האמא מול האבא ? הצעת חוק אותה מבקשת ח"כ שמאלוב-ברקוביץ מדברת על ביטול האוטומטיות שבה האמהות מקבלות את החזקה הראשית על ילדים עד גיל 6.
בין השנים 2000-2008 המקרה היחיד שנתפרסם שבו ניתנה משמורת לאב חרף חזקת הגיל הרך זה שבו השופט יעקב כהן, קבע משמורת אצל אב, כאשר האם הייתה אובססיבית לגבי עבודתה.
ומה עם מקרים שבהם ישנם לא מעט אבות שנקלעים למצוקה קשה ולניתוק מילדיהם ומכאן לאובדן הסמכות ההורית של האב וברבות השנים גם של האם, ההתרחקות מאביהם שהם כל-כך אוהבים ולא פעם גם האשמות השווא, הניכור ההורי, כאשר האמא מסיתה את הילדים נגד האב ומכניסה בהם רעל שפוגע בהם לאורך כל חייהם. בשמחת החיים שלהם ובאיכות החיים שלהם. האם זאת אמא כשירה (ולא פעם מתגייסת לשם כך כל המשפחה שכוללת סבא סבתא, דודים דודות שנותנים את הסכמתם לאותה הסתה ואף עוזרים בכך אם במישרין או בעקיפין). האם אמא שחושבת רק על האינטרסים האישיים שלה שנובעים מקנאה, שנאה ונקמה, היא אם יותר "כשרה"? ולפעמים דווקא האב הסתדר טוב יותר אחרי הגירושין, מצבו הכלכלי השתפר, הוא נראה פורח, הוא מחוזר, ואף הצליח להקים פרק ב'. ודווקא האישה שבדרך כלל היא המובילה על פי רוב לגירושין זאת שחשבה שסוף סוף יוצאת לחופש והיא תוכל לעשות חיים ולבלות ופתאום היא מגלה שלהיות גרושה זה לא כל כך זוהר (כי החופש להתגרש מכיל בתוכו מלכוד). האישה שהובילה לגירושין מגלה שלא כל כך קל, יש צורך לפרנס את הילדים שהיא רצתה לגדל כל כך, המצב הכלכלי לא מאפשר לה ולילדיה לעשות את אותם חיים משוגעים שהיא חשבה שהיא תוכל לעשות כשתתגרש ובקיצור החיים שלה לא כל כך סוגים בשושנים. כאישה גרושה היא ממשיכה את אותן מטלות שעשתה בנישואין, רק שעכשיו זה ממש לבד! יש לפרנס, לנקות, לבשל, לדאוג לילדים להסעות, אסיפות הורים ויש לה גם את החיים הפרטיים. אחרי הכל היא רוצה גם להקים פרק ב', כי היא שכחה מהר מאוד שפרק א' היה לא טוב. ואם זה קורה והיא מצליחה להתחיל בפרק ב' בחייה היא צריכה להמשיך לעבוד ולפרנס את הילדים שלו ושלה ולבשל לילדים שלו ושלה ואחר כך גם לשלהם (כי נורא רוצים ילד משותף זה הרי מלכד לא?). ולקבל אותם כל שבת שנייה ופעמיים באמצע השבוע את שלו ואת שלה ואת שלהם וכולם בטח נורא מאושרים. ובינתיים הילדים שלה שהוסתו בגללה והיא בכלל שכחה שהיא הסיתה כי היא נורא עסוקה עכשיו בלבשל, ולנקות ,ולארח ולהסיע ולהיות נחמדה לילדים שלו , לילדים שלה ולילדים שלהם והילדים שלה מהנישואים הראשונים והנישואים האלה שהיא לא רצתה ולמה היא לא רצתה כי כל מה שהיא עשתה זה רק לגדל, לנקות, לבשל, לכבס, לפרנס ולהסיע והוא ממש לא העריך את זה. הילדים האלה נשארים עם החור השחור הזה שאין אבא אבל העיקר שהם עברו אוטומטית לאמא בגלל חוק "חזקת הגיל הרך".
עקב השינויים
עקב השינויים הכלכליים, המדעיים, הפוליטיים ותהליכי האינדוידואציה אשר הובילו לרצון האדם כפרט, כאשר התא המשפחתי כבר לא עומד במרכז אלא רצונות האדם, אין פלא שחברת הכנסת שמואלוב-ברקוביץ' מגישה הצעת חוק לבטל את חזקת הגיל הרך. אם הנשים רוצות שוויון אז יש לעזור להן בכך. בעבר, נשים לא יצאו לשוק העבודה והתמקדו במשק הבית ובגידול ילדם, מצב שונה מאוד מהמצב הקיים כיום, ולכן חזקת הגיל הרך , הוא מושג אנכרוניסטי. כיום אין לקבוע מראש מסמרות לגבי התפקיד המיועד לאם ולאב בגידול הילדים. יש לבחון את מהות הקשר והמעורבות בטיפול של כל אחד מבני הזוג בהתאם לנסיבות הספציפיות של המקרה, בלי להיצמד לסראוטיפים מסורתיים של תפקידי ההורים. כמובן שיש צורך לבדוק כל מקרה לגופו בסיוע פסיכולוגים, ומוסמכים ללימודי משפחה, ועובדים סוציאליים אשר נועדו לסייע לבית המשפט, במקרים של סכסוכי משמורת ולהתחשב ברצון הילד. טובת הילד מחייבת מעורבות של שני הורים בכל היבט של חיי הילד, וזכות הילד הנגזרת מתוך האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, היא לשני הורים נוכחים ופעילים בחייו ולבחון עם ההורה המשמורן מסוגל להכיל את ההורה הלא משמורן ולשתף אותו בעניין הילד.
בדיון בנושא קביעת משמרתו של הילד, יש להתייחס לרצון הילד. זכות זו מעוגנת באמנה הבינלאומית לזכויות הילד, המחייב מדינות החתומות על האמנה לתת לכל ילד המסוגל לכך להביע את דעתו בעניינים הנוגעים לו, ולתת משקל לרצונו בהתאם לגיל הילד ולבגרותו.
כבר בתקופות המקרא, מעת שנבראו בני האדם והתחילו החיים הזוגיים, הכירה התרבות היהודית בגירושין כדרך אפשרית ליציאה מן החיים המשותפים. "כי ייקח איש אישה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו (דברים כ"ד 1).
גירושין נתפשים היום כאמצעי לגיטימי לפיתרון בעיות. לכולנו יש ידידים, שכנים ומכרים שהתגרשו, והפכו מורגלים לרעיון. האפשרות הפתוחה להתגרש אמורה הייתה, לכאורה, לתת לנו חופש ליהנות באמת אולם החופש להתגרש מכיל בתוכו מלכוד. ישנם מקרים שגירושים הם פתרון נכון ויחיד אך כשם שיש צורך להיות בשל לנישואין יש צורך להיות בשל לגירושין. והרבה פעמים בחיי נישואין יש שינויים ושינויים מביאים לקונפליקטים קונפליקט אשר נראה בלתי-פתיר היום, עשוי להפוך חסר כל חשיבות בשלב מאוחר יותר. משברים הם חלק נורמאלי בכל נישואין ומי שתופש גירושין כפיתרון למשבר, ייטה יותר להשתמש בפיתרון זה, כשיופיע המשבר אך גירושים אלו לא יפתרו את הבעיה הרבה פעמים אותם בעיות יעלו ויצופו שוב מאחר וגם והקונפליקטים שלא התמודדנו מולם בפרק א' יצופו שוב גם בפרק ב' ואף יהיו מסובכים יותר.
"בכל נישואין בני יותר משבוע יש סיבות טובות לגירושין. החוכמה היא למצוא, ולהמשיך למצוא, סיבות טובות לנישואין"
רוברט אנדרסון מתוך מחזהו: בדידות /בדידות כפולה
האם החוק מתאים למשפחה הפוסט מודרנית? מאחר והמשפחה עברה שינויים רבים לאחר מלחמת העולם השנייה ובהם :
1.שינויים כלכליים-החברה אחראית גם על שירותים בסיסיים כמו אוכל, כביסה טיפול בזקן על ידי מוסדות או על ידי עובדים זרים, מוסדות החינוך, בריאות ורווחה אף הם נכנסו לחיי המשפחה.
2. שינויים מדעיים: השליטה ברבייה, הפרדה בין נישואין לפריון. טכנולוגיית הפריון הגלולה ששינתה את פני המשפחה בצורה משמעותית, עקב הגלולה נשים קבלו את האפשרות להחליט לגבי גופן ומכאן היציאה לשוק העבודה.
3. שינויים ערכיים פוליטיים: התגבר המאבק למען זכויות הפרט, תהליכי דמוקרטיזציה ותהליכי אינדוידואליזציה, צמיחה של רעיונות לצדק ושיוויון והאדם במרכז. כל התהליכים האלו הובילו לרצון "האדם עצמאי", כאשר התא המשפחתי כבר לא עומד במרכז אלא רצונות האדם.
רבגוניות המשפחות:
זוהי המהפכה של המשפחה הפוסט מודרנית, שמתאפיינת בשבריריות מבנית של משפחה! כי היא יוצרת גם מתחים רבים. ישראל היא חברה פמיניסטית אך עדיין, עם כל השינויים, המשפחה היא קודם עניין ציבורי פוליטי ואח"כ פרטי-אישי. הסטאטוס האישי מובנה במושגים דתיים ולא אזרחיים.
משפחות פוסט-מודרניות בישראל שיעור הנשים בכוח העבודה עלה, על כן, דגם שני המפרנסים נהיה יותר שכיח, וזכויות הפרט נעשו מרכזיים יותר. שינויים אלה השתקפו בחקיקה. אלו יצרו מצב חדש, שיעור הגירושין עלה עקב עצמאות כלכלית של הנשים. הקשר האישי נעשה חשוב ולא עצם קיום המסגרת המשפחתית. עלייה מחבר העמים העלה שיעור זה.
תהליכי אינדיבידואליזציה של מוסד המשפחה: 1. נישואין כעניין הפרט -הנישואין הפכו להיות עניין הפרט ולא עניין ציבורי. יש בחירה בסוגי נישואין שונים ולאו דווקא דתית (ירידה בשיעור הנישואין). צורת חיים של "ביחד אבל לחוד" –מאפשר קיום קשר, צאצאים ללא קשר נישואין תקף. הכרה משפטית בזוגיות חד מינית. המשפחות השניות- נישואין שניים וגידול יחד של ילדים מנישואין קודמים. 2. הזכות להיות הורים-יש ירידה בשיעורי ילודה, עליית טווח גילאי היולדות, וזה קשור לעלייה בהשכלה של נשים, ביכולת של השליטה הרפואית ללידות וכן באימוץ. חלוקת תפקידים-אמנם ישנם שינויים רבים אך עדיין נשים נושאות מטלות בית רבות (הודות למכשורים החדשים זה לוקח פחות זמן). האב החדש-הגבר החדש-הגברים שותפים היום יותר לגידול הילדים. מעמדו של הילד- הראייה היום היא שהילד בפני עצמו עומד וטובתו היא חלק מרכזי בכל דיון משפחתי. אומנם ישראל עדיין מאופיינת בכך שהמשפחתיות היא עדיין מרכזית בחיי הפרט והמשפחתיות באה לידי ביטוי בזה שהנישואין מובנים למסגרת לגיטימית להבאת ילדים. אך עדיין אחוז הגירושין עולה והזוג מחליט לסיים את מה שהיה ביניהם. ואז מתחילים בחלוקת רכוש מכירת הבית (אם יש), מזונות ומשמורת מאחר ובמדינת ישראל "חזקת הגיל הרך" היא אוטומטית לאם.אך לבית המשפט נתונה בתנאים מיוחדים, לקבוע כי משמורת הקטינים עד גיל 6, תהא בידי האב. בפועל המקרים בהם פוסק כך ביהמ"ש הם נדירים ביותר.
בהתאם לשינויים באופיה של המשפחה, האם אפשר להמשיך ולקבוע כי אם היא זו שאמורה לקבל את המשמורת על הילדים ... לכן , החוק צריך להיות מותאם לשינויים שהתחוללו ולא מנותק מהמציאות. |