0
היבוא?...
השיר התנגן ללא הרף במרווח שבין האזניים לאונות . אורי חזר מהופעת זמרים באמפיתיאטרון. היתה שם שירה אדירה. חשכת דיו סמיכה אפפתהו. מה קרה לפנסי הרחוב? כניראה שכחו להדליק אותם . "לא טוב היות האדם לבדו, לבד... לבד..." הצלילים הצטרפו להדהוד צעדיו על מדרכת הרחוב השומם. "שגם אם יתמהמה בוא יבוא" המשיך השיר. האם בוא יבוא?... היבוא? שאל אורי את עצמו ... והניגון בראשו נמשך "והוא לבדו יודע ..." וכי מה יודע המשורר הזה יותר ממה שהוא יודע?... אורי מוטרד בעיקר מיומרותיו של המשורר המכריז שמשהו בוא יבוא... ושהוא יבוא במאוחר או במוקדם... "לא טוב היות האדם לבדו" והשיר חוזר מההתחלה להתנגן. אורי כבר זאב בודד שלושים שנה , ובכן, מה הוא יודע היום שלא ידע במשך כל השנים של בדידותו המזהרת?... ממש שום דבר. אבל הוא בטוח ששום דבר לא יבוא אם הוא, אורי, לא יגרום לבואו... זה הרי ברור לו כשמש בצהרי היום, המשיך בהרהוריו... דבר לא בא ללא מאמצים... וכי מי אם לא האדם עצמו הוא הוא שקובע את גורלו?... "שגם אם יתמהמה"...יתמהמה...מהמה...מממ...מממ... הוא מהמהם...ולפתע נעצר. שאלות הרות עולם מטרידות מאין כמותן מילאו את מוחו הקודח. מי יתמהמה?... האם הוא, או גורלו?...האם גורלו, או הוא?...או... אוי!!... פרצה זעקה נוראה מגרונו. החשיכה הסמיכה הסתירה את עמוד החשמל והוא נתקל בו. ראשו עמד להתפוצץ... אורי נפל ארצה מגואל בדם ועולמו חשך עליו אבל הניגון המשיך על אף הכאב ... "הוי, לא טוב היות האדם לבדו"... היבוא האמבולנס בזמן?...היבוא?...
|