חברים יקרים, אנא שימו, הפרקים הבאים קשים לקריאה, אנא קחו בחשבון. לכל הרגישים שביננו, אני מתנצלת מראש על השפה/הסלנג בו בחרתי להשתמש בסיפור. הכל הכל לטובת הרוח הפועמת מתוך הסיפור. מקווה שתהנו.
פרק ד
"תראו איזה ירח מלא, אלוהים לטובתנו" הפטיר יוסי, מעביר הילוך ולוקח שאיפה מהסיגריה "סימון, הבאת פנסים?" "בטח הבאתי, אח שלי" ענה "בואנ'ה מואיז, כמה זמן לא עשינו פה צלילת לילה?" "יםם זמן" ענה לו מואיז בהרהור, מחשבותיו נודדות שוב לימי ילדותו הרחוקים "טוב זה בגלל שהזדקנו, אח שלי" ענה לו יוסי "יאלל'ה, מה הזדקנו, דבר בשם עצמך אחי, כל החיים עוד לפנינו, תפסיק לבלבל ת'ביצים! שכחת את הצלילות בסיני? שכחת? שכחת את הביצים הקשות שהיינו מאכילים את המורנות, אחח היו זמנים אח שלי, אה? איך היו בולעות אותן, אה?" "מואיז, זוכר את הקצב המצרי ההוא?" "בטח זוכר אחי" "אחח, אח שלי, למה אין פה איזה קצב, היינו ממלאים כמה בקבוקי דם שיבואו לנו כרישים בלילה" "מי? מי יכול עלינו? תגידו אחים שלי, מי?" קרא סימון בגאווה "אף אחד, אפילו אם אלוהים בעצמו יבוא בכבודו, הוא מהר יברח, יבין שלא כדאי להתעסק איתנו!" זרק יוסי ופרץ בצחוק מתגלגל.
"הנה הגענו" יוסי הודיע, תוך כדי הורדת הילוך והמשיך בשאלה "מה אתם אומרים? פה? או יותר קדימה?" "פה, אבאל'ה. פה גם טוב" ענה סימון יוסי מחנה על החולות את הג'יפ החדש המנצנץ, השלישיה פורקת ציוד ומרכיבה בזריזות ומקצועיות, חליפות, בוטיז, סנפירים, מיכלים, ווסתים, מאזנים "כולם מוכנים?" שואל מואיז בענייניות תוך כדי סריקה של הים הגלי "מוכנים אחינו" "הים עובד. חבר'ה. עובד. הוא עובד" אומר מואיז בהרהור תוך כדי מבט שקוע בים האפל "יאלל'ה אח שלנו, בוא כבר, מת להיכנס כבר באמא'שלי!"
תוך 5 דקות כבר השלושה היו במים הסוערים, המים מגיעים עד מותניהם והגלים מכים בהם ללא רחם.
"אחינו אני מציע שנעמיק פה, למטה פחות גלים, בואנה איזה גלים, כבר הרבה זמן לא ראיתי דבר כזה" קרא סימון, חשש קל התגנב לקולו "מה קרה? השתפנת? רוצה לחזור לאמל'ה'שך?" מייד הטיח בו יוסי, מתעלם מהזרמים ובקושי מייצב את משקל גופו "מפ'תאום לחזור, למה מה קרה? בשייטת היה יותר קשה, לא ככה מואיז, איך היה בשייטת?" מואיז מתנדנד בחוסר יציבות, מבטו מרוכז בים האפל בריכוז והוא מפטיר בשקט מאיים "אולי כדאי שנחזור, הים עובד. עובד הבן-זונה" "מה'תה מבלבל ת'מוח, מואיז, יאלל'שך, אנחנו כבר במים, בוא נעשה ת'צלילה ונגמור עם זה, נשתה אח"כ משהו חריף להירגע" סימון מתעקש "מה אתה אומר יוסי?" שאל מואיז את יוסי "יאלל'ה אח'שלנו, יהיה בסדר, תביא חיבוק, אוהב אות-" לא סיים את המשפט וגל ענק בא ושטף את השלושה "רוקן מאזן מייד!" צעק יוסי, האדרנלין משכר את מוחו ואת הגיונו, נדמה כאילו חזר אחורה בזמן לתקופת היותו מפקד ביחידה סודית מובחרת.
השלושה מרוקנים מאזן ושוקעים במהירות. החשיכה והחול מסמאים את עיניהם והם מנסים עוד להתקדם קדימה, מרחק חצי מטר אחד מהשני ומייד הם מרגישים גל נוסף עומד להכות. יוסי מסמן להמשיך והחבר'ה נשאבים עוד לעומק הים 'עוד גל אחד וכל זה חייב להיפסק, בעומק אין גלים כאלה' חושב לעצמו מואיז בדאגה, אך הגל הבא שואב את השלישייה, נשבר ומפריד ביניהם. כעת כל אחד מהם עסוק בלמצוא את חברו.
חושך. זרמים. איש איש לעצמו. נוהל חירום, כל אחד מהם יודע היטב והם לוחצים על כפתור הניפוח במהירות. שלושה ראשים מבצבצים מבעד לים הסוער. 3-4 מטרים מפרידים כעת בין איש לרעהו.
"כולם בסדר?" צועק מואיז ברצינות וביציבות "בן-זונה!!" צועק לו בקושי סימון "מה?" מחזיר מואיז בקול רם "בן זונה הים הזה, פצע אותי הסלע הבן-אמא'שלו זונה!!" זעק סימון והוסיף "מואיז!! אני פצוע אח שלי..." "מה?" הרוח הכתה בחוזקה ורעש גל נוסף מתנפץ החריש את אוזניו של מואיז..
סימון נעלם כלא היה.
פרק ה
"יוסי, איפה סימון?" זעק מואיז "לא יודע אח שלנו, חייבים לצאת מהר!!" הפחד מחלחל לקולו "צא מייד!" עוד גל מכה בשניים, נשמתם אובדת והם אחרי דקה ארוכה שוב צפים "יוסי, אני נשאר לחפש את סימון!! קיבלת?" "כן אח שלי, אני בחוץ!" מואיז אחוז טירוף, מרוקן מאזן ומגשש באפלה, שולח ידיו כעיוור ומחפש אחר חברו, קשה לו להתקדם במים, נשימתי מאומצת, הוא אינו רואה מאומה, פנסו הוא מעין כוסות רוח למת בראות אפסית שכזו. מואיז לא מוותר, הזרמים התת קרקעיים חזקים, כמה דקות סריקה והוא מחליט להציף עצמו שוב ולסרוק שוב מלמעלה, העומק נעמד על כ-5 מטרים ע"פ מחשב הצלילה שברשותו מה שאומר שהם לא הספיקו עד כדי כך להתרחק מהחוף, חושב לעצמו מואיז. הלילה אפל והגלים ממשיכים להתאכזר.
"מואיזזזז" לפתע נשמעה לחישה, ספק אמיתית ספק פרי חזיונו "סימוןןןן!!!!" זעק בקול מואיז אל תוך החשיכה "מואיזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז" הפעם הלחישה נשמעה בבירור "סימוןןןןןןןןןןןןןןןן" זעק הקול, אך הים כאילו השד שלט בו, החליט להתאכזר ולהתעלל עוד, כאילו ללמדם לקח "מואיזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז" מואיז אחוז טירוף מחפש את חברו הטוב, סורק ב-180 מעלות ולפתע הוא רואה כפות ידיים מבצבצות, בן רגע זורק מעליו חגורת משקולות ומתחיל בחתירה נגדית נגד כיוון הזרם "תחזיק מעמד אח שלי!!!" "מואיזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז" נשמע קולו השבור של יוסי עוד גל מגיע ומכה בשניים, 10 דקות של מלחמה עיקשת ומואיז מגיע לחברו חסר נשימה, מחבקו, שולח יד זריזה אל מותניו ומשחרר ממנו את חגורת המשקולות "הכל בסדר אחי. הכל בסדר" לוחש לו מואיז, מחבקו כאילו הוא עצמו היה גלגל הצלה "אל תעזוב אותי מואיז. אל תעזוב אותי" מירר בבכי סימון כילד קטן ומפוחד "אני פה סימון. אני פה" הגלים מטלטלים את השניים "תיכף. תיכף נגיע לחוף" אמר ונשא תפילה אילמת לשמיים
"יוסי!!!" זועק מואיז אל תוך הלילה האפל, שום קול אינו נשמע
"מואיז" "אה סימון?" "מואיז, אחי, קר לי אחי, קר לי ואנל'א מרגיש ת'רגליים'שלי" "הכל בסדר סימון. תיכף נגיע ונזעיק עזרה" הגלים מטלטלים את השניים
"יוסי!!" זועק מואיז, מסביבו רק קולו הים הרגזן
עוד גל ועוד גל נשברים על גופם של השניים, אך מואיז אוחז בחברו ואינו מרפה. "הנה עוד גל בא, אח'שלי, קח אויר כשאני אומ'רך, אוקיי?" "עכשיו!" ושוב קצף המים מכסה את השניים, הם מתקדמים מעט ונשאבים פנימה עוד "עוד קצת. עוד קצת" אומר מואיז לסימון
כבר חלפה לה מעל שעה מאז שנכנסו השלושה והים עדיין מחזיק בכעסו האפל, יוסי נעלם כלא היה.
פרק ו
"יוסי" זועק שוב מואיז אף בת קול אינה נענית לו רק הרוח השורקת מזהירה בצריחותיה
"עוד קצת, תיכף נגיע" מתנשף מואיז ולפתע מרגיש קרקע מוצקה תחת רגליו "איך ת'מרגיש, אחי?" "לא מרגיש ת'רגליים אח שלי" מירר עוד בבכי סימון, ניתן כעת להבחין בשלולית אדמדמה כהה הסובבת אותו ומואיז תפס את זרועו השרירית של סימון ותלה אותה על גופו הצנום גורר בקושי את חברו הטוב אל עבר החוף ומשכיבו על היבשה "חכה פה, אני כבר חוזר" אומר לו מואיז חסר נשימה לרגע תפס אותו סימון בכתפו באחיזה איתנה, הביט אל תוך עיניו האדמומיות ואמר- "לך תביא את יוסי, מואיז, לך תביא אותו. חי או מת! לך תביא אותו!"
מואיז פנה שוב אל הים האפל ומעד אל תוך המים "יוסייייייי" זעק אל תוך החשיכה, עיניו בטירוף קודחות בעיוורון לפתע נשמע קול אויר מתנפץ וצללית כהה עלתה מן המים מרחק של כ-20 מטרים מן החוף "יוסי יא בן-זונה!!" מואיז רץ בכבדות אל תוך הגלים הסוערים "מואיזזזז" יוסי קורא אליו, עתה נותרו בינהם מס' מטרים ספורים עוד גל מגיע ומפיל את השניים, המים מגיעים למואיז עד המתניים ועוד גל עוד רגע יכה "מואיז, הלכה ה-O רינג, אין לי אויר אח שלי" שמע צעקה חזקה, פיו יורק מים מלוחים והשניים שוב מטלטלים בתוך הקרקעית , עוד רגע והגל נסוג "יוסי, משקולות!! תוריד!!" זועק אליו מואיז "בן-זונה מי שיוריד לי משקולות, למה מה קרה?!" עוד גל מופיע ומכה ויוסי ממשיך "לא גומרים ת'משימה, לא יוצאים!! לך תביא ת'רזרווי! שלוש שניות, זוז!!" מואיז מנסה להגיע ליוסי, שני מטרים כעת מפרידים בין השניים, אך כוחו כבר בקושי עומד לו 'עוד קצת' הוא דוחף עצמו 'עוד קצת אלוהים' הוא מתפלל ללא הרף בליבו בגל הבא הוא מתכונן, לוקח נשימה, עוצר אותה ונוחת היישר על סימון "יוסי, בן-כלב, תוריד משקולות אני אומ'רך!!" מואיז אוחז מתנשף בחברו במאזן ומנסה להכניס מעט הגיון למוחו העיקש עוד גל מכה בשניים "מי? מי בא לאבא'לה?!!" זועק יוסי אחוז טירוף אל הים מואיז מביט בעיניו, אך עיניו של יוסי כאילו אינן שלו, מבטו מרצד בטרוף ומצחו קודח מואיז שולח יד זריזה לאבזם ובן רגע פותח ומשחרר את המשקל העודף ולוחץ על כפתור הניפוח "יוסי!!" צועק מואיז אל חברו אך יוסי אינו שומע, הטירוף שולט בו והוא ממשיך בשלו- "מי? מי בא לאבא'לה?!! מה חשבתם לעצמכם?! קומנדו הימי, לא מוותרים! לא מוותרים!! פקודה זו פקודה!! עד הסוף!! עד הסוף!!" ועוד המשיך בשאגה כאילו השד שולט בו- "קשה באימונים קל בקרבבבב, יא בני זונותתת!" עוד גל אכזרי נשבר על השניים "יוסי!!" צורח מואיז לחברו "ס'תכל עלי!!" מואיז תופס את חברו בעוצמה ומתחיל לחבוט בו בכל כוחותיו האחרונים סטירות, אגרופים, עוד סטירות ועוד אגרופים "יא בן-זונה!!" צורח מואיז "יש לך אישה בבית, זוכר?!!" מואיז ממשיך להכות בחברו ללא רחם, אך הלז אינו מגיב וממשיך בשלו "עד הסוף נלחם! עד הסוף!! יא זונותתת!!" "איך קוראים לאשתך, יא זבל, אה?! איך קוראים לה?!" מואיז לא מוותר, ממשיך להכות בעוצמה בחברו הטוב יוסי מתחיל למלמל בחוסר הגיון ומואיז ממשיך בשלו "נו, איך קוראים לה?!" "איי" פולט יוסי ומתחיל להקשיב "איך קוראים לאשתך? שאלת'תך" ממשיך מואיז יוסי מביט במואיז בעיניים מבולבלות "שאלתי אותך איך קוראים לאישתך? יא זבל! תענה לי!!" הגלים ממשיכים להכות ומואיז ממשיך בשלו "נו, יא חרא קטן, איך קוראים לה?" "לינדה, לינדה!!" נזכר לפתע יוסי "כמה ילדים יש'ך בבית?" ממשיך מואיז להכות, דמעות מכסות את עיניו והוא מרגיש טעם מלוח בפיו "כמה? תגיד לי!!" "ארבעה. אח שלי, ארבעה ילדים יש לי בבית" ענה לו מתנשף יוסי עיניו האדומות מוצפות דמעות עוד גל מכה בשניים ומואיז מושך בקושי רב את חברו עוד לכיוון החוף "איפה אתם גרים, אחי?" מואיז הולך ונחלש, הולך ונחלש "ברמת הגולן, אח שלי, ברמת הגולן!" צרח בחזרה יוסי "לאן חוזרים? לאן?" קולו של מואיז שבור והוא בכוחותיו האחרונים, ליבו עומד להתפוצץ בקרבו "הביתה! מואיז, הביתה!!" יוסי בוכה, בוכה כילד עוד גל ענק מתקרב ויוסי ממשיך ליבב - "הביתה מואיז. הביתה" המים האפלים מכסים את שניהם וברגע הבא יוסי מוצא עצמו לבד, המים כעת מגיעים לברכיו
פרק אחרון
אחת שתיים שלוש .. ... שלושים!!
*********************** ***********************
- דופק? - אין
אחת שתיים שלוש .. ... שלושים!!
*********************** ***********************
אחת שתיים שלוש .. ... שלושים!!
*********************** ***********************
אחת שתיים שלוש .. ... שלושים!!
*********************** ***********************
מואיז כבר שקוע בעולם שכולו שקט ושלווה, גופו חסר משקל, מרחוק נשמע קול מוכר ואהוב- "מה לימדתי אותך, בן שלי, מה?" "אבאאאאא" קרא מואיז ללא קול "מה לימדתי אותך אהוב שלי? ענה לי" "אבאאאאאאאאאאאאאאאא" בכה קולו של מואיז בגעגוע עז "מה אבא לימד אותך? מואיז שלי?" "אבאאאאא" "הים לא סולח ל-" המשיך הקול "אבאאאאאאאאאאא" המשיך מואיז "לא שמעתי בן שלי יקר, הים לא סולח ל-" "טיפשים" ענה מואיז בחולשה "מה?" "טיפשים" "לא שמעתי, בן שלי, הים לא סולח ל-" "טיפשים!!" צרח קולו של מואיז בכל כוחו והמשיך "טיפשים!! טיפשים!! טיפשים!!"
"בן-זונה, מואיז הקטן הזה, גם עושים לו החייאה, גם קורא לנו טיפשים!!"
THE END
|