מינכהאוזן האיש חי בין השנים 1720-1797 בגרמניה.הוא נלחם במסגרת הצבא הרוסי נגד התורקים וסיפר גוזמאות.רודולף ראספה פרסם אותן בספר ב1785 בניגוד לרצונו של מינכהאוזן.בספר הוא מתואר כאיש שאינו דובר אמת,אוהב להשוויץ ובעל דמיון מפותח וחולני ,דברים שאינם מחמיאים.

לעומת זאת במחזה מאת גריגורי גורין שנכתב בשנות ה70 ברוסיה הוא מוצג כאדם חביב,כנה,שהאמת חשובה לו מכל.אמנם מעשיו אינם מתקבלים על ידי אדם נורמלי אך כדבריו הוא אינו משוגע כדי להיות נורמלי.גורין מוקיע את החברה.היא אינה מקבלת אותו כי היא חיה על פי הסדר המקובל עפ"י המוסכמות ואינה מוכנה לקבל חריג.אין בחברה שלנו מקום לדמיון,להומור,לאהבה הכנה.הכנסיה מלמדת אותך לחיות בשקר.החברה צבועה והאמת היא מה שנחשב באותו הזמן לאמת.

מינכהאוזן מאמין בדברים שהוא אומר אפילו והם שקר.הוא מאמין ומספר שהוציא את עצמו מבוץ ע"י כך שמשך בשערותיו,פגע בצבי בגלעין דובדבן ועץ צמח על מצחו,צד אווז דרך הארובה והוא נופל צלוי עם רוטב.מה לעשות עם האווז המתוגן שואל המשרת והתשובה היא שחרר אותו שיעוף.סוקרטס חתם

לו על קלף והוא משנה את מחוגי השעון לשעה הנוחה לו.טס לירח וחזר. הוא מאמין בדבריו ואפילו הם שקר.בסופו של דבר אין למינכהאוזן ברירה אם הוא רוצה להיות כנה עם עצמו ולחיות עם האמת שלו אלא למות ע"י כך שיטוס לירח בכדור תותח.

החברה כאמור צבועה-הוא שואל אותה האם"אתם חייבים להרוג בן אדם כדי להוכיח שהוא חי".היא הפכה אותו לאגדה למיטוס ואין היא יכולה לסגת כעת מזאת.

החברה אינה יכולה לקבל את ההומור והוא אומר"פנים רציניות זה לא סימן לחוכמה"האהבה-האם היא תמידית"האהבה היא נוסחה שצריך כל יום להוכיח".

זאת הצגה עם מוסר השכל על האמת והשקר,על צביעות החברה,על הכנות ועל המחיר שצריך לשלם כדי לחיות על פי האמת שלך.

משחק מצויין של ישראל דמידוב כברון מינכהאוזן הממלא את הבמה בנוכחותו בתמימותו ומשכנע אותנו שהשקר זה האמת.משחק טוב מאוד גם של טומס כמשרתו-יבגני טרלצקי,אמנון וולף-ככומר המעדיף את השקר על האמת כדי להתישר עם הכנסיה ואלכסנדר סנדרוביץ כראש העיר המנסה לצאת "יבש" מכל מצב ולא להתרטב.שתי הנשים של מינכהאוזן הראשונה-נטליה וויטולוביץ-מנור והשניה מרתה-אפרת בן צור טובות מאוד גם ,אם כי התרשמתי יותר מבן צור שגווני המשחק שלה היו רבים יותר בהתאם למחזה.

משחקו של גלעד קלטו-רמקופף נראה לי מוגזם וצורני יתר על המידה.

הבימוי של יבגני אריה היה קולע,רב המצאות ותנופה,שוטף,מלוטש, מענין.

התפאורה -מיכאל קרמנקו ראויה לציון מיוחד.בעלת דמיון,מרחבי במה עם גשרים,כדורים פורחים מסתובבים,דב מפוחלץ,סום עץ,אח בוערת,תותח וכו'

מוסיקה-אבי בנימין טובה מאוד, מרהיבה,רב גוונית.

לראות או לא לראות:מומלץ בחום.

נכתב על ידי elybikoret , 5/4/2007 11:11