עד לאחרונה היה קשה לי להסכים ולקבל את הביטוי / סלוגן הנפוץ כל כך: הכל לטובה , וזאת משתי סיבות קשורות , הראשונה , היא השאלה המפורסמת של ביירון קיטי : האם אני יודע בוודאות שזאת האמת ? והתשובה היא לא , והשנייה היות שהאירועים כשלעצמם הם חסרי משמעות אינהרנטית , ולכן אינם טובים ואינם רעים בבסיסם ואני הוא זה שנותן את המשמעות, הכל לטובה זאת פרשנות שאני ממציא לאירועים ולא עובדה. מסיבות אלה העדפתי להישאר עם המציאות הפשוטה ללא פרשנות טובה או רעה. ובכל זאת במקרים שכן ניסיתי להשתמש בביטוי הכל לטובה למשל, שקיבלתי תשובה שלילית להרשמה של ביתי למעון ויצו הסמוך למקום מגורינו , הרגשתי שאני כופה את הביטוי על המציאות וחלק בי התקומם . אז מה נשתנה ? איך היום אני מרגיש שהכל לטובה הוא בכל זאת אמת רוחנית וזאת מבלי לסתור כלל את מה שאמרתי קודם ? זאת בזכותו של ניל דונלד וולש , שהתפרסם בזכות סדרת הספרים שכתב "שיחות עם אלוהים " , שקראתי את ספרו "כשהכל משתנה" היה לי קליק בנושא וברצוני לשתף אתכם כעת בתובנות שהפנמתי מהספר מעורבבות בעדינות עם כמה תובנות שלי. לפי המודל של ניל , המציאות נחלקת ל-3 רמות : רמה ראשונה : מציאות סובייקטיבית , ממלכת הסבל והאמת המדומה , נמדדת במונחים של טוב לי או רע לי , זהו עולם של פרשנויות , התניות ואמונות שליליות רבות שבתורן יוצרות רגשות שליליים תואמים. מתאפיינת באי קבלה של אירועים שהתרחשו בעבר ואי קבלה עצמית. רמה שנייה : מציאות אובייקטיבית , האמת הנתפסת , זאת המציאות הנתפסת דרך החושים בשילוב עם השכל, מדברת על העובדות, האירועים שקרו בעבר כפי שהיו ללא תוספות פרשנויות ומשמעויות , מתאפיינת בפשטות בהיעדר סבל ובקבלת המציאות וקבלת עצמי. עם זאת עדיין מדובר במציאות יחסית, (קרוב מול רחוק, חושך מול אור וכולי). מבחינה רגשית רמה זאת די דלה מבחינת איכות של לב, עם זאת חיים ברמה זאת הם שיפור אדיר ומדהים באיכות החיים מול רמת המציאות הסובייקטיבית המדומה. מנקודת המבט של התודעה שלי , שהידע העומד לרשותה הוא העבר בלבד והמטען הנלווה אליו ,המקסימום שיש באפשרותי לעשות הוא לפלס את הדרך מהמציאות הסובייקטיבית למציאות האובייקטיבית וגם לשכון במודעות טהורה, אך במקום זה אין משמעות לביטוי הכל לטובה וגם לא לאיכות של לב ואהבה. הרמה שלישית : מציאות אולטימטיבית , האמת הממשית , זאת מציאות המוחלטת, בה אין זמן, ועבר הווה ועתיד מתקיימים בו זמנית .במציאות האולטימטיבית יש חוויה של אחדות והיעדר נפרדות, זאת מציאות רוחנית ולא פיזית. בה שוכנת בין היתר הנשמה שלנו וגם המקור לכל (המוחלט). יש אנשים שלא מאמינים בקיומה של רמה זאת של מציאות, או שכן מאמינים אך משייכים אותה לדתם בלבד , אלה מן הסתם לא יימצאו עניין בהמשך המאמר ואפרד מהם כאן בברכה. כאמור ברמת המציאות האולטימטיבית שוכנת הנשמה שלי ומנקודת המבט של הנשמה שהידע העומד לרשותה בלתי מוגבל וכולל עבר הווה ועתיד , בהחלט ניתן לומר שהכל לטובה . כלומר כל האירועים שמתרחשים בחיי מכוונים לטובתי הגבוה , ומטרתם לכוון אותי לאבולוציה רוחנית. גם אם ברובד של התודעה הם עשויים להתפרש כקשים או כמבחנים. הכל עניין של פרספקטיבה. אפילו מרמת התודעה אם אסתכל על אירועים מכוננים בחיי שקרו לפני כמה שנים, ופירשתי אותם בזמנו כאירועים קשים , אני יכול לראות איך בזכותם התפתחתי וצמחתי להיכן שאני היום. הבנתי שאם אאמץ את תפיסתה של הנשמה שהכל לטובה זאת תהיה הצעת ידידות ודרך להתקרב אליה (עשיתי כאן במתכוון האנשה מסוימת , מהפרספקטיבה שלי לנשמה יש איכויות נשיות בהשוואה לתודעה) , זה יכול להיות גם גשר שיקרב אותי בהדרגה מהרובד של המציאות האובייקטיבית לרובד של המציאות האולטימטיבית. יתרה מזאת אם כל שינוי הוא לטובה , אז גם השינויים העתידיים שעדיין לא התרחשו , גם הם יהיו לטובה וזאת תובנה שעשויה לתת לי שלוות נפש ביומיום, כי אין עוד צורך לחשוש משינויים עתידיים . כעת נשאלת השאלה המרתקת בעיני מהיכן מגיעים השינויים העתידיים לחיי ? לפי ניל השינויים באים מהנשמה ולא ממקור חיצוני לי , כי החיים הם מערכת אנרגטית סגורה ואין דבר שמחוץ להם, כלומר הם לא אובייקטיביים, וכאן שוב מהדהד המסר מהנשמה : הכל לטובה , כל שינוי הוא שינוי לטובה. כי האירועים העתידיים מגיעים ממנה. ושינוי מתרחש מפני שאני רוצה שהוא יתרחש (ברמת הנשמה ולעיתים גם ברמת התודעה) הסכמה להאמין שהכל לטובה ולא מרובד שטחי של טוב לי או רע לי , או חשיבה חיובית מדקלמת (מציאות סובייקטיבית) , מוסיפה לחיי ערך מוסף , עמקות וחיבור ממקום של אמון לרובד הנשמה שבי ורמה מסויימת של איכות של לב. וכך נסגר המעגל , היום אני מאמין ומרגיש שהכל לטובה ומחבק ברגע הזה את המסתורין של החיים, מבלי רצון לדעת מה יהיה או לשלוט במציאות. הכל לטובה, ניר זיגמן |