כותרות TheMarker >
    ';

    Punjabi Hardcore

    כתיבה על מה שעניין, סיקרן, ריגש או עיצבן (אותי לפחות). המוטו הכללי - אנו כאן לא כדי לסגוד למה שקיים אלא בכדי לפקפק בו.

    שלמה וישינסקי עושה שכונה - השחקן הוותיק, שלמה וישינסקי נפגש איתי לשיחה על התאטרון, שכונת התקווה וגם קצת אקטואליה.

    4 תגובות   יום שישי , 22/7/11, 01:10

    אם תשאלו את שלמה וישינסקי, הוא בכלל רצה להיות שחקן כדורגל בהפועל תל-אביב. הוא גר בדרום תל-אביב בשכונת התקווה כי לשחקן תיאטרון אין כסף לקנות דירה ברמת אביב, כל המוכרים בשוק חברים שלו והוא חושב שהעובדים הזרים שמציפים את השכונה הם אנשים טובים - ביום שבנו הובא למנוחות, סגרו את השוק למשך ההלוויה. לאחר משא ומתן קצר על המיקום הראוי לקיומו של ראיון זה, שלמה גזר עלי להגיע לקאמרי, כי בהצגה זוהר שבה הוא משחק ישנם מספיק ”חורים“ בהם הוא לא על הבמה. ככה יצא ראיון בתשלומים עם אדם נדיר ואיכותי, אחד מאלה שכבר לא עושים יותר כמו פעם.

    מי שזוכר את הקאמרי כתאטרון מפסז‘ דיזנגוף, ישמח לשמוע שהיום מדובר על תאטרון בעל ארבעה אולמות בבניין האופרה החדש של תל-אביב. מרכז תרבות. וישינסקי מתגאה שהקאמרי הוא התאטרון הגדול בעולם מבחינת כמות הצגות וצופים בשנה. ”אין דבר כזה בעולם כולו“ הוא מספר. עם הספר וגם עם התאטרון. ”באים צופים מכל מקום ומכל המעמדות. אתה מבין, בחו“ל התאטרון זה מוסד אליטיסטי, בארץ כולם באים. קונים כרטיסים דרך העבודה או במבצעים ונהנים מבידור איכותי.“

    וישינסקי הוא אדם פשוט. איש עבודה כמו שהיו אומרים פעם. ”אני עושה כרגע שתי הצגות ביום, את זוהר אני לא אוהב אבל אני עושה את זה כי משתתפים בה גם שחקנים משדרות ומהדרום (ההצגה הופקה בשיתוף מתנ“ס שדרות, שחקנים רבים בהפקה הם תושבי שדרות או מהאזור. ר“ק). זה מקדם אותם. אני עושה תפקיד קומי, כשאני נכנס, אתה תשמע אנשים צוחקים“. היכרת את זוהר? אני שואל. ”לא, זה לא היה העולם שלי“. 

    וישינסקי מגיע לעבודה במכנסי ספורט מרוטים וטי-שרט מהוה. נראה כמו מתאגרף מסרט אמריקאי. ביד שלו קופסת מרלבורו לייט שתשמש אותו הרבה בזמן הראיון ובזמן ההצגה. ”אסור לעשן כאן.“ הוא מצהיר ”אבל לי מותר.“ כמה דקות לאחר מכן מתפרץ מנהל התאטרון נעם סמל בשביל לנזוף בשלמה על שיחת טלפון שהוא ניהל עם מאן-דהוא ושנגמרה באי-הבנה. איך שנשמע קולו של המנהל, הוא מכבה במרץ את בדל הסיגריה על אחת מרגלי הכיסא ומנסה להסתיר אותה בכף ידו. כמובן שהמנהל עושה עצמו לא רואה ולא מריח. השיחה הנמרצת מסתיימת בשביעות רצון שני הצדדים. 

    ככה הוא וישינסקי, בנדיט עם לב גדול. הוא לא רואה אף אחד ממטר - אבל מכבד. באותו רגע נשמע קול מתכתי מהרמקול ”שלמה לבמה! שלמה, מחכים לך!“, ”אני חייב ללכת“ הוא מתנצל ”בוא איתי, אני אראה לך את מאחורי הקלעים, נדבר בדרך.“ אני קם ומנסה להדביק את צעדיו הנמרצים. בעודנו מהדסים אני מתרשם מכך שהוא נראה באמת כמו בעלבית. התאטרון הזה הוא ביתו בארבעים וחמש השנים האחרונות. הוא הצטרף אליו בשנת 1967 לאחר שירות בלהקת פיקוד מרכז. מאז זכה להשתתף באין ספור הצגות, סרטים ותכניות טלוויזיה. הוא ידוע גם באקטיביזם פוליטי שהחל לאחר שבנו בן ה-20, ליאור, נהרג בציר פילדלפי באסון הנגמ“שים השני. טיל נגד-טנקים השמיד את הנגמ“ש עמוס חמרי הנפץ שעליו היה ליאור. אירוע זה הדליק בו מצפון פוליטי שעלה לו בהתנכלויות אישיות. למזלו, הדבר לא פגע בפופולריות שלו והסימפתיה אליו רק גברה. ”ליאור היה ילד מיוחד.“ הוא פולט. אין המשך. למרות שהוא לא מדבר עליו, ניכר כי רוחו של הבן מרחפת תמיד מסביבו כמו ענן עשן.    

    שלמה וישינסקי לא עושה כלום כמו כולם. יש לו מצפון ודעות מגובשות. את מרכז חייו העתיק לשכונה הכי פחות ”אינית“ בתל-אביב. המקום שעליו שומעים רק בהקשרים של עוני, מאבקים חברתיים או מסעדות שיפודים ושוק. הוא עבר לשם לאחר מגורים במרכז העיר ברחוב בן-יהודה. שכונה במלרע, הנשמה של שיכון ג‘ או שכונה ד‘ בלב גוש דן והעיר בלי הפסקה. אז למה שכונת התקווה? ”תראה לי מקום ברמת אביב שבו אני יכול לקנות דירה כמו שקניתי בתקווה במחיר שקניתי אותה. בכל מקום אחר בית כזה היה עולה לי פי שלוש או ארבע.“ 

    זה מקום עם בעיות. עובדים זרים, פליטים, מאבקים גזעניים.

    ”את הבעיות מייצרים הימניים הקיצוניים... התושבים בשכונה הם אנשים חמים והם מתייחסים לאנשים האלה הרבה יותר בסובלנות מאשר תושבי צפון תל-אביב הנאורים כביכול. אל תשכח שגם אנחנו עם של פליטים. אנחנו צריכים להתייחס אליהם כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו.“

    אבל רואים שם גם את התושבים שלא רוצים אותם.

    ”תראה, הזרימו לשכונה הזו יותר מעשרת אלפים איש, אני רוצה לראות מה היה קורה אם הם היו מגיעים לרמת אביב ג‘. קל לדבר. אל תשכח שאף אחד לא הסביר לתושבים הוותיקים שום דבר. לא עשו הסברה בבתי הספר, לא ניסו למצוא פתרון שיעזור להם להשתלב. תראה הם אנשים מסכנים, הם מצטופפים שמונה בדירת שני חדרים. יש להם תרבות אחרת, הם מדברים חזק, יש להם דיסקוטק שמה בלבנדה. אתה יודע איזה רעש זה עושה בלילה? אבל לי זה לא מפריע. לאחרים כן. בסוף היום הפילו את זה על התושבים, אז מה אתה רוצה שהם יעשו?“

    העירייה שולחת אותם גם ללימודים בבתי ספר במרכז ובצפון העיר.

    ”לא. זה אינטגרציה, הם מנסים לעשות להם אינטגרציה. אבל תסביר לי איך הילדים האלה צריכים להגיע לאותם בתי ספר? ברגל? שהילדים שלי למדו בבית הספר לטבע, היה אוטובוס שהיה מסיע אותם לשם. לא משנה איפה גרנו הייתה להם הסעה. אם מהתקווה או מבן-יהודה.“

    ”אתה מבין“ הוא ממשיך ”העירייה מנסה להתמודד כמו שהיא יכולה. אבל זה לא התפקיד שלה. חולדאי עושה מעל ומעבר לטובת הנושא. אבל הוא לא יכול להחליף את המדינה בתפקוד. תראה איך רוגוזין נהפך להיות אחד מבתי הספר הכי טובים בעיר. אי אפשר לבוא לעירייה בטענות. הממשלה לא עושה שום דבר. היא הפילה את הבעיה הזו על האזרחים. גם על חולדאי הפילו את זה. מה אתה חושב? אבל חולדאי הומניסט, הוא דואג להם, פתח להם בתי ספר, אמר יש חוק חינוך חובה אז הילד ילמד.“

    ומה עם הדתיים כמו חב“דניקים שמנסים להתסיס?

    ”לא החב“דניקים לא עושים כלום. זה ילדים שעומדים בשוק לא מגולחים ומבקשים ממך להניח תפילין. אני עונה להם שאני אניח תפילין אם הם ילכו לצבא. אז הם עוזבים אותי בשקט. מי שמתסיס באמת זה הימניים.“

    אתה בן אדם פעיל.

    ”פעיל איך?“

    פוליטית, אתה משמיע את קולך בנושאים ציבוריים. גלעד שליט למשל.

    ”תראה את הנושא של גלעד שליט היה אפשר לגמור מזמן. אני הייתי הבוקר באולפן שם כי זה חשוב להזכיר.“

    גם זה היה שנוי במחלוקת. חוץ מזה נתניהו כן הציע להם עסקת חליפין.

    ”אתה רוצה שאני אגיד לך משהו, אני נגד להחזיק מחבלים במדינת ישראל. יש תשעת אלפים מחבלים, את כולם הייתי מכניס לעזה. אתה חושב שטוב להם שם? בטח פחות מבבית סוהר בארץ. עדיף שהם יהיו שם, אתה יודע איזה בעיות זה יעשה להם שם? אם הם ירצו להמשיך ולחבל הם ייהרגו. אני לא רוצה להחזיק פה אף אחד. אני רוצה לשחרר את המחנות האלה והשומרים והאוכל שלהם והאוניברסיטה.“

    ואם היו תופסים את המחבל שהיה אחראי למוות של ליאור?

    ”תהרגו אותו.“

    כדור בראש?

    ”כן. תראה זה לא חיילים, זה לא מלחמה. ברגע שהם פוגעים באזרחים הם לא חיילים. אני לא אומר לרצוח אותם, תהרוג אותם, תן להם לברוח כמה מטרים ואז...“

    אתה מרגיש שהשתנית אחרי המוות של ליאור?

    ”לא, אני תמיד הייתי ככה. תראה את הסיפור של המשט לעזה, תן להם לעבור, תעשה להם בדיקה ואם יש אמל“ח תעצור אותם. את כל האמל“ח תחרים ואת השאר תעביר. הרי בסופו של דבר זה אמברגו על נשק, זה לא אמור להיות מצור.“

    לשלמה וישינסקי יש אמירות נחרצות. הוא מסוג האנשים שלא פוחדים להראות שהם לא הולכים שולל אחרי אפנות פוליטיות כאלה ואחרות. הוא מצהיר על עצמו כמצביע שמאל. למרות זאת הוא לא מהסס להתנגח גם באלה שהופכים להיות הומניסטים רק כשזה מרחוק. את תושבי רמת אביב הוא הזכיר בעיקר בהקשרים שלא היו הופכים אותם לחביבי הקהל. בסופו של דבר, הוא הומניסט.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/11 15:46:
      תודה על הכתבה ורמתה הגבוהה.
        23/7/11 13:19:
      מי שגדל ברחוב נחמני, מוכרח להיות בן אדם טוב.
        22/7/11 13:27:
      כתבת אותו נהדר.
        22/7/11 11:05:
      שלמה וישינסקי- בן אדם אמיתי. מכירה אותו, מוקירה אותו.

      ארכיון

      פרופיל

      rajokahn
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין