כותרות TheMarker >
    ';

    to know hope

    איך מבצעים היפוך תודעתי
    know hope

    מהנאחס אל הנכס

    0 תגובות   יום שלישי, 19/7/11, 23:25

    מהנאחס אל הנכס

     

    כדור הארץ שאנחנו חיים עליו, והיקום בכלל, זוהי יצירה מושלמת בעלת מנגנון עצמי לשמירה ותפעול שוטף. כל טוב, שופע ומלא אהבה בהתגלמותו.

    העולם יפה וטוב ואנחנו החיים בו, בלי הבדל מין, דת וגזע, כולנו טובים.

    אפשר היה לשאול אז איפה זה משתבש? איך בכל זאת משהו קורה והרע, האלים והסבל מתקיימים? איך קורית "שואה", "נכסה" ו"נכבה" ?

    מדהים לגלות כמה יותר קל לנו להתמודד עם צרות, מאשר לראות את השפע שאנחנו מוקפים בו.

    עד עכשיו, הורגלנו להתחזק מהתמודדות עם צרות.

    בעולם השופע טוב, שאנחנו חיים בו היום, אנחנו צריכים לצמוח ולגדול ובעיקר להתרחב על מנת להכיל את השפע.

    שפע בהקשר הזה נכון גם לגבי מחמאה או פירגון שבמקום להרחיב את הלב שלנו בשמחה וגאווה אנחנו מתכווצים. מתכווצים מתוך פחד לחטוא בחטא היהירות, מיד אנחנו מכחישים, כמו חוששים שתכף ייקחו לנו את זה... חחח...

    ה"תכף ייקחו לי את הטוב" זה בדיוק כמו להגיד "בלי עין הרע"

    באותו רגע, אנחנו מתכווצים ולא מסוגלים להכיל או לקבל את השפע, המחמאה או הפירגון.

    עלינו להתרחב במקום להתכווץ, להרחיב את הכלי שאנחנו ולהכיל את שפע הטוב.

    בשביל מה יש לנו שפע סביבנו אם אנחנו לא נהנים ממנו? השפע כאן כדי שנהנה ממנו.

     

    לדוגמה, הסכסוך הישראלי פלשתינאי, למה למשל הערבים, הפלשתינאים, הישראלים לא שמחים שהם חיים תחת השלטון הישראלי?

    נכון שערביי ישראל הם מיעוט, ולצערנו זו דרכו של עולם, לקפח את המיעוט... לקחנו על עצמנו  להשתדל אחרת. 

    בכל זאת, בישראל, יכול מיעוט להעז פנים ולהתנהג באופן שאילו היה עושה כך באחת מהמדינות השכנות היה מוצא את עצמו בבור אפל וטחוב.

    לדוגמה, לאף תושב ישראלי, למעט היה מיעוט ערבי ועושה זאת המואזין בכל בוקר צהרים וערב, אין אפשרות להרעיש בקולי קולות בשעה ארבע בבוקר בסימפוניית קולות, של כמה וכמה מסגדים, באזור מגורים, בלב ליבה של תל אביב, ברמקולים פתוחים בשיא הווליום ומכוונים ישר לתוך המיטה שלי, ואני קמה ומקשיבה ופתאום מואזין אחר הצטרף ואולי אפילו שלישי והם שרים להם תפילות שונות ומזמורים שונים וממש לא מסונכרנים, בארבע לפנות בוקר. ואיש לא פוצה את פיו.

    ואיש לא מעז לומר, סליחה, אולי אפשר שקט? לפחות בלילה?!

     

    אזרחי המדינות סביבנו, מתעוררים לאחרונה במרי וקול זעקה, חיים במשטר דיקטטורי, בו אין להם זכות להרים את עיניהם שלא לדבר על להשמיע קולות ודעות. דעות נגד הממשל? חמאס!

    אז בעצם אם הייתי ערבי ישראלי, הייתי משתדל ליהנות מהמצב, כמו שאכן עושים תושבים ישראליים ערביים רבים ומפתחים עסקים, לצד החולשה שלנו הישראלים, אשר אוהבים להתארח ומוכנים לשלם עבור זה ביד רחבה, אז הנה בבקשה, תפדלו. כולם יוצאים נשכרים.

    הפליטים הפלשתינאים, בוודאי מרגישים החמצה.

     

    אני מציעה שהערבים הישראלים יהפכו את יום הנכסה ליום הנכס. 

     

    ו״נכבה״ כי לא נשארתי ליהנות ממקום, עם כל היתרונות והחסרונות של המקום הזה, שמאפשר לאזרחים שלו לחיות בשמחה ומאפשר לבחור ליצור בשפע.

    ערבי ישראלי לא בטוח שחייב לראות ביום העצמאות יום עצוב, אולי כדאי שיראה בו יום שמח, בו יש לו מדינה, סוף סוף,  בואו נזכור שהפלשתינאים היו אנשים שחיו כאן תחת כיבוש זה או אחר, ללא מדינה ואפילו לא מאוגדים תחת ההגדרה של עם.

    בכ״ט בנובמבר, האו"ם החליט להקים כאן שתי מדינות. המזל שלנו ושל הערבים הישראלים שקם בן גוריון אחד והכריז על הקמת מדינה. תחשבו שהיה לנו מנהיג אחר באותה תקופה, שדוד לא היה שם באותו רגע, יש מצב שלא הייתה לנו מדינה עד היום.

    צריך לשמוח בשביל הפלאשתינאים, שיכריזו על מדינה עצמאית בספטמבר, באיחור של 63 שנים... הם יכריזו על הקמת המדינה משלהם, בהמשך לאותה החלטה בכ"ט בנובמבר.

    לא נורא אם לא יכירו בנו ולא יהיה לנו שלום איתם, נקווה שיהיו עסוקים בבנייה, בפיתוח, ובמאבקים כאלו ואחרים בינם לבין עצמם ונגד ההנהגה של עצמם, כעצמאים, כמונו בעצם. 

    כל מאבק או מלחמה רק שיפרו את מעמדה של מדינת ישראל. עם כל הכאב וההרוגים והפצועים, ועבורנו כל אחד כזה הוא אחד שסופרים אותו. כל מלחמה מאז רק שיפרה את המעמד הטריטוריאלי של אותם קרעי מדינה, שאותה הסכים לקבל בן גוריון.

    אז גם אנחנו צריכים להגיד להם תודה.

    אם אכן תקום מדינה לפלאשתינאים, אז תהיה לפליטים הפלשתינאים ברחבי העולם, שוב הברירה האם להשאר ככה, קורבן, כבר 63 שנים, באותו מצב, או לקחת את גורלם בידיהם ולהחליט שמעכשיו חיים.

    יכול להיות טוב לכל אחד מאיתנו, ולכולנו יהיה טוב יחד.

     

     כשכולנו נהיה מחוברים למרכז הנשמה שלנו, מחוברים אל האור הפנימי שבתוך כל אחד מאיתנו, כל אחד ילך בדרך שלו, בנתיב שלו, מבלי להיות מושפע ממה שאומרים בסביבה שלנו, או אז נחזור לסדר הבריאתי המושלם, כל אחד בדרכו וכולם בנתיבים עצמאיים ומקבילים.

     

    טוהר, ניקיון, קלילות, כמעט ריחוף של אושר ושמחה כל הדרך!

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ענתגיא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין