♦ מחאת האוהלים מתפשטת, אולם בממשלה ובליכוד סבורים שהיא תגדע ולא תשפיע על תוצאות הבחירות הבאות, כפי שמחאת חולי הסרטן לא השפיעה בזמנו על תוצאות הבחירות האחרונות ♦ מארגני המחאה מואשמים כי הם נתמכים בידי ארגוני השמאל, אך בינתיים קמים עוד ועוד מאהלים בכל רחבי הארץ ♦ כמה רפורמות הקשורות לתחום הדיור כבר הוכרזו על ידי נתניהו וכמה מהן בוצעו בפועל? ♦ כיצד אפשר להתמודד לכנסת, לא להבחר, לקבל כסף מהמדינה כמיקדמה, ולא להחזיר? פרטים אצל המפלגות שכבר אינן — גימלאים, שינוי, צומת והמרכז.. ♦ מה מחפש המוסד בניו זילנד? ♦ המשט חלף, אבל גל התביעות נגד בכירים ישראלים, נשאר בכל רחבי אירופה. כיצד מתמודדים עם זה? ♦ המדינה הפלשתינית טרם קמה, וכבר מסתמנת לה פשיטת רגל כלכלית ♦ כיצד מפריך עו"ד ויסגלס את תיאוריית הקונספירציה סביב מותו של ערפאת? ♦

מחאה פוליטית 

האם מחאת האוהלים, תשפיע על תוצאות הבחירות הבאות? 

במערכת הפוליטית תהו השבוע, כיצד ואם בכלל תשפיע מחאת האוהלים על מערכת הבחירות הבאה. ברור לכל שהמפלגות יעשו שימוש במחאת הדיור בתעמולת הבחירות. כל מפלגה תבקש לנצל את מחאת הדיור ותציג אותה מזוית ראייתה. בקדימה יאשימו את ממשלת הליכוד במחדל, בעוד נתניהו ואנשיו יגלגלו את הכדור לעברה של ממשלת קדימה הקודמת, ויטענו כי היא זו שאשימה במצב.

בינתים ספגו מארגני המחאה ביקורת רבה מימין, בטענה שמדובר במחאת של מפגיני השמאל. זאת לאחר שחה"כ רגב מהליכוד, שהגיעה להזדהות עם המוחים, סולקה מהמקום בבושת פנים, ואף ספגה כוס מים שהותזה עליה, בשעה שח"כים מהשמאל דוגמת ניצן הורביץ ודוב חנין, זכו במנת כבוד גדושה, כאשר הגיעו להזדהות עם המוחים.

חברים בקואליציה סבורים איפוא, כי המחאה הגוברת, המתפשטת ברחבי הארץ, לא תטלטל את הממשלה ולא תפגע בה. גם בליכוד סבורים כי חה"כ שאמה הכהן הגזים, כאשר אמר כי אם הבעיה לא תיפתר, הליכוד יספוג מפלה בחירות. בליכוד דוחים את הדברים, ואומרים כי אין למחאה הזו שום השפעה על הפופולריות של נתניהו, של שרי הממשלה או של מפלגתם.

"מי זכר בבחירות האחרונות את מחאת חולי הסרטן, שזכו לפופולריות רבה בתקשורת, כאשר הפגינו נגד השמטת תרופות מצילות חיים מסל התרופות? כל המדינה דיברה על זה, אבל קדימה לא ניזוקה בבחירות ואף היתה המפלגה הגדולה ביותר", אומרים בליכוד. לדבריהם, מחאת הדיור היום, פחותה הרבה הרבה ממחאת חולי הסרטן, ולא תהיה לה שום השפעה פוליטית.

גם בסביבתו של אלי ישי, שאמר השבוע, כי בלי פתרון למצוקת הדיור, תעזוב מפלגתו את הממשלה, לא צופים משבר פוליטי. בסביבתו אמרו כי ישי מעדיף יציבות ממשלתית ולא רואה שום פתרון, באם יחליט לפרוש מהממשלה. מלבד זאת אם יעשה כך ויקדים את הבחירות, הוא יפגוש מולו את אריה דרעי. ישי מעדיף להרחיק ולהתרחק כמה שיותר מ"הבעיה" הפוליטית הפנימית הזו, ואין לו שום אינטרס להקדים את הבחירות.

למעשה, אין לשום מפלגה בכנסת אינטרס לקיים את הבחירות בתקופה הקרובה. אפילו לא לקדימה - מפלגת האופוזיציה הראשית. המחלוקת הפנימית בתוכה, והמאבקים בין מופז ללבני, רק יגברו אם יוכרז על בחירות מוקדמות.

בליכוד אומרים כי המחאה נתפסת עד עתה כמחאה הזויה של השמאל. אולם אם היא תתרחב באופן משמעותי, יהיה צריך לתת לה פתרון, בטרם תשפיע פוליטית. עד אז ימשיכו הח"כים לנסות ולתפוס טרמפ על גלי המחאה. חלק מגיעים לאוהלים, חלק יושבים עם המפגינים, ויש גם חכי"ת — רונית תירוש, שהזמינה את מארגני המחאה לכנסת, כדי שיקבלו עיצות, כיצד לנצל את המשאבים העומדים לרשותם טוב יותר.. אין גבול לתשומת הלב שהח"כים מנסים לקבל על גב המוחים.

סופרטנקר בדיור

הבטחות והבטחות: מה יצא מ-8 הרפורמות עליהן הכריז נתניהו?

דף מסרים שקיבלו חברי הליכוד, תוקף את ממשלת קדימה במחדל הדיור. נתניהו לא אוהב שמאשימים אותו במחדל הזה ומגלגל את הכדור לאחור לממשלת אולמרט. האם באמת הבעיה החלה כבר אז? האם ממשלת נתניהו לא יכלה לקדם את פני הרעה, לפני שהצעירים יצאו להפגין במאהלים?

השבוע ערך אחד מכלי התקשורת תחקיר מעניין, כאשר בדק את כל ההבטחות של ממשלת נתניהו לביצוע הרפורמות בתחום הדיור. מתברר כי הממשלה ניסתה לקדם 8 רפורמות שכאלו, אבל בשטח לא קורה דבר. חלק מהרפורמות תקועות, חלק לא עוזרות, וחלק נשארו בתחום הדיבורים בלבד.

הרפורמה הראשונה זכורה לכל בשם "רפורמת המרפסות". הרעיון היה לקצר את הליכי תיכנון ובנייה, כך שאזרחים שירצו לסגור מרפסת או לבנות פרגולה, יוכלו לקבל היתר תוך חודש וחצי. אלא שהארגונים הסביבתיים התנגדו, והכל עבר לדיון בועדת הפנים, שם זה נתקע.

הרפורמה השנייה — וד"לים. "הוועדות לדיור לאומי", צפויות על פי הרפורמה הזו, להוציא לפועל תוכניות בנייה של 50 אלף דירות בשנה וחצי במודיעין, ראש העין, פי גלילות וגליל-ים. הוועדה אמורה לאשר כל תוכנית בתוך 45 יום, מרגע שתגיע לידיה, ולא 5 שנים כפי שאורך התהליך היום. בפועל רק ועדות מעטות מתכנסות, והדירות לא יהיו מוכנות אלא בעוד 4-5 שנים לכל המוקדם.

"רפורמת המינהל", אותה מכנה נתניהו "אם כל הרפורמות", עברה בכנסת. המטרה: להפוך את מנהל מקרקעי ישראל ל"ידידותי יותר", תוך העברת 800 אלף דירות לבעלות החוכרים והתמקדות בשיווק דירות למגורים. לרפורמה הזו קמו הרבה מתנגדים, בעיקר 250 עובדי המנהל, שאמורים ללכת הביתה, אם התוכנית תצא לפועל. השבוע עברה הרפורמה בכנסת, ועתה יש לראות מה יהיה איתה.

רפורמה נוספת — הצפת קרקעות. המטרה: להגדיל את היצע הדירות באמצעות התחלות בנייה רבות ככל האפשר. אולם הדבר לא תרם במאומה להורדת מחירי הדירות. עוד רפורמה — "קרקע חינם לחיילים". מדובר בהבטחה של משרד ראה"מ להעניק קרקע בחינם בנגב ובגליל לכל חייל קרבי משוחרר. בפועל אף חייל לא קיבל ולו דונם אחד.

הרפורמה הבאה היא "רפורמת המיסוי", שנועדה לעודד בעלי דירות להשקעה למכור אותן. המטרה: להגדיל את היצע הדירות בשוק, ובכך להפחית את המחירים של כלל הדירות. שר האוצר כינה את הרפורמה הזו, "פטיש של 5 קילו". בפועל זה לא היה אפילו פטישון. הצעד החדש לא משפיע כלל על מחירי הדירות.

גם רפורמת המענקים, אינה מורגשת. מדובר בהלוואת מקום ברכישת דירה בפריפריות במענק של 60 אלף שקל לרוכשי דירה ראשונה. בפועל אין לכך עדיין אישור בתקציב המדינה.

רפורמה אחרונה: דירות מסובסדות. מדובר בהנחה של 50% בקרקעות במכרזי מחיר למשתכן שעלותן עד 400 אלף שקל. אולם שר האוצר מתנגד להצעה. וכך מכל ההבטחות לרפורמות ומכל ה"סופר-טנקר" בדיור, כלשונו של נתניהו, אי אפשר אפילו ללכת לסופר..

שיטה קלה

אלו מפלגות לא עברו את אחוז החסימה והותירו חוב כספי בכנסת?

פירצה בחוק מימון מפלגות, מאפשרת כיום לכל מי שרוצה, להכריז על הקמת מפלגה, להרשם ולקבל אישור מרשם המפלגות, לקבל כסף עבור הבחירות, לא לעבור את אחוז החסימה, ולא להחזיר את הכסף, שבינתיים הלך לאיבוד לצורך מערכת הבחירות, כולל משכורות למקורבים. אכן שיטה לא רעה לעשות כסף קל.

מי ששכבר "עשו קופה" מהשיטה הזו, הן מפלגות שינוי, המרכז, צומת, הגימלאים ו"חץ" — פליטת שינוי. כל המפלגות הללו לא עברו את אחוז החסימה, קיבלו כספים מהמדינה, ואיש לא תובע מהן להחזיר את הכסף.

וכדי לסבר יותר את האוזן, הנה ההסבר. לפי השיטה הנהוגה זה שנים ארוכות, כל מפלגה שמתמודדת בבחירות, יכולה לבקש מהמדינה מקדמה על חשבון מימון מפלגות, אותה היא תקבל אם תעבור את אחוז החסימה. המקדמה שניתנת היא בשיעור 60 אחוזים מגובה יחידת מימון אחת, העומדת כיום על 1.2 מיליון שקלים, כפול מספר הח"כים שיש לרשימה המתמודדת. באם מדובר במפלגה חדשה, שאין לה ח"כים, היא תקבל 60 אחוזים משיעור יחידת מימון אחת.

כאשר המפלגה עוברת את אחוז החסימה, מקזזת הכנסת את הסכום המגיע לאותה מפלגה מסך הסכום של מימון מפלגות. אולם אם אותה מפלגה נשארת מחוץ לכנסת ואינה עוברת את אחוז החסימה, מתעוררת בעיה. כיצד מחזירים את הכסף. בדרך כלל נעלמים מנהיגי אותה מפלגה אחרי הבחירות, ואין ממי לתבוע את הכספים. הכנסת סופגת את הנזק הכספי וזהו זה.

השבוע פורסמה בתקשורת רשימת החובות של המפלגות שחייבות כסף לכנסת לאחר שלא עברו את אחוז החסימה. כך לדוגמא — מפלגת המרכז שהתמודדה לכנסת ב-2003 בראשות דוד מגן, לאחר שכל בכיריה עזבו אותה, נשארה מחוץ לכנסת עם חוב של 2.6 מיליון שקל. גם שינוי שהתמודדה ללא טומי לפיד, נותרה עם חוב של יותר מ-700 אלף שקל. פליטי שינוי שהקימו את חץ, בראשות השר לשעבר אברהם פורז, הותירו את החוב הגדול ביותר, כ-6.2 מיליון שקלים. רשימת החובות כוללת גם את מפלגת הגמלאים, שהיתה ואיננה, אך הותירה חוב של 4.4 מיליון שקל, צומת 731 אלף שקל. סכום זהה הותירה מפלגת מימד.

הכנסת מגישה אמנם תביעות משפטיות נגד אותן מפלגות, אבל אין את מי לתבוע. כל אחד מתנער מאחריות והכנסת סופגת בשקט.

"זו שיטה לא רעה לעשות כסף", אומרים בכנסת. "יש כאלו שיודעים שלא יעברו את אחוז החסימה, אבל בכל זאת מתמודדים, מקבלים מאות אלפי שקלים, לפעמים מיליונים (אם מדובר במפלגה קיימת בת כמה ח"כים), מוציאים את הכסף לפירסום או למשכורות, ולאחר הבחירות נעלמים, ואיש לא מבקש מהם להחזיר את הכסף". מה עושים? בקטע הבא.

שכר למקורבים

מי תהיה המפלגה הבאה שתנצל לרעה את חוק מימון המפלגות?

פאינה קירשנבוים, מי שמוזכרת כמחליפה של אביגדור ליברמן בראשות "ישראל ביתנו", אם הוא יאלץ לפרוש בעתיד, החליטה לשים קץ לתופעה. "צריך לחוקק חוק ברור בעניין, נגד התופעה הזו", היא אומרת.

"לא ברור לי איך הכנסת מוותרת על החוב הזה. הרי מדובר בכסף ציבורי. במצב הנוכחי, כל אחד יודע שאפשר להתמודד לכנסת ולעשות כסף קל. לקבל מקדמה, לא להוציא אותה על הבחירות, אלא על שכר למקורבים, ולא להצטרך להחזיר את זה, לאחר שלא עוברים את אחוז החסימה". בכיר בכנסת היה חריף יותר והגדיר את המעשה הזה כ"פשע מושלם".

ומה אומרים ראשי המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה? השר לשעבר אברהם פורז, מראשי שינוי, מדגיש כי במשך 30 שנה נהגו לפי הפרשנות המשפטית, שקבעה שאם מפלגה אינה עוברת את אחוז החסימה, היא לא צריכה להחזיר את המקדמה. "אם הכנסת רוצה שהכסף יחזור היא צריכה לחוקק חוק, אבל זה יהיה גזר דין מוות למפלגות הקטנות", אומר פורז, ונקב כדוגמא בשם של מרצ והבית היהודי.

גם ראשי המפלגות האחרות, דוד מגן מהמרכז, ורפי איתן מהגימלאים, מתנערים מהחוב, וסבורים כי מדובר בטעות.

מי שככל הנראה תידרש בבחירות הבאות לסוגיה הזו, היא מפלגת "עצמאות" של אהוד ברק. מפלגה זו מונה חמישה חברים והיא תקבל מקדמה בשיעור של 60 אחוזים כפול חמש יחידות מימון. ים של כסף.

ברק יוכל להוציא את הכסף על פירסום אישי, שכר למנהלי הקמפיין, הוצאות מטה בחירות וכל הכרוך בכך. לאחר הבחירות, כאשר יתברר שהעצמאות אינה עוברת את אחוז החסימה, ישאר חוב (בור) ענק. האם מישהו יבקש מברק ואנשיו להחזיר את הכסף? ואם יבקשו, האם ברק יחזיר?

ואולי בעצם הכל ספקולציה, כיון שברק לא מתכוון להתמודד במסגרת עצמאות, אלא להתמזג כסיעה בליכוד, כפי שחוזים רבים במערכת הפוליטית. אם ישנו את החוק, ויקבעו שהמפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה מתחייבות להחזיר את הכסף, תהיה זו סיבה נוספת עבור ברק להגשים את התחזית הפוליטית הזו.

בינתיים מונה מפלגתו של ברק כמה עשרות חברים בלבד. ברק מבין שאם הוא רוצה לעבור את אחוז החסימה, עליו להגדיל את מספר החברים בצורה משמעותית. לצורך כך פותחת עצמאות במפקד חברים בכל הארץ, שיעשה ללא תשלום, באמצעות מילוי טופס בלבד.

ברק לא חושש מ"מפקד ארגזים". וכי מי ירצה להתפקד לעצמאות. כמו כן, התקנון פוטר אותו מלקיים פרימריז על ראשות המפלגה. ברק הוא המנהיג הבלתי מעורער של המפלגה, ואי אפשר להחליף אותו. באמת אין סיבה להצטרף לעצמאות. ב"אמת".

מדע בדיוני

האם יש אמת בטענה כי סוכני המוסד שוב פעלו ללא רשות בניו זילנד?

הדיווחים שהגיעו השבוע מניו זילנד, לפיהם הישראלים שנפגעו מרעידת האדמה שהיתה במקום לפני חצי שנה, הם סוכני מוסד, העלו מחדש את שאלת היחסים הדיפלומטיים המעורערים בין שתי המדינות, לאור מה שכבר היה בעבר.

לניו זילנד יש ניסיון טראומטי עם המוסד הישראלי. מדובר אמנם במדינה שקטה ורחוקה, אך לפני 6 שנים חלה הידרדרות יחסים עימה, כאשר שני ישראלים נעצרו, בחשד שפעלו שם מטעם המוסד.

מדובר היה באורי קלמן ואלי קרא שניסו להשיג דרכונים ניו זילנדים במירמה תוך התחזות למקומיים. השלטונות בניו זילנד טענו אז, כי מדובר בניסיון של המוסד, להפעיל סוכנים בשטחה. השניים הודו בשעתו כי אכן ניסו להשיג את הדרכונים, ומדינת ישראל התנצלה על הפרשה. אולם נדרש זמן רב לתקן את היחסים בין שתי המדינות, ומדינת ישראל נדרשה אז להתחייב ולהעביר ערבויות שהדבר לא ישנה.

השבוע נטען כאמור בתקשורת המקומית, כי שירות הביון של ניו זילנד, חושד כי עופר מזרחי ז"ל, הישראלי שניספה ברעידת האדמה לפני חצי שנה, ושלושת חבריו שנסעו עימו ברכב (וניצלו), היו חברים בשירות המוסד הישראלי. בדיווח נאמר כי הארבעה התקינו "סוס טרויאני" על מערכת המחשוב המשטרתית כדי למשוך ממנה מידע מודעיני רגיש. כמו כן דווחו כי בכליו של מזרחי נמצאו חמישה דרכונים, המהווים הוכחה כי הוא היה איש מוסד שניסה לכסות ולהסוות את צעדיו באמצעות זהות כפולה ומכופלת.

הרכב של הארבעה נפגע סמוך למקום רעידת האדמה, כאשר גוש בטון נחת עליו. מזרחי נהרג במקום ושלושת חבריו שבו ארצה ימים ספורים לאחר מכן.

על פי הדיווח, החשד הניו זילנדי התעורר, בעקבות התגובה הישראלית ה"מופרזת", לאחר האסון. זאת לאחר שראה"מ נתניהו התקשר ארבע פעמים לראש ממשלת ניו זילנד להציע עזרה, ולאחר שהשגריר הישראלי המקומי שימי צור, הגיע לזירה וביקר בחדר המתים כדי לראות את גופתו של מזרחי, יחד עם בכירים במשרד לביטחון פנים של מדינת ישראל.

חשד נוסף עלה בעקבות נוכחות של ישראלי נוסף שהוכרז תחילה כנעדר, ושהה בניו זילנד באופן לא חוקי. כעבור כמה שבועות התברר כי הוא עזב את ניו זילנד באופן מיסתורי. בד בבד הגיעו משלחות חיפוש וסיוע מהארץ, אך הן לא הורשו על ידי הרשויות להגיע לזירת האסון ולערוך חיפושים עצמאיים.

אף שמדובר בחצאי ראיות בלבד, חושדים בניו זילנד כי הכל מוביל לכיוון המוסד הישראלי, שעסק כאמור בפעילות מודיעין, בהתחברות לרשת המחשב הלאומית החשאית המקומית. באם אכן זה מה שהיה, לא ברור מה ביקש המודיעין הישראלי להרוויח, שהרי ניו זילנד היא מדינה שליווה ללא אויבים, אין לה קשרים מיוחדים עם איראן והיא אינה משמשת כמקום לפעילות טרוריסטית. הדבר היחיד שאולי יכול לעניין את מדינת ישראל, היא העובדה שניו זילנד היא אחת השותפות ב"אשלון" — מידע שמגיע מרשת לוויני הריגול האמריקאית.

ולמרות כל זה, קשה להאמין שלאור כל מה שקרה בעבר, יתנהל המוסד בכזו רשלנות מול ניו זילנד. לא לחינם טען השגריר הישראלי, כי החשדות והפירסומים הם בגדר "מדע בדיוני" ואין בהם שום אמת.

אפקט המרמרה

גל תביעות ברחבי העולם ובעיקר באירופה נגד בכירים ישראלים

ההשתלטות החלקה השבוע על היאכטה הצרפתית שעשתה דרכה לעזה, לא משכיחה את ההשתלטות על משט המרמרה לפני שנה, שהסתיימה באופן שונה לחלוטין.

השבוע פורסם כי המשט הטורקי גורר בימים אלו גל של תביעות משפטיות באירופה נגד הצמרת הצבאית והמדינית, על חלקם בתיכנון וביצוע ההשתלטות, במהלכה נהרגו 9 פעילים שהיו על האונייה. בין הבכירים שעל הכוונת: ראה"מ נתניהו, השרים ברק, ליברמן, יעלון, ישי ומרידור, הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, השר לביטון פנים אהרונוביץ´ ומפקד חיל הים האלוף אליעזר מרום.

כך לדוגמא בספרד הגישו שלושה פעילים, שהשתתפו במשט המרמרה, תביעה נגד המוזכרים לעיל בגין "פשעים נגד האנושות, כליאה, גירוש ועינויים ופשעי מלחמה נגד אנשים לא מוגנים". בעקבות כך מונה שופט חוקר שפנה למדינת ישראל, אך טרם החליט על פתיחה בחקירה רשמית. "בכל פעם שהם ייצאו ממדינת ישראל, האינטרפול ירדוף אחריהם ויעצור אותם", אמר אחד ממגישי התביעה.

גם בבלגיה הוגשה תלונה על ידי ארבע פעילות שהשתתפו במשט, נגד ברק, אשכנזי ומרום על "כליאה וחטיפה". התובע המקומי החליט להעביר את התלונה למדינת ישראל לצורך מענה. התחנה הבאה היא צרפת, שם הוגשה תלונה פלילית על חטיפה, אלימות, הסטת ספינה ממסלולה ונטילת מסמכים. התלונות הוגשו כבר לפני שנה, נגד שר הביטחון ברק ובכירים אחרים. אולם התביעה הציבורית דחתה את התלונות.

ביוון הוגשה תלונה על ידי אזרחים שהשתתפו במשט על הפרות של אמנות בינלאומיות, שוד, פיראטיות, כליאה, איומים ועינויים. התביעות הוגשו נגד ברק, אשכנזי, אהרונוביץ´, מרום ובכירים נוספים.

ואיך אפשר בלי טורקיה, שם כבר נפתחה חקירה, בעקבות תלונה על רצח, חטיפה ופיראטיות נגד נתניהו, ברק ואשכנזי. הטורקים לא מסתירים את החקירה והעידו עליה בוועדה לזכויות אדם באו"ם.

אפילו לדרום אפריקה הרחוקה, הגיעו התלונות. אזרחית מקומית הגישה קובלנה בגין רצח, פגיעה באזרחים, עינויים ומעשים בלתי אנושיים. העניין נמצא בטיפול של גורמי החקירה והתביעה במדינה.

גם בארה"ב הודיעה משפחתו של האזרח הטורקי-אמריקאי, שנהרג במשט כי תגיש תביעת נזיקין. בנוסף, באיטליה ובריטניה הוגשו תלונות פליליות שאינן משמעותיות על גניבת כרטיסי אשראי במהלך ההשתלטות.

במדינת ישראל לא מזלזלים בתלונות ואוספים את כל המימצאים המשפטיים, כדי להתמודד מולן. הנתונים הועברו למחלקה לתפקידים מיוחדים במשרד המשפטים בירושלים, וביחד עם משרד החוץ הוקם צוות בין-משרדי שמטרתו לענות על גל התביעות. התשובות יסתמכו בין השאר על דו"ח פאלמר שיוגש בסוף החודש, הקובע כי הסגר על עזה היה חוקי לחלוטין. קביעה זו תסייע למדינת ישראל בהתגוננות המשפטית מול כל התביעות.

אין צדק

כיצד פועלים בתי הדין הבינלאומיים לצדק בעולם ומה הקשר לישראל?

התביעות הקנטרניות של משתתפי המרמרה, מדברות על "פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות". לא ירחק היום, והפעילים יגישו גם תביעה על "רצח עם", ויבקשו להגיע אפילו עד בית הדין בהאג...

לאחרונה בתי הדין הבינלאומיים נמצאים בכותרות. השבוע אף צוין בעולם "יום הצדק" לכבוד בית המשפט הפלילי הבינלאומי. מה ההבדל בין כל בתי הדין הללו. האם יש משמעות היכן העניין עולה? ועד כמה יש להם תוקף בכל העולם?

הוותיק מבין המוסדות הללו, הוא "בית הדין הבינלאומי לצדק" שהוקם ב-1945 ומושבו בהאג שבהולנד. מדובר במוסד השיפוטי המרכזי של האו"ם וחוקתו היא נספח למגילת האו"ם. חברים בו 15 שופטים ממדינות שונות שנבחרים על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון.

תפקידו הראשון הוא לדון במקרים שבהם מדינה תובעת מדינה אחרת. באם אחת מהן אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון של האו"ם לנקוט צעדים נגדה. התפקיד השני של בית הדין בהאג הוא לייעץ לגורמי האו"ם, ולהכין חוות דעת משפטיות, דוגמת חוקיות גדר ההפרדה שבנתה מדינת ישראל. חוות הדעת אינן מחייבות פעולה, אך האסיפה הכללית יכולה להסתמך עליהן, כדי לפנות למועצת הביטחון ולבקש הטלת סנקציות.

בנוסף לבית הדין בהאג, הבינלאומי לצדק יש שלושה בתי דין בינלאומיים לזכויות אדם, שפועלים באופן אזורי, באירופה, באמריקה, ובאפריקה. בבתי דין אלה תובעים מדינות בגין הפרת זכויות האדם שלהם, לאחר שמיצו את ההליכים המשפטיים במדינותיהם. באזורנו אין אמנת זכויות אדם אזורית ועל כן מדינת ישראל, יחד עם מדינות ערב, לא חברות בבית דין כזה.

כבר במאה ה-15 פעלו בתי דין בינלאומיים לצדק בנירנברג ובטוקיו, שבמשך השנים דנו גם את פושעי מלחמת העולם השנייה. אולם היו אלו בתי דין צבאיים שבהם המנצח שפט את המפסיד. עם התפרקות יוגוסלביה ופרוץ המלחמה שם ב-1992 התחיל להתמודד המשפט הבינלאומי עם פשעים שבוצעו בזמן המלחמה. לשם כך הקים האו"ם את בית הדין הפלילי ליוגוסלביה ובמסגרתו נדונים מנהיגי הסרבים בבוסניה, מלאדיץ´ ורדובן קרדז´יץ´.

ב-1994 היה העולם עד לזוועה ברואנדה שבאפריקה. בעקבות רצח העם שביצעו בני הוטו בבני טוטסי. מועצת הביטחון של האו"ם הקימה בית דין פלילי, הפועל עד היום בארושה שבטנזניה, ובמסגרתו הורשעה לראשונה אשה ברצח עם, פאולין ניירמסוהוקו.

האם יגיעו אנשי משט המרמרה לבתי הדין הבינלאומיים לצדק? האם שוב נשמע על בית הדין בהאג, הדן בנושא זה? מבחינת פעילי המשט, הם נחושים להגיע עד האג. במדינת ישראל מוכנים גם לתרחיש הזה, לאחר שהחמאס כבר פנה בעבר לבית הדין הזה, בטענה נגד צה"ל על "רצח עם" במבצע עופרת יצוקה...

פיאד במצוקה

כבר עכשיו: פרויקט המדינה הפלשתינית בפני קריסה כלכלית

בעוד הפלשתינים נערכים לקראת ההכרזה בספטמבר באו"ם על מדינה עצמאית, ובעוד ממשלת ישראל עושה הכל לעקר את ההכרזה מחשיבותה, מתברר כי המדינה הפלשתינית שבדרך עומדת בפני פשיטת רגל כספית, עוד בדרך קמה.

ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד, אבי רעיון הקמת המוסדות הפלשתינים, יצא לאחרונה לסעודיה כדי להציל את פרויקט המדינה הפלשתינית בטרם יקרוס כלכלית. זאת לאחר שהרשות הפלשתינית לא הצליחה לגייס בחודש האחרון כסף, לצורך תשלום משכורות לעובדיה. לפיכך קיבלו העובדים רק מחצית ממשכורתם.

יו"ר הרשות, אבו מאזן, אף הודה כי הוא מסופק אם הרשות הפלשתינית תעמוד בתשלום השכר לעובדיה בחודשים הקרובים, ולכן אין מנוס מביצוע קיצוצים עמוקים בתקציבה.

כל זה מביא את התקשורת הפלשתינית לתהות, כיצד הדברים מתישבים עם היציאה העתידית לעצמאות. אם אי אפשר לשלם עכשיו את שכר העובדים, כיצד יוכלו לשלם את השכר, כאשר תוכרז המדינה ויהיה צורך במספר עובדים גדול יותר? האם הכסף יצמח אז על העצים?

עוד מתברר כי למרות הדו"חות הבינלאומיים, דוגמת קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, שקבעו כי ראש הממשלה סלאם פיאד הצליח להכשיר את הקרקע לממלכתיות, הרי שמצבה הכלכלי של הרשות הפלשתינית רעוע ועומד על כרעי תרנגולת.

המעניין הוא שמדינות ערב מביעות בגלוי תמיכה בפרויקט המדינה הפלשתינית, אולם הן העבירו לרשות רק שליש מהתחייבויותיהן. מדינה (עשירה) נוספת, סעודיה, לא העבירה ולו אגורה שחוקה אחת. המצב הנוכחי מסכל כל אפשרות לעצמאות כלכלית פלשתינית, ומכך חושש פיאד, ולכן נסע לעשות מאמץ אחרון בסעודיה.

יש הטוענים כי מדינות המפרץ, וסעודיה בראשן, אינן מעבירות את הכספים לרשות הפלשתינית דווקא כעת, ערב המבחן הגדול של הקמת המדינה, מכמה סיבות. הראשונה שבהן: מדינות אלו אינן מאמינות בפרויקט המדינה הפלשתינית. הם מכירים את "נקיון הכפיים" של ראשי אש"ף, ויש להם ניסיון מר איתם. לפיכך הם אינם משוכנעים שהכספים שיעבירו לרשות הפלשתינית, אכן יגיעו אליה.

הסעודים לא אהבו גם את העובדה שהפלשתינים הפרו את האחדות הפלשתינית שנחתמה במכה, והם רואים בכך פגיעה במוסלמים. מאז לא רוצים הסעודים לשמוע על הפלשתינים ועצמאותם, ואין סיכוי שסלאם פיאד יוכל לקבל מהם תזרים מזומנים לפרויקט המדינה העצמאית שבדרך.

ברשות הפלשתינית מתחילים להבין את המצב אליו נקלעו. החשש שלהם הוא שכבר בקרוב, יצאו עובדי הרשות הפלשתינית לרחוב, ויפגינו נגד המוקטעה. במקרה כזה, תהפוך כיכר מנרה של רמאללה, לכיכר התחריר של הפלשתינים. במקום שיצאו להפגין נגד הגדר וההתנחלויות, הם יפגינו נגד ראשי הרשות הפלשתינית.

זו הסיבה שפיאד עושה כאמור כל מאמץ לגייס כספים מסעודיה וממדינות ערב נוספות. אם לא יחזור עם סכום ראוי, הוא יהיה צפוי להפגנות פנים קשות, שרק ירחיקו אותו מחלום המדינה הפלשתינית העצמאית.

לא הורעל

כך מפריך עו"ד ויסגלס את תיאורית הקונספירציה על מות ערפאת

מאז מותו של יאסר ערפאת בנובמבר 2004, לא מפסיקים הפלשתינים לטעון, כי מנהיגם לא מת מוות טבעי, אלא הורעל על ידי כוחות הביטחון הישראליים. תיאוריית קונספירציה זו מופצת בכל הזדמנות, והנוער הפלשתיני לומד על המנהיג שלו דרך המבט הזה.

תחילה נטען כי ערפאת מת ממחלה זיהומית. לאחר מכן הופצה שמועה כי הוא מת מהרעלת מזון. בכלי התקשורת הפלשתיניים מיהרו לקשור את המוות למדינת ישראל, וטענו כי המודיעין הישראלי הרעיל אותו וגרם למותו. לצורך כך הסבירו כי ראה"מ דאז, אריאל שרון, ראה בערפאת אויב מר ושנא אותו באופן אישי. כמו כן טענו, כי מדינת ישראל ניסתה כמה פעמים להתנקש בחייו, מאז הקים את אש"ף.

הפלשתינים גם הסתמכו על הלחישה של שר הביטחון דאז שאול מופז, באוזנו של שרון במסיבת העיתונאים, לאחר שחיל הים תפס את הספינה "קארין אי", שהובילה נשק מאיראן לעזה על פי הזמנת ערפאת. "צריך להיפטר ממנו", לחש מופז, ולא שם לב כי המיקרופונים פתוחים ודבריו נקלטו. כבר באותו ערב הפכה הלחישה לכותרת מרכזית בכל כלי התקשורת בארץ ובעולם. תיאוריות הקשר הפלשתינית מתבססת גם על הדברים שכתב העיתונאי אורי דן, שהיה מקורב לשרון, ובהם רמז כי ערפאת חוסל בהוראה ישירה של שרון.

ככלל הרעיון של התנקשות באמצעות רעל, אינו זר למודיעין הישראלי. ב-1978 שיגר המוסד חבילת שוקולד בלגי לד"ר ודיע חדד, מנהיג טרור פלשתיני, שהיה אחראי לחטיפת מטוס "אייר פראנס" לאנטבה שנתיים קודם. חדד, שחלה בלוקמיה, מת בבית חולים במזרח ברלין, ועד היום יש מחלוקת במוסד אם מותו נגרם מהרעלה או שהוא מת באופן טבעי ממחלתו.

מקרה נוסף של ניסיון חיסול באמצעות רעל, זכור היטב לכולם. מדובר בארוע שהתרחש בקדנציה הראשונה של נתניהו ב-97. היה זה כאשר המוסד ניסה לחסל את מנהיג החמאס חאלד משעל בעמאן באמצעות התזת רעל על תנוך אוזנו. משעל התמוטט, הובהל לבית חולים ושם ניצלו חייו, לאחר שהמוסד נאלץ לשלוח רופאה עם נסיוב נגד הרעל. במסגרת הפיוס עם ירדן לאחר אותה תקרית, שוחרר השייח´ אחמד יאסין מכילאו.

כל זה מוביל את הפלשתינים לטעון בעקשנות, ואף ללמד את בני הנוער שלהם, כי ערפאת הורעל על ידי מדינת ישראל. מי שמפריך את התיאוריה הזו הוא עו"ד דב וייסגלס, שהיה מנהל לשכת ראה"מ שרון בעת שמנהיג אש"ף מת בנסיבות מסתוריות בבית החולים הצבאי בפאריס. לויסגלס היתה נגישות למידע הסודי והוא היה האיש המקורב ביותר לשרון, מאנשי "פורום החווה".

בהתבטאות נדירה בנושא זה, אומר ויסגלס, כי ערפאת לא הורעל. "נכון ששרון שנא את ערפאת. הוא ראה בו את גדול אויביה של מדינת ישראל וגם מכשול לכל הסדר. ולכן סירב בעקשנות לפגוש אותו. אך למרות זאת שרון לא עסק בשאלה של פגיעה פיסית בו". לדבריו, "מופז לחש אמנם שיש לחסל את ערפאת, אולם שרון התעלם".

כיצד אם כן ערפאת מת? הנה ההמשך.

מחלת הלוקמיה

אפשרות: הסיבה שהרופאים בצרפת מסתירים את סיבת מות ערפאת

ויסגלס טוען כי שרון יצא נגד ערפאת במלחמה מדינית, אך לא הסכים לפגוע בו פיסית. כבר במלחמת לבנון הראשונה, היה ערפאת על הכוונת של שרון, והוא יכול היה לחסל אותו, כאשר יצא מבירות לטוניס. אולם שרון נתן אז פקודה שלא לפגוע בערפאת.

לדברי ויסגלס, פעל שרון לבודד את ערפאת, והוא הצליח בכך. הסוף הפוליטי של ערפאת התרחש בשני שלבים. תחילה בעקבות גילויים על מעורבותו הישירה בהחלטה להזמין נשק באיראן ולהבריחו בספינת "קארין אי" לעזה. ובהמשך כאשר מדינת ישראל העבירה לנשיא בוש מידע מודיעיני ברור ומהימן, שהצביע על מעורבות ערפאת בהחלטות לאשר הקצאת כספים למימון הטרור.

בוש הבין עם מי יש לו עסק, לאחר השקרים של ערפאת ובעיקר לאחר חשיפת האונייה קארין אי. הוא לא רצה יותר לשמוע מיו"ר הרשות הפלשתינית וכינה אותו שקרן. בנאומו, בו דיבר בפעם הראשונה על מפת הדרכים, אמר בוש כי "הפלשתינים זכאים להנהגה חדשה ואחרת, שתיאבק בטרור". מדובר היה במכה ניצחת לערפאת.

החרם עליו מצד מדינת ישראל וארה"ב נמשך יותר משנתיים, ובכל הזמן הזה התגורר ופעל בכמה חדרים במוקטעה ההרוסה ברמאללה. המצור הישראלי הקשה עוד יותר עליו, וערפאת בן ה-75 לא הסתגל לחיות בצפיפות, מחסור במים זורמים ובתנאי תברואה ירודים.

עד מהרה החלו דיווחים על ירידה במצב בריאותו, ובקשה לאפשר לו לצאת מהמוקטעה ולקבל טיפול רפואי. שרון איפשר לו לצאת, אך ערפאת ואנשיו דרשו ערבות בינלאומית, שתאפשר לו לחזור כשיבריא. חששם היה שהוא יקבל כרטיס טיסה לכיוון אחד.

גורמים בצה"ל ובקהילת המודיעין התנגדו לאפשר לו לצאת, וטענו כי מצבו הרפואי אינו קשה. הם חששו שערפאת יחלים מהר, יסתובב בחו"ל ויגייס את דעת הקהל נגד מדינת ישראל. אולם שרון החליט לאפשר לו לצאת לטיפול רפואי בצרפת, ולחזור.

שרון חשש שמותו של ערפאת בין כותלי המוקטעה יגרום נזק מדיני חמור, וכולם יגידו שזה בגלל מדינת ישראל, שמנעה ממנו טיפול רפואי שיכול היה להציל את חייו. עקב כך הוטס ערפאת לבית החולים הצבאי בפאריס. תחילה דווח כי חל שיפור במצבו, אך לאחר כשבועיים חלה החמרה והוא מת.

ממשלת צרפת פרסמה אז הודעה מעורפלת, עד שקשה היה להבין מה גרם למותו. הדבר רק הגביר את תיאוריות הקשר והשמועות על נסיבות המוות. רופאיו מסרבים עד היום לפרט את סיבת המוות.

לפי מקורות ישראלים, מותו של ערפאת נגרם ממחלת הלוקמיה, שהוחמרה כתוצאה מטעות בשיקול הדעת או אף רשלנות של הרופאים המטפלים. יתכן שזו הסיבה שהם מסתירים את סיבת המוות. נוח להם שיחשבו שערפאת הורעל, ובלבד שלא יגידו שרשלנותם היא שגרמה למותו.

האיש והתמונה

מי האיש שניצב תדיר מאחורי השרים בישיבות הממשלה בימי ראשון?

תלונה יוצאת דופן הוגשה לאחרונה לבית המשפט השלום בירושלים, וכיון שהיא עוסקת בעיתונות ובסיקור תקשורתי, היא הופכת למענינת. מי שהגיש את התלונה הוא אברהם שרגאי, ראש ענף ביטחון במשרד ראה"מ, והוא מופנית נגד עיתון הארץ והכתב אמיר אורן. לדבריו, "הארץ" כתב נגדו לשון הרע וביזה אותו, וזה סיפור המעשה.

מידי יום ראשון מגיעות תמונות מלשכת ראה"מ וכן ממערכות הצילום, "פלאש 90" וכדו´, לכל העיתונים המנויים על השירות הזה, בהן מצולמת ישיבת הממשלה. התמונות כמעט תמיד זהות. לרוב מצולם בהן נתניהו ולצידו מזכיר הממשלה, המשנים לראש הממשלה — יעלון ושלום, וממול השרים ברק וליברמן.

אלא שתמיד נראה בתמונה עוד מישהו אחד, שעומד מאחור. מדובר באברהם שרגאי שניצב תדיר ברקע התצלומים. במסגרת תפקידו כראש ענף ביטחון במשרד ראש הממשלה, הוא זה שאחראי על תיחום אזורי הנוכחות והפעילות של העיתונאים בחדר ישיבות הממשלה, על הצילומים בחדר בתחילת הישיבה, ועל הוצאת העיתונאים מהאזור בתום הצילומים.

לא כולם משגיחים בנוכחותו בתמונות, אולם מי ששם לב, הוא כתב הארץ אמיר אורן, שכתב מאמר על הממשלה, ולטענת שרגאי, ביזה אותו באותו מאמר.

"מה זאת בדיוק ממשלה?", תהה אורן בפתח מאמר הדעה. "מה היא עושה שם, כאשר היא ´מושלת´? מה קורה לאחר שחבריה עולים לקומת הישיבות, לתוך מארב הצלמים, טופחים על כתפו של אותו גוץ שחור תלתלים, הטורח לעמוד שם תמיד, כדי להופיע בחדשות הערב. מתיישבים לאורך שתי גדות השולחן ומצביעים על מה שמתקרא בלשונם ´הצעת מחליטים´?". עד כאן לשון המאמר.

בכתב התביעה של שרגאי נטען, כי "לראשו של התובע תלתלים שחורים וגובהו 170 ס"מ". בהמשך נכתב כי "כלל הפרטים האמורים אודות התובע, עשוהו במרוצת השנים לדמות מוכרת לעין הציבורית, הואיל וכלי התקשורת החזותיים לוכדים אותו רבות בעדשותיהם מתוקף מיקומו של התובע בעת הצילומים בשל תפקידו".

כדי להעיד על כך צורפו כמה דוגמאות של תמונות מישיבות הממשלה, בהן ניתן לראותו ברקע. בכתב התביעה נטען, כי אין מישהו אחר שתיאור של אורן יכול להיות מכוון כלפיו. לדברי שרגאי, הפרסום נועד להשפיל אותו בעיני חבריו, עמיתיו לעבודה, קרובי משפחתו וכן יתר אזרחי מדינת ישראל, המורגלים לראות את דמותו כ´חלק מהנוף´ בדיווחים מצולמים מישיבות הממשלה. בשל כך הוא דורש פיצוי בסך 50 אלף שקל.

בכתב ההגנה מטעם "הארץ" נכתב כי "בכתבה לא ציינו פרטים מזהים של התובע, לא כל שכן שמו ולא הוטל דופי בעבודתו, בדרך ביצועה או במקצועיותו. כמו כן נשוא הכתבה איננו התובע והיא לא עוסקת בו. הוא אינו מוזכר בשמו וגם לא בתפקידו".

בתשובה טוען שרגאי כי הוא קובל על כך שהמאמר לועג לו, כמי ש´טורח לעמוד שם תמיד כדי להופיע בחדשות הערב´. מכאן ביזוי של אדם הממלא במסירות את תפקידו זה עשרות שנים. כאחרון המתגודדים מאחורי כתבי החדשות המדווחים מאירועים שונים ובעיקר מאתרי פיגועים.

ישיבה נוספת באותו עניין תתקיים בספטמבר, ועד אז ימשיכו לראות את תלתליו השחורים של שרגאי בכל ישיבות הממשלה, בין אם ירצה "הארץ", בין אם לאו.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 מי מרוויח? — יש מי שעושים כסף ממחאת הדיור ומקווים שהיא תימשך עוד ועוד. מדובר ברשתות השיווק שמוכרות אוהלים. רשתות אלו מסתערות על המפגינים עם שלל מבצעים לרכישת אוהלים. האוהל הפופולרי ביותר, עולה 125 שקל והוא מיועד לשני אנשים עם שתי כניסות גדולות לרוחב האוהל. בנוסף יש לו שני חלונות גדולים לאוורור עם רשת מובנית להגנה מפני זבובים ויתושים. אם המחאה תימשך עד החורף, יציעו רשתות השיווק אוהל עשוי פוליאסטר דוחה מים במחיר של 199 שקל. למי שמתקשים בהרכבת האוהל, יש סוגים שנפתחים אוטומטית ללא שום פעולת הקמה. בתום המחאה ניתן לקפל במהירות את האוהל בחצי דקה. אלא שהאוהל הזה הוא "פינוק מיוחד" והוא עולה 460 שקל. אוהל משפחתי מרווח יותר, עולה 760 שקלים ומותאם ל-6 נפשות. מלבד משווקי האוהלים, מגיעים למאהלים גם מוכרי כלים חד פעמיים, מוכרי מערכות גז ניידות וציוד קמפינג. יש מי שמבקשים שהמחאה תימשך עוד ועוד.

 "מבצע מזהיר" — התיאורים על מבצע ההשתלטות המוצלח של לוחמי "שייטת 13" על 16 נוסעי היאכטה הצרפתית, מילאו השבוע את התקשורת ועשו כותרות ענק. מפקד חיל הים פיקד על המבצע מספינה נוספת שהיתה באיזור, והרמטכ"ל שהה לכל אורכו בבור של חיל הים, כדי לקבל עידכונים שוטפים על המתרחש. היו כאלו שלא אהבו את הדיווחים המוגזמים. "ירדנו מהפסים", כתב אחד הפרשנים. "מדינה שבנתה כור אטומי, מדינה שהרסה כורים אטומיים במדינות עוינות רחוקות, מדינה שיש הטוענים כי צבאה הוא החזק בעולם, מדינה (שעדיין) נהנית מחסות אמריקאית מוחלטת, מדינה שכלכלתה מהטובות בעולם, מדינה זו עם הקומנדו הימי שלה, ´השתלטה´ על יאכטה (מסכנה) ועצרה 16 נוסעים מפוחדים בלב ים". אכן "מבצע מזהיר". מישהו ירד מהפסים..

 דיון סוער — הדיון השבוע בועדת הכספים שעסק בהתיקרות מוצרי החלב היה סוער במיוחד. נדמה שכל דיון שיעסוק מעתה בנושאים מעין אלו של יקור הדיור, הדלק, החשמל וכדו´, יהיה סוער באותה מידה. הח"כים התכנסו לדון בשאלה מי אחראי לעליית מחירי המזון בישראל ועד מהרה החלו להתגושש מילולית. מירי רגב מהליכוד, החלה בעריכת חשבון עם "קדימה", ואמרה כי מי שאחראי למחדל הדיור היא הממשלה הקודמת. ח"כ חרמש מקדימה השיב: "אנו לא בשלטון כבר שנתיים וחצי". החכי"ם המשיכו לענות זה לה בצעקות רמות, ויו"ר הוועדה הרב גפני ביקש לעשות סדר. חרמש קרא לו לסלק את רגב, "כפי שסילקו אותו ממתחם האוהלים בשדרות רוטשילד". היה מי שהעיר כי במאהל שפכו עליה מים בעת הגירוש, ועוד רגע קט זה מה שיקרה בוועדה, לפיכך יש לסלק את הכוסות מהשולחנות. הדיון המשיך להיות סוער והיו"ר מצא את הסיבה: "הכל בגלל שהדיון הזה מצולם כרגע על ידי התקשורת ומשודר לכל דורש".