מחאת האהלים והדיור מדאיגה מאד את ראה"מ, בנימין נתניהו ואנשיו. היא מדאיגה אותם פוליטית, משום שהיא מצטרפת ליתר המחאות החברתיות שהיו בארץ באחרונה, וגם בימים אלה, עד שבסביבתו של נתניהו חוששים כי הבחירות הבאות יתנהלו על סדר יום חברתי ולא מדיני וביטחוני.

נתניהו השקיע רבות בשנתיים האחרונות בתחום המדיני והביטחוני. החל מנאום בר אילן, ועד הנאום המפורסם ורב התהילה והתהודה בקונגרס האמריקאי, ובעצם כל ההתנהלות מול הפלשתינאים והאמריקאים.

האופוזיציה מנסה ללא הרף לתקוף ולמתוח ביקורת על נתניהו וממשלתו בתחום המדיני והביטחוני, ללא הצלחה רבה. כל הניסיונות של יו"ר קדימה, ציפי לבני, דובריה ויועציה, להכפיש ולהשחיר את פני הממשלה והעומד בראשה בשל התנהלותם בתחום המדיני והביטחוני, עד עתה לא עלו יפה.

למרות כל הביקורות, הליכוד מחזיק מעמד יפה בסקרים, המצביעים על כך שאילו הבחירות היו מתקיימות היום, נתניהו היה נבחר שנית לראשות הממשלה והליכוד היה הופך לסיעה הגדולה ביותר בכנסת. יותר מקדימה.

נתניהו כמובן מאד רוצה שהבחירות הבאות יתנהלו בעיקר סביב התחום המדיני והביטחוני. זה החלק החזק שלו כיום. בתחום המדיני, מול הפלשתינאים, לקדימה כמעט ואין תשובות לטענות של הליכוד. הם כמובן ימצאו בסופו של דבר את הנוסחה כיצד לתקוף את נתניהו, אך לא עושה רושם שזה יעזור להם.

בנאומיו האחרונים במליאת הכנסת, הציג נתניהו מספר פעמים את העקרונות המדיניים של ממשלתו למו"מ עם הפלשתינאים, וביקש מלבני ואנשי קדימה לומר לאיזה עקרון או נקודה הם מתנגדים ובמה הם חלוקים עליו. לקדימה לא היו תשובות.

גם לאחר נאומו המפורסם בקונגרס האמריקאי והעמדות שהביע שם, ביקשו נתניהו ואנשיו מאנשי קדימה לומר איזה שורה בנאום הם היו מוחקים ולאיזה נקודה שהוצגה שם הם מתנגדים, וקדימה דממה.

לא כן הוא אם סדר היום של הבחירות הבאות יהיה אזרחי וחברתי. התחום הזה הוא נקודת התורפה של נתניהו וממשלתו, גם אם הם לא אשמים בכל החוליים החברתיים שמתפרצים וצפים היום מעלה.

בקדימה בוודאי שומרים וישמרו את כל התמונות והצילומים מכל השביתות, המחאות והאירועים החברתיים והאזרחיים שהיו פה בשתיים האחרונות ושעוד יהיו עד הבחירות הבאות. בין אם זה שביתת העובדים הסוציאליים, השריפה בכרמל ושביתת הכבאים, שביתת עובדי משרד החוץ, שביתת הפרקליטות, מחאת הקוטג´, מחאת מחירי הדלק, מחאת האוהלים, מחאת הסטודנטים, שביתת הרופאים, ועוד היד נטויה.

קדימה תנסה להכתיב בבחירות הבאות סדר יום חברתי. הסיכוי שלהם לנצח עובר רק דרך זה. בלי הנושאים החברתיים, גם בקדימה יודעים שסביר להניח שייאלצו לבלות קדנציה נוספת באופוזיציה, או בממשלת אחדות תחת נתניהו.

קדימה לבדה, עם כל הכבוד ללבני, יועציה ועוזריה, תתקשה להכתיב סדר יום חברתי. לשם כך היא זקוקה לגיבוי ציבורי. לשם כך היא זקוקה שהרחוב והעם יהיה מוכן ובנוי לקבל סדר יום כזה. עד היום, מרבית הבחירות במדינת ישראל הוכרעו סביב הנושאים המדיניים והביטחוניים. מעטים היו המקרים בהם נושאים חברתיים או אזרחיים השפיעו והכריעו מערכת בחירות.

לכן, ההצטברות של המחאות והשביתות מדאיגה מאד את לשכת ראה"מ. מחאת האהלים, יחד עם מחאת הקוטג´ שהיתה לפניה, ומחאות חברתיות שבוודאי עוד יהיו בעתיד, בשל יוקר המחיה, עלולים לסחוף את הציבור הרחב ולקבוע סדר יום חברתי לבחירות הבאות.

לא סתם נתניהו כינס השבוע מספר דיונים דחופים בנושא הדיור. הוא מבין שעליו לעצור עכשיו את התפשטות המחאה, ולבשר בשורות לצעירים בתחום הדיור. שאם לא כך יעשה, יתכן ובהמשך יהיה כבר מאוחר מידי ולא יעלה בידו לעצור את דהירתה של הרכבת החברתית.

זו גם הסיבה שגורמים שונים בימין, ובכללם בליכוד, ניסו לצייר את מחאת האוהלים כמחאה של גורמי השמאל. כמחאה לא אמיתית מהפן החברתי, אלא ניסיון לנגח את הממשלה מטעמים פוליטיים. סביר להניח שיש צדק רב בטענה הזו, אולם מארגני המחאה קלטו עד מהרה שאם יצבעו את המחאה בצבעים פוליטיים, הסיכוי שלהם להמריא אינו גבוה והמחאה תדעך ולא תקבל גיבוי ציבורי נרחב. לכן הם משתדלים מאד להרחיק כל בדל או גרגיר של מוטיב פוליטי ממאהלי המחאה, ומדגישים כי מדובר במחאה חברתית גרידא, ללא הבדל בין ימין ושמאל.

ככל שירבו מחאות כאלה, לליכוד ולנתניהו לא יהיו תשובות. קשה מאד ללכת נגד כוחות השוק המכתיבים את המחירים בכל תחום. אי אפשר להוזיל את מחירי כל המוצרים. אי אפשר גם לעצור את השביתות המתקיימות חדשות לבקרים בשל שחיקת השכר האמיתית של העובדים בכל המגזרים, אל מול העליה הגדולה בכל מוצרי הצריכה.

דוגמא מובהקת לכך שסדר יום חברתי עלול לגבור על כל דבר ולגמד כל הצלחה של הממשלה בכל תחום אחר, ניתן לראות ממה שקרה בשבועות האחרונים עם המשט לעזה שלא היה. בימים כתיקונם, הממשלה היתה צריכה לצבור נקודות זכות רבות בציבור, בשל הצלחתה להכשיל את המשט וההתמודדות המוצלחת שלה עם המטס. בפועל, זה לא קרה. בפועל, הציבור כמעט ולא נחשף לפעילות הדיפלומטית והמדינית הרבה שהתנהלה מאחורי הקלעים על ידי ממשלת ישראל, לאורך כל החודש האחרון וגם לפני כן, ואשר גרמה לכישלון המוחלט של המשט.

זאת משום שסדר היום החברתי הוא שהשתלט על הכותרות בתקשורת. משום שמחאת האהלים, הרופאים והקוטג´ גברה על כל נושא אחר. שום דבר לא הצליח להתרומם אל מול הנושא החברתי, והחשש הגדול של נתניהו הוא שכך יקרה גם בעת הבחירות.

הכעס על שטייניץ

המשבר החברתי וריבוי השביתות והמחאות, גרמו גם למתיחות ולמשבר ביחסים המצוינים ששררו בין שר האוצר, יובל שטייניץ וראה"מ נתניהו.

כידוע, שטייניץ הוא השר הקרוב ביותר לנתניהו. יותר מישראל כץ, יותר מגדעון סער, ובוודאי שיותר מיתר השרים. שטייניץ נחשב זמן רב ליד ימינו של נתניהו, וגם כשהליכוד היה באופוזיציה, הוא היה חבר הכנסת הקרוב ביותר ליו"ר מפלגתו ואיש סודו.

לאחר הבחירות האחרונות, כשמשימת הרכבת הממשלה הוטלה על שכמו של בנימין נתניהו, לכל היה ברור ששטייניץ הולך להיות שר בכיר מאד. זאת למרות שאישים כמו גדעון סער, משה יעלון, משה כחלון, סילבן שלום, בני בגין או גלעד ארדן, מוקמו גבוה ממנו ברשימת הליכוד לכנסת. במערכת הפוליטית ידעו בוודאות שנתניהו הולך להפקיד בידי האיש הקרוב אליו ביותר תיק בכיר, אך אף אחד לא העלה בדעתו שיהיה זה דווקא תיק האוצר.

תיק האוצר הוא כידוע אחד משלושת התיקים הבכירים. ואחרי ששני התיקים הבכירים האחרים נמסרו לשותפים הקואליציוניים: תיק החוץ לליברמן ותיק הביטחון לברק, נותר בידי הליכוד תיק בכיר מאד אחד בלבד, ואותו בחר נתניהו למסור דווקא לשטייניץ. האיש שלו.

שנתיים תפקדו שטייניץ ונתניהו בהרמוניה מלאה. שטייניץ ידע בדיוק מי הבוס, והתכופף בהכנעה כאשר נתניהו קיבל החלטות כלכליות מהותיות מעל ראשו. כך היה בנושא הכוונה של האוצר להטיל מע"מ על פירות וירקות שנתניהו ביטל, מס הבצורת שהאוצר התעקש להטיל ונתניהו ביטל, וכך גם במקרים נוספים.

בימים האחרונים יודעים גורמים שונים לספר, כי שוררת מתיחות לא קטנה בין שני האישים הקרובים הללו, וכי פניהם צהובות זה לזה. הסיבה היא ריבוי המחאות החברתיות והשביתות, כולם על רקע כלכלי. בלשכת ראה"מ טוענים כי שטייניץ איננו מתמודד כראוי עם הבעיות החברתיות, ובעצם זורק את התפוח אדמה הלוהט הזה לפתחו של נתניהו.

אותם גורמים טוענים כי הזעם של נתניהו כנגד שטייניץ קיים כבר מספר חודשים, אך התעצם בימים האחרונים. זאת בשל הצטברות של נושאים ומחאות שהגיעו אל שולחנו של ראש הממשלה במקום שיטופלו במשרד האוצר. רק בחצי השנה האחרונה מונים בלשכת נתניהו את המחאות הציבוריות על העלאת מחירי הדלק, חרם הצרכנים על מחירי המזון ועכשיו מחאת הדיור, שבסופו של דבר נדרשה הכרעתו של נתניהו בנושא. בלשכת נתניהו מאשימים את שטייניץ בחוסר גמישות, בעקשנות יתר, וטוענים כי הוא "קשה עורף ואוהב את הכלכלה שמתקיימת פה, ואף לוקח לעצמו את הקרדיטים על המהלכים של ראה"מ, כמו צמצום האבטלה". לדבריהם, ההתעקשות של שר האוצר וחוסר הגמישות שלו מופנות בסופו של דבר לכעס כלפי נתניהו.

כדוגמא לבריחה של שטייניץ מאחריות והתמודדות, הם מציינים את העובדה שנמנע מלהתראיין בכלי התקשורת בנושא משבר מצוקת הדיור, והשאיר, או יותר נכון הפקיר — לפי ההתנסחות שלהם, את ראש הממשלה לספוג את כל האש התקשורתית.

בכירים בליכוד מתרשמים משיחות עם ראה"מ, כי נתניהו חש שהוא נדרש להתערב בכל פעם מחדש בנושאים שאמורים להישאר על שולחנו של שטייניץ, וזאת בניגוד לשרים אחרים, ובהם שר התחבורה, שר החינוך, השר לאיכות הסביבה ושר התקשורת, שמצליחים לפתור את המשברים של משרדיהם בעצמם והנושאים אינם מגיעים להכרעתו של נתניהו. לדבריהם, "נתניהו סובל מכל השגיאות של שטייניץ, שלא מצליח בעצמו לעצור את האש והיא מתפשטת עד ללשכת ראה"מ".

כדי להמחיש את המתח השורר בין ראה"מ לשר האוצר שלו, סיפרו כי בישיבת הממשלה האחרונה התעלם נתניהו במופגן משטייניץ והשניים לא החליפו ביניהם מילה. בנוסף, בויכוח שפרץ בין גלעד ארדן ושטייניץ, לא נתן נתניהו לשר האוצר לפרט את עמדתו והכריע לטובת ארדן.

באופן רשמי כמובן מכחישים מכל וכל בלשכת ראה"מ את דבר המתח הקיים בין נתניהו ושטייניץ, וטוענים כי כל הידיעות בנידון והשמועות הם עורבא פרח. לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. לדבריהם, היחסים בין השניים טובים ומצוינים כפי שהיו מאז ומתמיד, והעבודה בין ראה"מ לשר האוצר היא משותפת ויש הערכה הדדית.

ואולם שלא לייחוס בהחלט מודים בלשכת נתניהו בעובדות, ואפילו מבהירים שאם שטייניץ לא יקח את עצמו בידיים ויתחיל לתפקד ללא יהירות אלא עם רגישות חברתית ואוזן קשבת למצוקות הציבור, האופציה של חילופי תיקים בתוך הממשלה אפשרית. ואם נתניהו יגיע למסקנה ששטייניץ מסכן את המשך עתידו הפוליטי ושלטונו, שר האוצר ישלם את המחיר ללא היסוס.