הסודות מאחורי המדפים – האם באמת המלחמה על הבית ? או כול אחד והבית שלו ?
בימים מרתקים ומלאי תקווה אלא, נוהגים להשתמש בדימויים מעולם הקוטג והחוויה הרגשית כמו בית ומשפחה. אכן יש הרבה מהמשותף בין הבית של הקוטג, הבית של האוהל והבית של המתמחים. מה בעצם קורה כאן ? האם ישראל מתפרקת כי היא נמצאת במשבר כלכלי או פיננסי ללא מוצא או שמדובר כאן על משהו אחר ! אולי לא מדובר כאן על העדר משאבים, אלא על אי חלוקתם באופן לא נכון, לא מאוזן, תוך ניצול האחר והחלש ? האם החלש הוא אולי החזק, אשר הוחלש עם הזמן ואשר קולו לא נשמע ? או אולי מרוב עבודה, אין לא זמן לעשות לביתו ? האם כולם בישראל זועקים ? ברור שלא שומעים את קולם של הטייקונים, אשר השכילו לבנות לעצמם מבצרי כוח ועמדות השפעה. ברור שלא שומעים את קולם של הוועדים הגדולים במשק, אשר השכילו לרפד את תנאי העסקתם ואולי זו הסיבה המוזרה לשתיקה של ההסתדרות, אשר כאילו נעלמה ולא נמצאת כלל על מגרש המשחקים. ברור שלא שומעים את קולם של משרתי הקבע וכוחות הביטחון, שהם חיוניים למדינה, אולם האם יותר מרופאים ? האם ברק אשר דחף לשינוי מעמדם לא השכיל להבין שלא רק הם חיוניים במדינה ? מדוע קצין זוטר, מקבל שכר הגבוה פי שניים מרופא, אשר טרח ללמוד ולהשקיע במקצוע שנים רבות ? ברור שלא נשמע את קולם של החרדים ובני הישיבות, אשר חולבים באופן שיטתי את בקופה הציבורית ומנגד תרומתם לקופה נמוכה במיוחד. ברור שלא נשמע את קולם של "המסודרים" האחרים, אשר הצליחו להתברג בתפקיד ציבורי כזה או אחר ולהתנחל בו שנים, מבלי שמשהו כלל מרגיש בחסרונם. הגיע הזמן לשנות את חלוקת המשאבים לפי תרומה למדינה ולהמשך דרכה ולא לפי מפתחות קואליציוניים. המחאה הקיימת היא תעודת עניות לשיטת הבחירות ולעבודת בית המחוקקים, אשר הצליח להתנתק מהעם היושב בציון. לא נשמע עוד הרבה קולות – אולם בהחלט הגיע הזמן לשמוע את הקולות של מעמד הביניים העמל והיגע, אשר מרוב עבודה ומרוץ אחרי החיים, קולו נדם ודווקא בשל כך חשובה כול כך העמידה והמלחמה שלהם על ביתם ועל עתידם, שהרי" כול ישראל חברים וביתם הוא גם בייתי". |