כותרות TheMarker >
    ';

    הפינה הסינית

    אני שוהה כבר למעלה מ 15 שנים בסין. אשמח לספר חוויות אישיות, סיפורים ששמעתי, וכללי התנהות בעולם העסקים ובכלל

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/7/11 10:41:
    פלאפל!רק פלאפל תנו לי!איזה פחד!
      19/7/11 12:27:
    שמעתי שהתרבות של הסינים מורכבת, אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך כמה מרתק לקרוא את הדברים האלה
      18/7/11 12:46:

    מרתק..

    קראתי ונהניתי מאוד.
    קובעים במסעדה בביג'יין?? :-)))

    0

    נימוסים והליכות במסעדה סינית

    3 תגובות   יום שני, 18/7/11, 02:46
    ''
    חלק גדול מהעסקים בסין מתחילים ומסתיימים סביב שולחן האוכל, ולכן ההתנהגות במסעדה היא חלק חשוב מתרבות העסקים בסין! בקיאות במנהגים סביב שולחן האוכל הוא כרטיס כניסה והתחלה ברגל ימין של עסקה בסין.
     
    נתחיל בנימוסים בכלל.
     
    ראשית אני חייב לספר שהיה לי הכבוד והזכות ללמוד נימוסים אצל חנה בבלי. לחברה הצעירים אני בספק עם שם זה אומר משהו. אולם הצעירים פחות שבנינו, יודעים שחנה בבלי היתה "כוהנת הנימוסים בישראל" האורים והתומים של נימוסים והליכות בארץ.
     
    ולמה הייתי צריך ללמוד נימוסים? לא, זה לא בגלל שאשתי עמדה על כך לפני שאשפר את נימוסי לפני שהסכימה להתחתן איתי, זה בגלל שצהל שלח אותי ללמוד נימוסים והליכות. הייתי בקבוצה הראשונה של אנשי צבא שיצאו ללמוד את המטוס האמריקאי הכי חדיש של אז, הפנטום. הסיפור שהסתובב באותם בהימים(אינני בטוח כמה הוא נכון) שמספר שנים לפני כן יצאה קבוצת אנשי צבא למוסקווה (מאחורי מסך הברזל של אז). במוסקווה הזמינה הקהילה היהודית את אנשי הצבא הישראלים לבית הכנסת ונתנו להם תפילין. אנשי הצבא, רובם יוצאי קיבוץ של השומר הצעיר, לא ידעו מה זה, היה קשה להם להחליט אם לאכול את זה להקיש עם זה או פשוט לזרוק את זה.
     
    אז כדי להמנע מפשלות דומות, עברנו קורסים בנימוסים, דת, ואפילו הביאו אלינו אחת לשבוע קורס אחיות מרמב"ם ולימדו אותנו לרקוד.
     
    הזכרתי את חנה בבלי כי היא אמרה משפט מפתח שמתאים לישראל, ארה"ב וסין,  ואני מניח שאפילו למרכז אפריקה. נימוסים אינה מטרה! נימוסים הם אמצאי לתת לזולת להרגיש טוב! חשוב לזכור לא תמיד כללי הנימוס שלנו מתאים לתרבות הסינית. אל לנו לנופף בכללים המערבים או בכללי נימוס בכלל (האמינו לי ראיתי זאת לא פעם). זיכרו את הכלל שכן קובע "תן לזולת להרגיש טוב". ולא פחות חשוב, וגם זה כלל בינלאומי, אל תתאמץ להראות כמה אתה מנומס, חכם ונבון. תן למי שבחברתך בעיקר אם הוא לקוח, תן לו להרגיש כמה הוא מנומס, חכם ונבון.
     
    אחרי שאמרתי זאת חשוב לציין גם שמולכם עומדים (ברוב המקרים) אנשים נבונים ואנטיליגנטים. הם יודעים שאנו לא בקיעים ברזי הנימוס הסיני וברוב המקרים יקבלו חריגות בהבנה. זאת ועוד, יהיו מקרים בהם תעשו מעשה מטופש  (אני לפחות), מטופש גם בסטנדרטים שלנו. הסינים שאינם יודעים הרבה על זרים יתכן מאד שיקבלו זאת בהבנה כי יחשבו שזאת דרכם של זרים.
     
    ועוד עצה לפני שאני מתחיל, עצה שקיבלתי לפני שנים, הפעם לא מחנה בבלי, אלא מאורי ירום (אני מקווה שאני זוכר את השם נכון) נספח צהל בוושינגטון, "לעולם, לעולם אסור לבקר את המדינה המארחת" אתם רוצים לשבח סינים עשו זאת כמה שיותר! אתם רוצים לבקר סינים, התאפקו, חזרו הביתה ובקרו אותם בישראל. אמשיך ואומר גם כשהם מבקרים את עצמם, שימעו והחרישו, אסור לכם להסכים.  להם מותר לבקר את סין, לכם לא!!!!!
     
    ועכשיו לנושא נימוסים והליכות במסעדה סינית.
     
    מיקום היושבים
     
    ארוחה עם לקוח, ובעיקר לקוח חשוב, מתקיימת בחדר פרטי במסעדה. בכל מסעדה קיימים חדרים פרטיים רבים,  ואין כל בעיה להשיג חדר כזה. כמובן יש לעשות הזמנה מראש. הכרתי מסעדה ב Hangzhou  שהיו בה 99 חדרים פרטיים, ומסעדה ב NanJing בה היו 488 חדרים פרטיים. מסעדה זאת בתפוסה מלאה יכלה להאכיל 5000 סועדים.
     
    המקום החשוב סביב השולחן,  ובמקום זה חשוב להושיב את הדמות המרכזית החשובה. הוא הכסא מול הפתח. הכוונה למקום בו היושב רואה את הדלת חזיתית. לא תמיד זה ברור אבל תמיד אפשר לשאול.  ובמקרה של ספק יש לציין (אבל ללא הדגשה יתרה) שאתה חושב שזה המקום החשוב.
     
    יש מסעדות (בעיקר ביוקרתיות יותר) שבכוסות היין מכניסים מפיות שמקופלים בצורה מעוצבת, במקרים אלה המפית בכסא הכבוד גבוהה מכל השאר ואז קל לזהות (ראה תמונה מצורפת).
     
    אם מגיעים בנפרד, רצוי להגיע מראש ולא להתישב עד שמגיע האורח/האורחים החשובים. מציעים לאורח לשבת בכסא הכבוד הוא עלול לסרב (לפעמים מתוך נימוס). במקרה זה חייבים להשתתף במשחק ולעמוד על כך שהוא ישב בכסא החשוב. אולם צריך גם להפעיל רגישות והגיון ואם יש צורך - לוותר.
     
    רצוי שהדמות המרכזית  בצד שלך ישב הדמות המרכזית  בצד הסיני רצוי מימין. וכל השאר מסביב ע"פ סדר חשיבותם בארגון. את המתורגמנית/מתורגמן יש להושיב קרוב לראש השולחן ללא קשר למעמד בארגון.
     
     
    עריכת השולחן האוכל
     
     
    כלי האוכל על השולחן הסיני הם כדלהלן: התמונות המצורפות הם של שולחנות מפוארים במיוחד, אם כי כבר ראיתי גם מפוארים יותר.
     
    שולחן אוכל טיפוסי יכלול את הכלים הבאים: קערה עמוקה קטנה הכוללת כף חרסינה, צלחת שטוחה קטנה, מקלות אכילה, ספל חרסינה קטן חסר ידית, כוס זכוכית, מגוון של כוסות יין, תלוי ברמת המסעדה, ומפית.
     
    הצלחת השטוחה הקטנה משמשת בעיקר לשיירים. מאחר וכולם לוקחים את האוכל מהצלחות המרכזיות את השיירים הם משאירים בצלחת השטוחה. צלחת זאת, ורק זאת, תוחלף במהלך הארוחה.  אם רוצים להניח מזון, מניחים אותו בקערה הקטנה ולא בצלחת השטוחה, במידה והנחתם מזון בצלחת השטוחה, זה לא אסון גדול, רק שימו לב שהמלצרית לא תחליף פתאום את הצלחת. יחד עם מזון שהונח  שמסמל למלצרית שאפשר לפנותו.
     
    כוס החרסינה (ללא ידית) הוא הכוס לתה, במסעדות יותר פשוטות ימזגו לתוכו מים חמים.
     
    כוס הזכוכית - לשתיה קרה ומיצים.
     
    כוסות היין כוללים בדרך כלל כוס גדולה יותר ליין אדום וכוסית קטנה יותר לאלכוהול חריף.
     
    את המפית מניחים כך שאחת הפינות תהיה מתחת לצלחות ושאר המפית נופלת על הברכיים בצורת מעוין. בדרך כלל, ברוב המסעדות, המלצריות יפתוח את המפית ויערכו אותה עבורכם.
     
    השקת כוסית ראשונה
     
    אין להתחיל לאכול לפני שמזגו לכולם משקה (כוהלי או אחר) מתחילים לאכול אחרי השקת הכוסות.
     
    רצוי לתת לאורח הסיני או למארח הסיני לפתוח לומר כמה מילים להשיק כוסות עם כולם. במידה והשולחן גדול, לא צריך להשיק כוסות עם כולם, אפשר להקיש את הכוס בשולחן, בחלק העשוי מזכוכית, שפרושו השקתי עם כולם.
     
    אם ניתן רצוי לומר כמה מילים לפני ההשקה (או אחריה תלוי בנסיבות) חייבים להודות לאורח/מארח על ההזדמנות למפגש ועל ההזדמנות להציג בפניו (תלוי מה עומדים להציג) . אם מדובר באורח רם מעלה במיוחד אפשר לומר שאתם יודעים כמה הוא עסוק ומעריכים מאד את הזמן שהוא מקדיש. צריך להשתמש בחנופה, אך לא להגזים. לסינים יש ביטוי "Pai Ma Pi" שפרושו לתפוח לסוס על האחוריים, שבעברית פרושו "ללקק את התחת" צריך להזהר לא להכנס לקטגוריה זאת!
     
    השקת הכוסות מתבצעת בדרך כלל בעמידה אבל אם אורח הכבוד יושב לא קמים.
     
    מיד אחרי ההשקה אפשר לאכול. רצוי לתת לאורח הכבוד להתחיל.
     
    כיצד אוכלים
     
    האכילה נראית נורא לסועד מערבי. כולם אוכלים מהצלחות המרכזיות עם מקלות האכילה שהיו כבר בפיות שלהם. האוכל זורם מהצלחת המרכזית לפה, והשיירים לצלחת השטוחה. בימים הראשונים שלי בסין נסיתי לזכור בדמיוני את מבנה הצלחות המרכזיות, ולהגיע למקומות בצלחת שעוד לא נגעו בהם, אך זה כבר עבר לי מזמן, היום כשאני מגיע למסעדה סנית בארץ, אני חייב לשנן לעצמי לא לגעת בצלחת המרכזית, לפי ההרגל,עם מקלות האכילה שלי!
     
    בחלק גדול מהמסעדות מונחות הצלחות המרכזיות על מגשים מסתובבים. אני בדרך כלל משתדל לא לסובב את המגש ונותן לסינים לעשות זאת. זה די פשוט מאחר והשולחן סיני תמיד כל כך עמוס שכמעט תמיד ימצא מספיק אוכל בקרבתי. כך שלא אצטרך לבדוק האם אני יכול ברגע נתון לסובב.  אולם, אם בכל זאת צריך לסובב,  יש לבדוק שברגע הנתון לא יהיה מישהו שבדיוק לוקח אוכל וההזזה לא תפריע לו.
     
    במהלך הארוחה אפשר ורצוי לדבר, לאחר שכולם שבעו קמעה, אפשר להתחיל ולדבר על עסקים.
     
    אורז או מאכלים קמחיים (אטריות, או כיסונים "קרפלך" ועוד) מגישים בסוף הארוחה. בסוף הארוחה מגישים פירות ברב המקרים אבטיח, מלון ועוד, נהוג להשתמש בקיסימים לאכילת פירות.
     
    עצתי,  השתדלו להיות עצמכם, זה הכי פשוט ומתקבל הכי טוב. אל תנסו להיות יותר סינים מהסינים, ובעיקר, אל תספרו להם כיצד סינים אמורים להתנהג (נשמע מיותר, תתפלאו כמה פעמים נתקלתי בתופעה זאת).
     
     
    שתיה חריפה
     
    הסינים שותים משקאות אלכוהלים במהלך הארוחה, בעיקר אם זאת ארוחה חגיגית. יש מגוון גדול של משקאות אלכוהלים: יין אדום, בירה אבל בעיקר משקה חריף שקוף עם רמת אלכוהול גבוהה. למשקה זה הם קוראים "ביי ז'ייו שפרושו יין לבן. קורה והם יתרגו שם זה לאנגלית ויקראו לזה יין לבן", אל תטעו, יין לבן זה לא! לכל המשקאות שיש בהם אלכוהול הם קוראים ז'ייו.
     
    מחירו של ה"יין הלבן" החריף יכול לנוע ממחיר אפס ועד לאלפי RMB.  ע"פי מחיר היין (גם האוכל) תוכלו לדעת כמה הפגישה חשובה להם. לא אעבור על כל סוגי היין, אך אזכיר את הקצוות: הזול ביותר וגם מהמפורסמים ביותר הוא "אר גו תו" זהו משקה כוהלי חריף, שנמכר ברוב הסופרמרקטים (כמובן מוגש במסעדות) במחיר של שקל עד שניים לבקבוקון של 100 מ"ל. בקצה השני, ה"מאו תאי" ללא ספק המשקה הכוהלי המפורסם ביותר בסין. בשנחאי יש רחוב מרכזי שנקרא על שמו. משקה זה יקר מאד הבקבוק הזול ביותר ימכר במאות שקלים, היקרים באלפי שקלים וקיימם בקבוקים לאוסף שאינני יכול לאמוד את מחירם.
     
    לפני כמה שנים קבלתי בקבוק "מאו תאי" בן 15 שנים מידי גנרל בצבא הסיני. לא יחסתי לבקבוק חשיבות עד שגיליתי ב"דיוטי פרי" בסין בקבוק דומה שעלה כמעט 1000$.
    למזלי שמרתי בקבוק זה ולא נתתי אותו בהיסח הדעת כמתנה חסרת ערך. לא כך היה עם מתנה אחרת שקיבלתי בקופסא מאד מהודרת. מדובר במין שילוב של תולעת ופטריה שע"פ הרפואה הסינית מסוגלת לחולל נפלאות. לא זוכר מי נתן לי את קופסאת התולעים ואינני זוכר למי נתתי את התולעים (את הקופסא שמרתי) אבל פעם שאל אותי מישהו מה עשיתי עם התולעים, וכשאמרתי שנתתי אותם ואינני זוכר למי, הוא כמעט התאלף. הוא הסביר לי שמחיר השוק שלהם יכול להגיע ליותר מאלף דולר.
     
    נחוזר לשתיה, בדרך כלל הסינים אינם שותים להנאה, הם יותר מאתגרים אחד את השני. נהוג  להקיש כוסית עם כל אחד מיושבי השולחן, וכל אחד יחזור ויקיש כוסית, ולפעמים יותר, חזרה. זה יכול להסתכם בערב בהרבה מאד כוסיות. באזורים הקרים יותר, כמו מונגוליה הפנימית, כל ארוחה שכזאת מסתכמת באובדן חושים.
     
    במונגוליה הפנימית כל נסיון להתחמק כנראה שלא יצליח. הם מתחילים בכוסית (רק אחת הם אומרים) ברגע ששתית הם מסבירים שמנהג המקום הוא 3 כוסיות. ואז כמובן מתחילים אחד מול אחד. כשאתה חושב שסיימת, תופיע מונגולית שמנמונת, תתן לן צעיף משי וקערה ענקית מלאה משקה חריף וחזק. אתה חייב לשתות ואז היא תשיר. שימו לב לפני ששותים חייבים לתבול את האצבע במשקה לזרוק טיפה לשמים, טיפה לארץ וטיפה לכל הנוכחים. בפעם הראשונה שלא ידעתי ולא עשיתי כך, הייתי חייב לשתות שתי קערות.
    אני זוכר שכשהענינים התחילו להתחמם, ביקשתי מהפקידה שתמנע ממני לשתות אם אתחיל להשתכר. בבוקר מצאתי את עצמי ישן במיטה בלבוש מלא ללא כל זכר ממה שקרה. כשאלתי מאוחר יותר את הפקידה למה לא עצרו אותי, היא הסבירה יחסית לאחרים היית הכי בסדר.
     
    אחזור להשקת הכוסיות, רצוי לתת לאורח המרכזי ליזום ראשון את ההשקה.
    הכי חשוב יש לדעת את הטרמינולוגיה, הם יאומרו "גם ביי" שפרושו לרוקן את הכוס. אל תחזירו "גם ביי" אמרו "שאוון אי" שפרושו רק לגימה. לא תמיד יסכימו ל "שאוון אי".
     
    סיום הארוחה.
     
    אם אתם המוזמנים, אין לעזוב את השולחן עד שהמארח סיים לשלם, קיבל קבלה קם ויצא. רצוי ללוות אותו עד ליציאה, לפחות למעלית. אם אתם המארחים והאורח/אורחים רוצים ללכת. אפשר לקום ללוותם ואז לחזור ולשלם.
     
    תמיד נשאר אוכל על השולחן ואפשר לקחת אותו. די מקובל ואף אחד לא יופתע. המילה היא "טאו באו". המלצרים יארזו את האוכל עבורכם וימסרו לכם אותו עטוף.
     
    אין צורך בטיפ, ואף אחד לא מצפה לו. אך ישמחו לקבל. קרה לי יותר מפעם אחת שרדפו אחרי לרחוב והחזירו לי את הטי].
     
    שיהיה לכם בתיאבון.
     
    מוטי הרכבי
    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      מוטי הרכבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין