לאחר כל ששככה הסערה והשכל הישר חזר לתפקד,גיליתי כמה דברים רבים ונפלאים אני יכולה לעשות בכל שנייה ושנייה.

אף אחד לא רוצה שיצביעו עליו כשוגה או כאחד שלא חשב עד סוף כל התהליך ולכן כחלק מהרגיעה הכללית החלטתי שאני יורדת מתפקיד "הצופה".

בעבר היה הצופה אדם שתפקידו להתריע על סכנות המגיעות לפתחה של העיר.

הוא היה עומד על מגדל גבוה ומביט אל המרחק בכדי לראות שאף מרע לא עומד להפתיע את העיר ולהחריבה.

במהלך חיי אני מוצאת את עצמי רודפת אחר הצדק,מאוד חשוב לי שאנשים יסבלו כמה שפחות,שיהיה טוב ולכמה שיותר אנשים.אבל התפקיד הזה מאוד קשה,לא אחת נזרק הרפש,אנשים שלא מעוניינים להתייחס מרעים לך באופן גלוי או סמוי.ישנן פגיעות שקל יותר להתמודד מולן וחלקן ממש שוברות אותך ואתה נאלץ למצוא דרכים יצירתיות בכדי לעבור את המכשול.

כך בדיוק היתה הפרשה האחרונה ששיתפתי אתכם בה,יצאתי ממנה שבר כלי והיה קשה מאוד לדלג מעל המכשול.

ואז הבליחו להם רעיונות מטורפים שאני יכולה לעשות בכדי לא להיות יותר במצב זהה:

1. ליצור מאפס יצירות שאני יכולה להתחבר אליהן עד תום.

2. לחפש מקורות עניין אחרים ובעצם ליצור הפרדה מוחלטת בין העבודה והיצירתיות.

3. לכתוב לעולם מסרים חיוביים ואת האנרגיה שאני משקיעה באנשים להפנות לאפיקים אחרים.

ואלו רק חלק מהרעיונות..לפעמים מגיעים לפתרון רק בדרך הארוכה אבל לפחות ולמרות הצער שבדבר,ההארה גדולה והסיפוק עצום.

ממש גילוי עצמך מחדש..