כותרות TheMarker >
    ';

    אור-לי

    פוסטים אחרונים

    משחק ?

    6 תגובות   יום שלישי, 19/7/11, 00:13

    פעם, כשעוד הייתי יפה, צעירה ובלונדינית (סתם... אף פעם לא הייתי בלונדינית... למעט בין גיל שנה לשנתיים וזה לא נחשב), אמר לי תלמיד שלי:

    "המורה, את כ כך שקופה. את לא שקופה כמו חלון.את שקופה כמו בלי חלון. כמו חלון שבור"

    אם זכרוני איננו מטעני (והוא איננו), איימתי באותה העת על חבורת המתבגרים בכיתת החינוך שלי, בבוחן קשה במיוחד שלא העלתי בדעתי לקיים אך, חשבתי כי האיום ישכנע אותם ללמוד, והמטרה קידשה את האמצעי.

    התלמיד , שכנראה הבחין בהתפתלות שלי, המביישת משהו, נתן את הדיאגנוזה המלומדת שלו, בליווי דוגמא.

    והוא צדק.

    אני לא יודעת לשחק את המשחק. אני דווקא רוצה. לעיתים, אפילו מאוד.

    אין הדבר כך מפאת צניעות, דבקות ביושר או כל מניע אחר בדוגמת תפיסות עולם נוספות המיוחסות לקדושים מעונים.

    אני נטולת יכולת.

    סימפטומים גופניים שונים ומשונים, פוגעים במשימה...

    אני מסמיקה, מגמגמת, מדברת שטויות, ולא מישירה מבט .אני מתפתלת,מצחקקת וניתן באופן כללי לומר שאני נראית מטופשת לגמרי. ובגדול!

    מועצת החכמים שלי (ראה: חברים, חברות, קרובי משפחה, וסתם כאלה שדוחפים את האף..) נהגה לתת לי לאורך ההיסטוריה הנשית והאנושית שלי את העצות המועילות (?) הבאות:

    "אל תעני לטלפון, למה את תמיד זמינה? שיחפש אותך"

    "תגידי לו שאת יוצאת עם מישהו, ושכבר יש לך תוכניות להערב"

    "תגידי לי שאת עסוקה"

    ועוד ועוד ניסוחים מרנינים שמטרתם העיקרית הייתה לשמור על כבודי הנרמס, לפרקים.

    הבעיה העיקרית היא, כך נדמה, ששימוש במילים שאינן אמיתיות למול אחד שליבנו חפץ בו, יש בה מהזילזול, ובעיקר,הפסד גדול...

    מה בדיוק יצא לי מזה שאני לא אענה לו? אני לא אראה אותו! וזה סותר את את תוכנית האב שלי - לראות אותו.

    ולמרות כל זאת, אני גאה (לא ממש) לשתף אתכם באחת הפעמים הבודדות בה ניסיתי לשחק (לשחק זו מילה יפה ל"לא להגיד את האמת כי אם קשקוש אחר שאמור, על פי ספר החוקים, לספק לי איזו תועלת" וייתכן שיש לשקול העברת השתלמויות בנושא):

    את שי הכרתי בתחילת שנות ה - 2000.

    מערכת היחסים ביני לבין שי הסתכמה בפגישות בנות 20 דקות בהן התנשקנו (ולא רק) ולאחריהם נשארתי שבורת לב ומלאת געגוע.

    כמובן, שבאותה התקופה הרצון להיות בת זוגתו של שי למשהו יותר ממשי מעשרים דק' הייתה אחת השאיפות הגדולות שלי... (זה סוג של מאזוכיזם, שלא כאן המקום להתייחס אליו. אך, ללא כל ספק התופעה ידועה לרפואה...)

    העניין של שי בי ובאישיותי הכובשת,  היה כה מזערי, שלו היה נשאל עלי, ללא הכנה מוקדמת, מספר שאלות אינפורמטיביות כדוגמת "מה היא מלמדת?" , "באילו כיתות?" , "האם יש לה אחים \ אחיות?"  בספק שהיה יודע לענות ולו על אחת מהן...ובל נתבלבלה... זה לא שלא סיפרתי ... כי אם, ההתעניינות שעוררתי בו הייתה יוצאת דופן ב...העדרה.

    מכאן קל להבין, שלא היה כל צורך במשחק מולו כי, אך כן היה צורך בהכוונתו לעבר הדלת, כחצי שנה לפני שאזרתי אומץ לעשות זאת בפועל (כי גם מאהב צריך לדעת להיות...)

    וכך, באחת הפעמים כשהציע להיפגש, אמרתי לו בקול רועד, שכבר קבעתי ארוחת ערב עם מישהו מחדר הכושר.

    שי, ענה לי "הופה" (תשובה מעמיקה ומלאת רגשות, לכל הדעות), והלך לשחק עם מישהי אחרת.

    אני התייסרתי יומיים על התרמית הנוראה...

    לא נרדמתי (באמת), לא אכלתי (שזה דווקא היה טוב כי שי אמר לי, שלא נראה לו שכדאי שנלך ביחד לים כי אני שמנמנה ולכן, הביקיני בטח לא יושב עלי יפה...) ולבסוף, צלצלתי אליו והצעתי להיפגש ולהכין לו ארוחת ערב (כפיצוי על השקר שלי, שעניין את שי כשלג דאשתקד, כמדומני).

    שי התרגש עד דמעות (תנין) ואמר שאין לו זמן לארוחת ערב אבל, הוא יקפוץ לכמה דקות...

    הבטחתי לעצמי לא "לשחק \ לשקר" יותר וחיכיתי לו בכיליון עיניים. אישה מאוהבת נוטה להיות מטורללת...

    במהלך השנים האחרונות, ומים רבים שעברו בנהר, הבנתי עם התבגרותי (וסירובי  להקצות זמן ומשאבים לאנשים המקדישים לי עשרים דקות...), שדווקא הדבקות שלי בהתנהלות נטולת משחקים, עשויה לזמן את האושר אל פתחי.

    אבל, לא קל לנו...

    -אנחנו רוצים לצאת בסדר, גם באותם המקומות בהם רצוי שנצא מאוד לא בסדר לאחר, ומאוד בסדר למול עצמנו.

    -אנחנו רוצים להיות הכי טובים, גם במקומות שטוב לב, אינו נחוץ בהם.

    -אנחנו רוצים לקבל את שליבנו חפץ בו, אך מתביישים לומר את הדברים כהווייתם.

    בשנותיי אלה (ואני מייחלת לכך שגם בעוד שנים רבות...) אני מוקירה, מעריכה ומכבדת את כל אלה שאומץ ליבם ונאמנותם לעצמם, הביאה למולי ובגילוי לב, את רצונותיהם ויכולתם.

    אני גם מבינה למה דרך זו כל כך נוגעת בי ואפילו מרגשת. היא מכבדת. אותו ואותי !

    היא מותירה לי את הזכות החשובה ביותר, זכות של בחירה.

    ובעיקר, היא לא מתעתעת. ומה שאחליט לעשות... זו כבר הדרך שלי והאחריות שלי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/11 19:59:
      מ ק ס י ם !!!!!!!! כיף לקרוא משתף מלא כנות מבויש אך אסרטיבי נפלא !!
        20/7/11 12:17:
      תודה לכם :-))
        20/7/11 10:55:
      היא מכבדת. אותו ואותי !...
        20/7/11 00:43:
      בהצלחה
        20/7/11 00:39:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2011-07-19 16:27:49

      אהבתי. בעיקר את השתי שורות האחרונות

       הן החשובות באמת :-). תודה

      אהבתי. בעיקר את השתי שורות האחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אורלי. ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין