.

פטתית ככל שאהיה, אבל מ כ ו ר ה!