חלמתי על עיניה המקוות..

על שפתיה,

על ניחוח של הרפתקאה...

מציאות של תעוזה..

בגופותינו את המציאות נתווה...

על מצע תשוקותינו נתגלגל...

ימים יגידו,

השעות בוערות כשדה בגן עדן..

כתבואה המקווה להיקצר...

חלמתי כי לא ידענו נואש

ולא אכזב

כאן ועכשיו היינו זה לזו

בוערים ולא נתחמים נועזים,

פורצים את המולד...

חלמתי כי את ואני מחושקים בטבעות,

קופצים מעל גבהים,

פורצים מערבולות,

מתגרים על מה שרק היה מאיתנו והלאה...

חלמתי, אז מה..

גם לי מותר לטוות ולקוות,

אף אם החיים אינם מפשתן...

לחלום זה לא פשע

מה שכן זה לעמוד לפרצם...

אין בי כדי לסוכך..

על חסך של תעוזה,

על קפיאה על השמרים,

על יד שאינה נוגעת,

אנוכי לא עוד נער שנחבא אל הכלים..