להיות או לא להיות? איזו שאלה. איזו דילמה. איזו יכולת להפוך שאלות מעשיות לדיונים ערכיים/מוסריים העומדים ברומו של עולם ובעיקר ברומו של מאבק שליטה על מי יהיה זה שיאמר את המילה האחרונה ושהכל יהיה כדברו... ליברמן אומר - לא. ביבי דוקא נוטה ל-כן. וכך נמשכת לה סאגת ההתנצלות האינסופית ונמתחת ונסחבת ומשאירה אחריה בעיקר טעם רע. אין ספק - ברמה המוסרית- ערכית אנחנו צודקים, ללא שמץ של ציניות, אין לנו על מה להתנצל, אניה זרה ניסתה לפרוץ סגר שהטלנו על חופי עזה, היה ברור שזהו נסיון שיגרור לתגובה, ההתנגדות היתה אלימה, הפעולה די שנוייה במחלוקת - האם אפשר היה לעשות אחרת (רצוי, בודאי, לאור התוצאות, אבל אין חכמה קלה מהחכמה בדיעבד), ולכן אין עלינו להתנצל על טפשות של אחרים. ברמה המעשית - ישראל צריכה את הקשרים עם תורכיה. פשוט כמו סטירת לחי. וברמת ההגיון הפשוט והצרוף - ככל שישראל תמשוך יותר את הספור הזה, יקבע ביבי יותר ויותר את מה שידוע כבר מזמן ואפילו לא מזיז גבות יותר, עובדת רפיסותו של ביבי וכושרו של ליברמן להמשיך ולהעלות בהצלחה די מסחררת את מופע האימים שלו שמניב הברקות חוזרות ונשנות, הן בנסיון המוצלח שלו ללעג את ראש ממשלתו חזור ולעג, הן בדמות חוק החרם והן בדמות ההתעקשות שגם היא תצלח לבסוף, לחקור את ארגוני השמאל במסווה של פטריוטיזם ושידוד השורות.
ארור אהיה אם אעשה וארור אהיה אם לא - זו הברירה העומדת בפנינו.
השאלה היחידה שצריכה להישאל ונדמה לי שכבר נתנו לה מענה גם בחוגו הקרוב מאד של ראש ממשלתנו ה"נבחר" היא - היכן ייצא שכרי בהפסדי? ונדמה לי שזה די ברור. אז למה הוא מחכה?
פעם הוא הוביל את הסלוגן - הם מ-פ-ח-ד-י-ם
היום אפשר לומר עליו (כבר מזמן) - הוא מ-ש-ק-ש-ק וליברמן ה-מ-ל-ך.
"מלך" שיוביל אותנו למצולות אם לא יתעשתו מי שצריכים להתעשת ומהר, ויסבירו לו שהאימרה "אל תהיה צודק - תהיה חכם" נכתבה במקורה למניעת תאונות דרכים אבל טובה לכל תאונה שהיא......
|