אתמול בבוקר זה התחיל, מרוץ של למעלה מ-30 שעות לא חדל לרגע אחד.

המשרד המה אדם בבוקר, כל הרו"חים והרו"חות התמקמו באמצע הקומה וקיבלו הודעה מעניינת, לא מראה חדש לא מראה מלבב במיוחד לרכז 600 שנות לימוד קשות ומעיקות במיוחד ב40 מ"ר מכוסי רצפות ישנות ישנות ובאוירה חגיגית לשחרר את כולם עם חצי חיוך על השפתיים.

אחרי שהודיע את מה שהודיע, התפזרו כולם, תמיד כשמתכנים ולא משנה כלכך לטובת מה יש איזה ריח מזור באויר, חנוק כזה, עמוס כזה, ריח שאין לו  בדיוק הסבר או כוון אבל יש לו נוכחות אדירה, כזו שאתה לוקח אתך לכל שעות היום ולכבדים שביננו גם לשעות הלילה.

בכל אופן זה נגמר מהר מאוד וכל אחד חזר לעבודתו, היו כאלה שחזרו לעבודתם הכבדה מאוד כמוני והתיישבו לשתות כוס קפה לרגע על מנת להבין את העומס שנחת עלינו כך לפתע באמצע היום, כל התכניות בוטלו וידעתי שהיום בערב אצטרך להיות כאן, לחזק את הקשר לעבוד על הזוגיות לפתח את היחסים הפיננסיים שלי עם הקוביה הזו, עם הקומה זו עם הבניין הזה בשעת לילה מאוחרת.

חלשנו על אלפי מספרים, חיפוש בלתי פוסק אחרי המובן מאליו, רק לטובת היחסים, כל דבר שעשינו היה בכדי לפתח את היחסים הללו ולהפוך אותם לאפשריים, יחסים פיננסיים כמו כל מערכת יחסים הם האיזון הנכון בין מה שנמצא ומה שלא נמצא, בתשע בערב, הכל נראה אחרת מהצהריים...

עשרות זוגות של עיניים טרוטות ועייפות הבהבו במסדרונות, כולם נראו לסדר לפני שעות אחדות והתפקוד מלא, כולם עובדים על היחסים, מחפשים את המובן מאליו בערימת ניירות אינסופות, בתוך אלפי קבצים ומאות אלפי ג'ידות ומגות בתוך ים קילו בית ממוסמך מכל סוג מסמך שהוא.

בשעה מסויימת העייפות חצתה גבולות והתחיל הצחוק, הצחוק הזה, נו זה שנובע מייאוש שמזכיר לך רגעים מסויימים בבית הספר, ומאתה מתחיל לפלרטט עם העבר בסיפורי צבע וטיול, מנסה לשרוף עוד חמש דקות בכדי להמנע מהחיפוש הפיננסי לעצור לרגע את מלאכת העבודה על היחסים.

בכל אופן לפנות בוקר הכל נדם, היו המון נוכחים אבל הכל היה שקט כזה, מעורפל, לא היה ברור אם אנחנו לקראת סוף הסאגה או שמא מדובר בשקט של עייפות קשה כזו שהפעילה מרירות תחילה, עבודה קשה לאחר מכן, עייפות נוספת, צחוקים לא ברורים ובדיחות משומשות ולבסוף שקט ארוך כזה, מעין סיום.

היחסים הפיננסיים שוקמו, האבידה נמצאה, התרחשות מעניינת הייתה שם/כאן והכל נראה אחרת בשעה זו של הערב, המון שעות אחרי, עוד שיעור בחיים נלמד, עוד קבוצה של אנשים חתרה קדימה וניצחה יחד את השעמום, חוסר העניין והבינוניות, בכל פעם מחדש זה נראה אחרת, הפעם יותר טוב

יחסים פיננסיים, יחסים מסוכנים ?