צטט: בתיה רותם 2011-07-19 19:45:56 הריצה המוטרפת הזו קדימה, להספיק להשאיר חותם, להשיג, להצליח... להוכיח משהו, מה? שאני קיים? ואם לא יכירו בזאת האחרים, האם אינני? ומה מחכה לנו בהמשך? מן הסתם עוד המשך, עוד דרך שמסתיימת באופק, והאופק נשאר תמיד באותו מרחק מאיתנו...במה אנו שונים מכלבי הגייהאונד במירוץ הכלבים בדייטונה ביץ', הארנבת (המלאכותית היום, פעם נצודה טריה) נמצאת במרחק בטחון מהכלב הקרוב אליה ביותר, לעולם לא ישיג אותה. ואנחנו, בעלי האינטיליגנציה הניאו-קורטקסית, אמורים היינו להבין זאת מזמן, שממילא אין דבר למעט מה שנמצא כבר לידנו, ואנו, בתוכינו, למה לצאת לחפש אותנו אי שם? |