כי מסתבר שבתו, שאבא סידר לה מושב בכנסת אצל איווט ליברמן, נפלה קצת רחוק מהעץ. היא אישה שעוסקת בכנסת במה שקרוב לליבה, אנשים חלשים שהשלטונות דורסים מבלי לספור אותם, דואגת לאמהות עובדות ולנפגעות תקיפות מיניות. היא מספיק אינטליגנטית ואסרטיבית כדי לשלם מס שפתיים לפטרונה הפוליטי, כאשר היא מנהלת את ישיבות הכנסת כאחת מסגניות יו"ר הכנסת, אך בניגוד לאביה, מתרחקת מפומפוזיות, מהצגות היעלבות והתבכיינות, ועושה כאמור מה שמעניין אותה.

אבל בכל זאת יש לדוד לוי יורשת בכנסת שממלאת את אותה משבצת עלובה וטורדנית שהוא השאיר לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים. ופרישתו לא הייתה בגין גיל. היא נכפתה עליו כאשר לא מצא שום פוליטיקאי שישריין לו מקום ברשימתו לקראת בחירות לכנסת. למרות שהקים פעם איזו רשימה קיקיונית לקראת הבחירות לכנסת, הוא מעולם לא הצליח להיבחר בכוחות עצמו לפרלמנט הישראלי. תמיד חיפש ומצא מי שישריין לו מקום. היו לו תמיד שאיפות ענקיות: אני זוכר אותו זועק למיקרופון של אחד מכנסי מרכז הליכוד בהתרגשות: "מנחם בגין! יש לך יורש!" אבל עובדות החיים הפוליטיים גברו על שאיפותיו והיורש של מנחם בגין שנבחר היה יצחק שמיר. ודוד לוי נדחק לשוליים, תמיד נעלב, נוטר נקמה, שאינו מצליח לממשה. נכון, הוא הגיע בקומבינות פוליטיות אל משרת שר החוץ והיה לבדיחה מהלכת על שתיים בציבור הישראלי. נמצא אז מישהו זריז שמכר חוברת ובה אוסף בדיחות על דוד לוי, שר החוץ.

והיורשת של דוד לוי בכנסת היא מירי רגב. היא כבר הצליחה להיזרק ממאהל המפגינים בשדרות רוטשילד בתל-אביב. אך עדיין לא הצליחה, כמו המודל לחיקוי שלה, לרתק בשידורים ישירים בטלוויזיה את הישראלים בנאומי היעלבות. כי למרות מאמציה עדיין לא סופרים אותה בליכוד. היא הפנימה את נוסחת דוד לוי להתנגד תמיד לבוס של התנועה, אבל לא השכילה כמוהו ללחוץ לו במקומות הרגישים ולזכות בעטיין למשרות נחשקות. למרות שהיא מנסה להתברג לצמרת הליכוד בשיטות דוד לוי, נראה שהסחורה הזו של היעלבות והתבכיינויות על רקע עדתי פסה מהפוליטיקה הישראלית. היא כבר לו עובדת. יש אמנם יורשת לדוד לוי וכל מה שהוא ייצג בכנסת, אך נראה שהיא תא תגיע רחוק כמוהו. השד העדתי פסק להיות סחורה בליכוד. אגב, גם במפלגת העבודה.