סוף סוף התיישבתי, אחרי לילה לבן,

 או בעצם אחרי לילה של שחיה.

כמו סינדרלה, בחצות בדיוק,

נפתחו שערי שמים, ליתר דיוק

נפתחו חריציצים חריצים בתקרה

והגשם השקה כל פינה יבשה.

וכך בתי ואנוכי החילונו במלאכת הפינוי

לא פשוט לפנות חדר של נערה מתבגרת...(בתי הצעירה)

הגשם לא פסח גם על חדרו של אחיה

אותו הזעקנו מבילוי (בשביל מה יש שביתה??) לתת כתף במלאכת הפינוי.

לפנות בוקר באה מנוחה ליגע, פרשנו כמעה ליצוענו.

וכמידי יום, עם לחיצת הכפתור (תודה לך לבנה ), לעבודה יצאתי,הרי העבודה היא חיינו...לא...?!

אמממה....ביש המזל לא הכזיב.....לפתע פתאום צנח לו החלון...הלך קפוט המנגנון...

ואז, בלי לבזבז אף רגע יקר, פניה ראשונה שמאלה ולמוסך.....

אומרים הצרות באות בשלשות.....אני ממתינה

ובינתיים.....אפשר קפה חזק , בבקשה ?

שיהיה לכולנו ערב מהנה.