כותרות TheMarker >
    ';

    אגניהוטרה

    ביצים מקושקשות, אבנים צהובות, נשמות אבודות, אהבות נשכחות, גרביים כחולות...

    פוסטים אחרונים

    0

    החיים בסופגניות

    24 תגובות   יום חמישי, 22/11/07, 18:52

    היום נעצתי שיניי בסופגניה לראשונה השנה. אכלתי שתיים, בשביל הסימטריה :-)

    סימטריה היא עניין חשוב ביותר, דעו לכם. חשוב ביותר לאזן את טעם הריבה עם טעם השוקולד.

    סופגנייה צריך לאכול בנדיבות, מכל הלב.

    אם אתם אוכלים בביסים קטנים, כמוני, היא הופכת מייד למאכל מביך דוגמת פלאפל, ומזילה את המסתתר בתוכה על ידיים, מכנסיים, בגדים, וריפודי מכוניות. מה שמצריך טיפול מיוחד של ליקוק (לא בפרהסיה!)  ואחריו- ניגוב יסודי.

     

    הסופגניות של ילדותי מעוררות בי ערגה מיוחדת. אני זוכרת איך הלכתי לכיוון תחנת הרכבת, אל המרכז, ושם במאפיה מול בית המרקחת, הייתה מוכרת עם כובע לבן וארוך, שמכרה פונצ'יקי- הסופגניות הרוסיות. הייתי מתקרבת אל המקום, וריח הטיגון היה מעורר אותי ואת הרוק בפי. תמיד היה תור, במיוחד בבוקר, וכשהגיע תורי, הייתי מושיטה מטבע למוכרת, ותמורתו, קיבלתי פונצ'יק מעוגל וגדול,  עדיין רותח, עם חור ענק באמצע, טבול באבקת סוכר. המוכרת הושיטה אותו בזהירות, עטוף בנייר, ותמיד בחיוך. ואני תמיד לקחתי אותו במשנה זהירות, כאילו היה לפיד אולימפי, והחזרתי לה חיוך של אושר. תחילה הייתי מרחרחת אותו, כי תמיד משחר ילדותי אני חייבת לרחרח כל דבר שבא אל פי. ריח של עונג נדף ממנו.

    הייתי מקרבת אליו את שפתיי, חצי מנשקת, בודקת עד כמה הוא חם, נושפת קצת ומייד הייתי נועצת בו את שיניי. תוך כמה ביסים הוא הפך לנקניקייה אחת ארוכה במקום עיגול.

    אני חולמת על היום, בו אפגוש שוב במוכרת העגלגלה וחייכנית, והיא תושיט לי עוד פונצ'יק רותח.

     

     

    היה כבר חנוכה. חורף ארור. קר, מבולגן ומנוכר בחדרי. אבל אני לא שם. הו לא. מסדרונות לבנים, אחיות עייפות ורופאים טרוטי עיניים רצים בם.  אני שוכבת. הגברת לידי כבר סיימה לפתור את התשבץ ונרדמה עם העיתון על פרצופה. רעש, מבקרים מחפשים אחר יקיריהם ומשוטטים בחדרים. איפשהו ילדים צוחקים. אני מחליטה לעשות לי כוס תה. לאט לאט יורדת מהמיטה.  כמה אטית היא הליכתי. כמה כבד הגוף הזה שכבר הוריד פה איזה 7 קילו. כמה קשה היא הנשימה, נלחמת בחומות שמציבים לה צינורות גופי. ולפתע הם נכנסים. חב"דניקים. עם ארגז סופגניות. שרים שירים, מדליקים נרות. אברך צעיר נותן לי סופגנייה- "תהיי בריאה!!! וחג שמח!" הוא מוסיף. אני ממלמלת "תודה" חלוש והניצוץ חוזר לעיניי. היא לא טרייה במיוחד, אבל לא אומרים לא לסופגנייה.

    והיא עושה דרכה אל פי.

    הנה כבר שביל הריבה נוזל לי על הסנטר. סופגנייה אוכלים בחיוך או לא אוכלים בכלל.

     

     

    בחורף ההוא הוא רדף אחריי כאילו הייתי איילה בודדה ביער עבות. אני לא התלהבתי. לקחתי את הזמן, ובכלל לא הייתי בטוחה בכלום. הוא המשיך להתעקש. ערב אחד צלצל אליי:

    "איפה את? בעבודה? חשבתי לבוא לבקר אותך, מה את אוהבת בסופגנייה?"

    לא יודעת. חייכתי. אל תביא סופגניות. זה משמין.

    כעבור חצי שעה, שמעתי את רעש האופנוע. הוא בא עם קפה חם, וארבע סופגניות קטנות וחמודות ארוזות בפלסטיק שקוף. "נו, תאכלי, הבאתי בשבילך!" הוא הפציר וחייך. החלפנו מבט מבויש. הביא גם סוכר לקפה. חמוד. אפילו שאני לא שותה עם סוכר. התקרב אליי, הביט לי בעיניים, ונישק בעדינות, אח"כ בחוזקה.

     "את מתוקה, כמו סופגנייה עם שוקולד" לחש לי באוזן.

     "זה לא אני, זה הסופגנייה" פלטתי בחיוך.

    כעבור שעה קלה נסע, אבל השאיר לי חיוך, חם בבטן ונעים בלב.

    "קנו אותך בסופגנייה" עוד זוכרת שמלמלתי לעצמי. "זהו ילדה, קנו אותך" והלב ענה לי בזמזום הדבורה.

     

     

    בחג ההוא אמא שלו החליטה לאפות את הסופגניות. הייתה בדיאטה והדבר השפיע על כל בישוליה. תחילה כולם התרעמו, אבל בסוף התרצו. ישבנו שם, כל המשפחה שלו- אחים ואחיות, אבא, אמא, סבתא, והוא, ואני. הדלקנו נרות, שרנו שירים. רגע ההכרעה הגיע והסופגניות יצאו מהתנור. הן היו קטנות וחמודות. בתוכן הסתתרה קוביית שוקולד מריר מומסת. פיזרה אבקת סוכר והגישה. חמים- מריר- מתוק התפזר לי בפה. לקחנו כמה ועלינו לחדר. עמדנו רגע זו מול זה, וקרבנו באחת, כמו מוגנטנו. נשקתי לו ברוך על שפתיו. הוא אחז בפניי ופיזר את שיערי. נפלנו על המיטה. תשוקה כזו, חייתית, בלתי מוסברת, כמו שחשתי אליו, לא חזרה אליי. לא היה זה החג הראשון שלנו יחד, אך אחרון בהחלט. ליבי דימם על ריצפת החדר, כמו סופגנייה המזילה טיפות דביקות של ריבת תות על ריצפה קרה. המוות מיאן לבוא, ורק טעם הסופגניות מעשה ידי אמו סרב להרפות ממני. בפה היה לי חם, מתוק ומר, רק שכעת הצטרף גם המלוח.

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/11/07 18:47:

       

      צטט: קאיה 2007-11-30 12:35:31

      *  גם על התעללות רוחנית מחייך

      מחזירה לי, הא?

       

      מחייך

       

      (וכן ברור שאדום הולם אותך מאד)

        30/11/07 12:35:
      *  גם על התעללות רוחנית מחייך
        29/11/07 18:39:

       

      צטט: ג'וד 2007-11-27 08:25:04

      וואוו, איזו הסטוריה של סופגניות יש לך.

       היסטריה או היסטריה?

       

      גוועלד לא אכלתי סופגניה כבר שלושה ימים...

      חתום

        29/11/07 18:38:

       

      צטט: ronitronen 2007-11-26 18:37:34

      סופגניות תפוחות עמוסות בחיים,

      הגשת לנו כאן, מגש של טעמים.

       

      תנקי שם בשמאל יש לך עוד אבקת סוכר..

       

       מי אמר שזה סוכר?

       

      תמים

      מסניפה סופגניות...

      נשיקה

        27/11/07 08:25:
      וואוו, איזו הסטוריה של סופגניות יש לך.
        26/11/07 18:37:

      סופגניות תפוחות עמוסות בחיים,

      הגשת לנו כאן, מגש של טעמים.

       

      תנקי שם בשמאל יש לך עוד אבקת סוכר..

       

        25/11/07 07:06:

       

      צטט: מר אמסטל-י"ם! 2007-11-24 16:41:48

      הוספתי ריבת כוכב ירוק לסופגניה שלך מותק

      תודה דארלינג,

      הריבת כוכבים הזאת

      נוזלת לי על הסנטר....

       

      (טעים)

       

       

      מחייך

        24/11/07 16:41:

      הוספתי ריבת כוכב ירוק לסופגניה שלך מותק

        23/11/07 22:18:

       

      צטט: ענתיכ 2007-11-23 21:53:45

      בגללך הלכתי היום לקנות סופגניות :)

      *

       

      יקירה שלי,

      זה לא אני זה מר חנוכה...

       

      (טוב נו גם אם אני- איזו אסוציאציה נהדרת- סופגניות, מקווה שחשבת עליי כשנגסת והיה לך טעים ורך בפה)

       

      נשיקה

        23/11/07 22:16:

       

      צטט: odedkor 2007-11-23 21:57:41

      וואו! מדהים, ומתוק, ועצוב, וחזק. אין לי סופגניה אז, במקום זה, כוכב!

      תודה רבה!!

       

      (פעם הבאה סופגניה, טוב?)

        23/11/07 22:16:

       

      צטט: ב ה י ר 2007-11-23 20:48:38

      כמה חינניות הן סופגות....

      אצלך,

      הסופגניות.

      צוחק

       

      תודה.

       

      הסופגניות אצלי סופגות אותה במקום השמן.

       

        23/11/07 22:15:

       

      צטט: suni 2007-11-23 13:53:15

      נגסתי בסיפורייך במהרה,

      רוצה עוד ממך.

      הסיפור האחרון עורר שאלות,

      תזכירי לי לשאול אותך בדרך לעליה :)

       

      תודה שאת כותבת ותודה שיש לי את המזל לקרוא אותך.

       

      נשיקונת...

      די נו...

       

      תמשיכי....

       

      מחייך

       

      נשיקה

        23/11/07 21:57:
      וואו! מדהים, ומתוק, ועצוב, וחזק. אין לי סופגניה אז, במקום זה, כוכב!
        23/11/07 21:53:

      בגללך הלכתי היום לקנות סופגניות :)

      *

       

        23/11/07 20:48:

      כמה חינניות הן סופגות....

      אצלך,

      הסופגניות.

        23/11/07 13:53:

      נגסתי בסיפורייך במהרה,

      רוצה עוד ממך.

      הסיפור האחרון עורר שאלות,

      תזכירי לי לשאול אותך בדרך לעליה :)

       

      תודה שאת כותבת ותודה שיש לי את המזל לקרוא אותך.

       

      נשיקונת...

        22/11/07 22:15:

       

      צטט: .gandalf. 2007-11-22 22:04:57

      שום דבר שהוא פחות מכוכב על ארבע סופגניות, מתוקות ומרגשות כמו שרק הסופגניות שלך יודעות להיות.

       

      תהיי חברה שלי?

       

      ברור,

       

      תודה.

       

      מחייך

        22/11/07 22:04:

      שום דבר שהוא פחות מכוכב על ארבע סופגניות, מתוקות ומרגשות כמו שרק הסופגניות שלך יודעות להיות.

       

      תהיי חברה שלי?

        22/11/07 21:29:

       

      צטט: קאיה 2007-11-22 20:21:57

      את מ. ה זה מ. פליאה עשות במילים

      נשיקה

      תודה ספתא

       

      מחייך

       

      נשיקה

        22/11/07 21:28:

       

      צטט: *lil* 2007-11-22 20:30:18

      לעולם לא אוכל לאכול שוב סופגניה בלי לחשוב עלייך :)

      מתוקות-מרירות ונהדרות המילים שלך..

      ואו זאת מחמאה אולטימבטיבית,

      בייחוד נוכח עונת השנה ולוח החגים

       

      מחייך

       

      תודה

        22/11/07 20:30:

      לעולם לא אוכל לאכול שוב סופגניה בלי לחשוב עלייך :)

      מתוקות-מרירות ונהדרות המילים שלך..

        22/11/07 20:21:

      את מ. ה זה מ. פליאה עשות במילים

      נשיקה

        22/11/07 19:33:

      תודה רבה

      מחייך

        22/11/07 19:16:

      נפלא

      את כותבת נהדר

      נהניתי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      החתולה המעופפת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין