יום בחדר מיון ולא ידענו אם לבכות או לצחוק. ואם אתם הקוראים בבית קצת צולעים, נכוויתם מסיר רותח, לקיתם בנזלת שלא עוברת, או בכל בעיה רפואית מינורית אחרת - טפלו בעצמכם במבחר תרופות סבתא ומצאו קרוב משפחה שירשום לכם אנטיביוטיקה. זה לא הזמן להתקרב לבית חולים.
אתמול בילינו, חברתי מור ואני, עשר שעות רצוף באיכילוב. זה לא כל כך נורא. יש אנשים, לא עלינו, ששוכבים שם שבועות. אבל אצלנו זה היה על-סתם. באנו בשלוש בצהריים, יצאנו באחת בלילה. חברים, אם יש לכם כל בעיה רפואית - נסו לפתור אותה לבד - במדיקל סנטר בהרצליה בתשלום מלא, ברפואה שחורה. בקליניקה בחו"ל. אולי תפילה תעזור. בית חולים ציבורי בארץ זה לא המקום.
הגענו בהפניית הרופא המטפל של מור וכולה היינו צריכות סי.טי. - האבחנה היתה שפענוח הסי.טי לא ברור, ושהרופא (המתמחה) באיכילוב לא יודע מהחיים שלו (או בלשונו לא מוסמך לפענח) - ויש לחזור לרופא המטפל. בשביל הדיאגנוזה הגאונית הזאת חיכינו עשר שעות של ביורוקרטיה מטורפת בתור לאחיות ב'מיון המהיר' - כן, יש דבר פאתטי כזה, בניגוד למיון הרגיל. טופלנו שם במהירות שיא של שש שעות.
אחר כך ישבנו בתור לרופאה פנימית, למרות שהיה ברור שמור זקוקה לרופא אף-אוזן-וגרון, אחרי עוד שעתיים עלינו לקומה 8 לתור לנ"ל, אחר כך שעתיים של תור לסי.טי, שעתיים של תור לפענוח הסי.טי., שעתיים לקבלת התשובה: שאין פענוח, ושלוש שעות לשחרור. תחברו, תראו אם זה יוצא. לנו זה עלה יותר, וכל הזמן מור סובלת מכאבי ראש איומים.
גם לא אומרים לאף חולה שהקצב ירד לקצב צב והוא יכול ללכת 800 פעם לאכול בארומה ולחזור, אלא מייבשים אותם בתור כאילו או-טו-טו יקראו להם, מין מלחמת עצבים, כאילו כל חולה שסובל מכאבים ויפחד לעזוב את התור במשך חמש שעות הוא-הוא שילחץ מיידית על הממשלה לתת לרופאים לאלתר את כל דרישותיהם ותעלה שוועתו השמיימה לעיה"ק ירושלים.
ובינתיים כשאנחנו מוחות, אומרת לנו אחות רוסייה חביבה עם תסרוקת לואי קטורז בלונד וטונה מסקרה שחורה שלא ממש מתכתבות: "מה רע לכם פה? מזגן, אינטרנט, טלוויזיה, קפה, תה, מה יש לך לעשות בבית?" באמת נכון. יש הכל באיכילוב. רק רופאים אין. פרט זניח לבית חולים. גם אפשר להעביר לכאן את מחאת האוהלים. יש בתי שימוש, מזנון... כל הפסיליטיז.
יפה שהתחום ההומניטרי הזה מושך אתכם, אבל העניין הוא לגמרי באחריותכם. ולמה? כי זו מדינה שמדיניותה חזירית וקפיטליסטית כבר שנים, וכשאני באופן אישי וציבורי מדברת על סוציאליזם ועל ערבות הדדית, אנשים צוחקים לי בפנים. ואתם לא תגידו לי, רופאים סובלים ומוחים ובוכים, שאיש מכם ומבני משפחותיכם לא הצביע במשך השנים למפלגות הקואליציה שמקיימות את המשטר הדוחה של המדינה הדוחה הזאת.
אני למשל יכולה להעיד על עצמי בלב שלם שמימיי לא הצבעתי למפלגה שהיתה בקואליציה או שעלולה היתה להיות - תמיד הצבעתי כהצבעת מחאה למפלגות ערביות, כי אני חושבת שערביי ישראל הם בני בריתנו, ולפחות לא ימכרו אותנו לדתיים. אבל כל מי שתמך במשך השנים בתקציבי הענק שהועברו למפלגות החרדיות - מה לו כי ילין? על מה בדיוק אתם מתלוננים עכשיו? החטא הקדמון הוא הרי ירושה של שנים ומסורת עתיקה של סדר עדיפויות לקוי.
ובינתיים אני רוצה את התרופות שלי, ואם לא - אני שורפת את המועדון. מור לא שרפה כי היא בחורה עדינה, והיא גם עצרה אותי, אבל אילו היתה זאת אני עם ההפניה לבית החולים - וו-או - הייתי חונקת את הרופאים הבודדים שהיו שם אחד אחד במו ידיי - נסו אותי! ■ |