כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    מטמורפוזה

    0 תגובות   יום חמישי, 21/7/11, 18:03

     

    ''

     

    זהו קטע שכתבתי לאודין שדמי,
    הסטודנטית משנקר שהציגה את פרוייקט "סימני חיתוך" - הלקסיקון הטיפוגרפי.


    אודין שלום.

    ביקשת קטע כתוב על הטרנספורמציה שעובר האדם, מן ההדיוטוּת להתמחות בתהליך למידת התקשורת החזותית, וכיצד הלומד משתנה בעקבות המידע.

    בשלב מסוים הבנתי במהלך לימודי, כי ייתכן שחווית הלמידה וההטמעה של המידע היא תהליך של שינוי רדיקלי של צורת המחשבה, של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ושל התת מודע. ייתכן כי אנחנו לא יכולים לחזור אחורה, ואולי הפכנו למוטציה של עצמנו, לשלב הבא באבולוציה השכלית העצמית.

    אם מנתחים זאת ברמה רוחנית, הרי שבדומה לתהליך רוחני בדתות המזרח הרחוק, נפקחת לנו עין שלישית.

    כמו במעגלים קונצנטריים ברישומים קבליים, האדם עובר התפתחות רוחנית וחשיפה לאמת, משלב הפְּקעת הסגורה ועד להפְקעה העצמית ממגבלות העבר. המעצב פורש את עצביו אל הסביבה.
    התודעה המתפתחת מאפשרת לקלוט יותר ולהבין את האמיתות המסתתרות מאחורי החזות המידית של כל תופעה. בתוך תוכי הרגשתי שלחלק מהמרצים שלי יש עין שלישית שהיא פקוחה, ושאני שותה מ”מעיין החכמה” שלהם ומתעורר ונפקח לאט לאט.

    בדומה לסצנה שלאחר הטרנספורמציה מאדם לערפד בסרט "ראיון עם ערפד", הטרנספורמציה יוצרת מצב בו העולם אינו נחווה יותר באותה צורה.

    כהמשך להנחה ההיפותטית הזו, אני מחלק את רמות ההבנה של האדם (בהתייחס לעיצוב הגרפי) לכמה שלבים שיכולים להיות עוקבים או מקבילים:

    1.“תקשורתי” – האם יש כוונה לתקשר?
    רמה זו נמצאת בבסיס מכיוון שאנו יצורים תקשורתיים בבסיסנו, והצורה הבסיסית ביותר של תקשורת נמצאת בצורה כימית, בין צורות החיים הפשוטות ביותר. לכן השאלה הראשונית היא האם יש כאן ניסיון לתקשר, ואם כן באיזו צורה.

    2.“יפה / לא יפה” –
    מושג היפה נחשב ב"אקדמיה" לתקשורת חזותית לנחוּת יחסית (בניגוד למושג ה”יפה” בהיסטוריה האמנותית), מכיוון שהוא אינו מנומק, תלוי בעין המתבונן ובמוסכמות תרבותיות, ואוטומטי. ברגע שעזבנו את הראייה של ה"יפה", ייתכן שלא נוכל לחזור אליה. היא איננה מספיקה עוד לנו. הרבה אנשים מסביבנו אינם מבינים עוד מדוע אנו מבקרים יצירה זו או אחרת, מכיוון שהם שופטים אותה בעזרת כלים אינסטינקטיביים של “יפה” ו”לא יפה” (מה שגורם להתנגשות קשה בין לקוחות לאנשי מקצוע בתחומנו).

    3.“בעל מסר גרפי פסיכולוגי” - צבעוני, צורני, קומפוזיציוני –
    הקומפוזיציה היא אחת מאבני הבסיס של התקשורת החזותית, ולכן לומדים אותה כבר בשנה הראשונה ללימודי תקשורת חזותית. אנו למדים על ההשלכות הפסיכולוגיות (בין השאר: על המוח הצופה בתופעה גרפית, ובכלל). אנו מבצעים ניתוח איקונוגרפי לעיצוב. מעתה אדום איננו סתם אדום כי אם קבוצה של גוונים שכל אחד מהם יכול להיות "נשא רעיוני", מייצג של כעס, אינטנסיביות וכו'. הקו אינו סתם קו, אלא תוחם, צורני, מרחף, משונן, עגלגל, מבטל, מייחד וכו'. הדף אינו דף כי אם פורמט, חלל דמיוני, חלון לעולם בעל חוקיות משל עצמו. השלם הופך גדול מסך חלקיו, בעוד שמספר אובייקטים בדף הופכים לתהליך המנסה להגדיר מה משמעות הצבתם ב”חלל”. פתאום ה”גרפיקה” "מדברת" בשפה מובנת יותר.

    4.“עומק קונספטואלי-פסיכולוגי” (העברת מסר והקשרים היסטוריים)  –
    בשלב זה אפשר כבר לראות את העומק הרעיוני ואת האמנות שבעבודתו של המעצב. מההרעיון שמאחורי שימוש במסרים גרפיים? מה המסר שמנסה לעבור? פה "העין המנתחת" נזכרת גם בהקשרים ההיסטוריים והתרבותיים המגולמים בעבודה. למעשה מדובר בניתוח איקונולוגי. פה מחליף ה"נכון" את מושג ה"יפה", מה שמאפשר לצופה ליהנות מזיו יופיים של הדברים שיכולים להיחשב כ"לא יפים", דבר שקודם לכן היה נחלתם של "יודעי ח"ן".

    5.“מסר חברתי והשלכות” -
    כלומר מסר בעל השלכות תרבותיות (ואולי גם רוחניות) שחורגות מהעברת המסר המיידי.  למשל – שלבים 1-4 יכולים להיות כל מודעה (ואפילו מודעה טובה ויצירתית) שנראה בעיתון, אך שלב חמש דוחף את האינטלקט של הצופה לנתח את היצירה על מנת להבין את הנחת הבסיס וההשלכות שלה.

    את המסר של מודעה לנוזל לניקוי כלים כולנו מבינים, אך הניתוח המתקדם אולי מגלה לנו מה ההשלכה התרבותית שלה על קהל הקוראים, ומה ההנחה שעיצבה את דיעותיו של מעצב המודעה. בשלב זה כבר איננו יכולים רק ליהנות מן העבודה או רק לנתח אותה במונחים של קומפוזיציה, צורניות, צבעוניות, ועומק קונספטואלי. אנו גם מנתחים את המוסכמות המנחות את עצם יצירת העבודה ומבקרים אותה*. תוך כדי כך אנו גם מתקנים את היצירות שלנו ואת תודעתנו.


    במהלך הטרנספורמציה התמידית הזו, המעצב מגלה ש"לעיניו" יש מאבק תמידי שתכליתו להשלים פגמים ולהגיע לידי הרמוניה. החיים הופכים לחיפוש מתמיד ובלתי נלאה אחר ההרמוניה הגרפית. המעצב מבין באופן מודע מה שהמוח שלו ניסה להעביר לו באופן לא מודע. המודע מתחיל לנתח באופן אינסטינקטיבי ולבנות מחדש את הקלט על מנת לפתור את מה שמתגלה כבעיה קוגניטיבית. איננו יכולים להשלים עוד עם הרעש הלבן והמעצבן של נימה לבנה בשולי פוסטר, או עם הפוטנציאל הלא ממומש של עבודה חסרת קונספט. מוחנו מנסה "לתקן" או "לפתור" את מה שנתגלה כ"בעיה". מעכשיו האדם כבר לא מכשיר של "קלט עיצוב גרפי בסיסי", אלא הוא גם עסוק יותר בלנתח באופן מודע ולא מודע את מה שהוא קולט. מעכשיו הוא מודע לניואנסים, ליופי שבפינות החבויות. לפעמים הוא מוצא את עצמו "טובע" או "נתקע" מול ריכוז צבע או קו או אות מסוימת, ומנסה להבינם, רק בגלל שהוא מוצא בתוכם הרמוניה או אמת מסוימת.

    לדעתי, בתוך מכלול הכלים הגרפיים, אני חווה טיפוגרפיה באופן מיוחד.  זאת - מכיוון שהטיפוגרפיה היא אחת מצורות ההתבטאות המדויקות של רעיונות מופשטים. עובדה זו יכולה להפוך את חווית הצפייה והעיצוב - לחוויה רוחנית.

    לסיכום הטרנספורמציה היא כה קיצונית, עד שהיא אינה מתבטאת רק בפלט, שהוא הביטוי היצירתי, אלא גם בקלט והעיבוד - ב"איך" שאנו חווים ומנתחים את העולם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה