המגזר החקלאי התלכד השבוע בהתנגדות גורפת לפתיחת השוק הישראלי לייבוא חופשי של מוצרים חקלאיים. לדברי אנשי הלובי החקלאי, אפשר להוזיל את מחירי התוצרת החקלאית לצרכן הישראלי, ובפרט את מחירי מוצרי החלב, גם ללא פתיחת השוק לתחרות חופשית מול מוצרים מיובאים.

הדרך העדיפה, מבחינתם, להוזלת מחירי מוצרי החלב, היא באמצעות סבסוד החקלאים. ככל שהסבסוד יהיה גבוה יותר כך מחירי התוצרת יוכלו להיות זולים יותר.

לדברי אנשי הלובי החקלאי, ניתן להוזיל את מחירי התוצרת החקלאית גם באמצעות הגבלת הרווח של המשווקים. ככל שאחוזי הרווח של המשווקים יהיו נמוכים יותר, כך התמורה שתישאר בידי החקלאים תהיה גבוהה יותר והאפשרות להוזיל את המחירים תהיה ריאלית יותר.

תהיה הדרך להוזלת מחירי התוצרת החקלאית הישראלית אשר תהיה — הלובי החקלאי מתנגד בכל התוקף לפתיחת הענף לתחרות חופשית. יבוא חופשי של תוצרת חקלאית זולה יותר, עלול להוביל לקריסתם הכלכלית של אלפי משפחות, בעשרות ומאות מושבים וקיבוצים, והם יתנגדו לכך בכל התוקף.

עמדת הלובי החקלאי זוכה לתמיכה גורפת מכל קצות הקשת הפוליטית, ובצדק. שהרי מי לא מכיר בכך שאחד החובות הבסיסיים שיש למדינה מתוקנת כלפי אזרחיה זה להגן עליהם מפני כל פגיעה, כולל פגיעה כלכלית.

למרבה הצער, במדינת ישראל לא כל האזרחים זוכים להגנת המדינה מפני פגיעה כלכלית. מה שכל כך פשוט ומובן מאליו כשמדובר במושבניקים ובקיבוצניקים העמלים לפרנסתם בענפי החקלאות השונים, לא מקובל כלפי אזרחים אחרים. ענפי תעשייה רבים נעלמו לגמרי בשנים האחרונות כתוצאה ממדיניות הכלכלה החופשית. יבוא המוצרים הזולים מסין, מטורקיה ומשאר המדינות בהן כוח העבודה זול בעשרות אחוזים מאשר בישראל, לא הותיר לענפי ייצור ישראלים רבים כל סיכוי. המצב הגיע עד כדי כך שאפילו את מדי הצבא ודגלי המדינה מייבאים מסין. אבל לכלכלה החופשית אין סנטימנטים. השיקול הכלכלי הקר הוא הקובע. גם במחיר סגירתם של מאות מפעלים ופיטורי אלפי עובדים.

אל מול מדיניות הכלכלה החופשית הקשוחה הנהוגה בכל ענפי המשק, בולטת המדיניות האנושית המתחשבת הנהוגה כלפי הענף החקלאי. שם השיקול היחיד הקובע הוא: מה טוב לחקלאים. יהיה המחיר הכלכלי אשר יהיה.

בהקשר הזה אי אפשר שלא לציין את העובדה, כי מכל כיוון שלא בוחנים את ענף החקלאות בישראל, אין לו הצדקה כלכלית. במיוחד לנוכח משבר המים החמור הפוקד את המדינה בשנים האחרונות.

מבחינה כלכלית חסרת פניות, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחסור החמור במים, היא באמצעות העדפת התוצרת החקלאית המיובאת על פני התוצרת החקלאית הישראלית. אדרבה, ככל שהיבוא החקלאי ייגבר, כך החיסכון במים יגדל. ומה יותר הגיוני למדינה המצויה במשבר מים חמור מאשר לעודד צריכת תוצרת חקלאית הגדלה על מים ממקורות זרים? אבל לא זו בלבד שהמדינה לא מעודדת את היבוא החקלאי, היא מסבסדת את צריכת המים של החקלאים ואף מעודדת אותם להגביר את היצוא החקלאי, שמשמעותו יצוא כמויות ענק של מים.

אם כבר עוסקים בשיקולי הכדאיות הכלכלית של החקלאות הישראלית, מן הראוי להזכיר בהקשר זה גם את העובדה, שמשום מה התקשורת נוטה להשכיח אותה, כי המגזר החקלאי בישראל כבר הגיע פעם לחדלות פירעון והמדינה נאלצה למחוק לו חובות בסדר גודל של עשרות מיליארדי שקלים — ובכל זאת, גם בתקופות הקשות ביותר של המשק הישראלי, כשהכלכלה הישראלית היתה במצב קשה ביותר, אף אחד לא העז להציע להכפיף את החקלאות העברית לשיקולים קרים של כדאיות כלכלית. כולם הבינו כי ישנם דברים שצריכים להיות חשובים יותר מהשיקולים הכלכליים הקרים.

את המסר הזה מטפחים בימים אלו אנשי הלובי החקלאי, המתנגדים בכל התוקף לפתיחת ענף החקלאות ליבוא תחרותי חופשי. לא נותר לנו אלא לקוות כי המסר הכל-כך אנושי הזה, ייקלט וייושם לא רק כלפי מצוקתם של החקלאים.