גשם תמיד משמח אותי. זה לא רק בגלל שהוא שוטף את כל האבק שגורם לי להתעטש. אני פשוט יכולה לתאר את אלוהים משועמם, יושב לו שם למעלה על כסא מנהלים, מחזיק ביד סיגר ואומר לעצמו "טוב, הגיע הזמן" מקליק באצבעות ו-בום! יורד מבול.
ואז מתחיל האקשן, הוא רואה איך האנשים מתחלקים לפי התגובות שלהם. יש את אלה שמתחילים לחפש גג שיגן עליהם, יש את אלה שרצים ומתבאסים להתרטב, יש את אלה שרצים לגשם ומתפקעים מצחוק, ויש את אלה שפותחים מטרייה – "מטריה!- הם באמת חושבים שהדבר הזה עובד!"הוא צוחק בקול רם... "הם לא חושבים שעם המטרייה הם מהווים לברק מטרות יותר מאתגרות?" "ברק!!! תעשה טובה, אל תפגע לי בהם... אתה יודע שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו!"
אתם לא מבינים, זה לא שאלוהים צוחק על חשבונינו, הוא צוחק איתנו...זו הדרך שלו להזכיר לכולנו שיש דברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם ויש דברים שלא. ובמקרים כאלו יש לנו כל מני ברירות:
לנסות להלחם וללכת עם המטריה נגד הרוח (לא מומלץ! ניסיתי – שברתי כמה מטריות בדרך), לא לצאת מהבית ולחכות שזה יפסק (זו אופציה שלא ממש מתאימה לאנשים עם קוצים בטוסיק כמוני) או לצאת לגשם ולזרום איתו, לתת לגשם לעשות את שלו ולהנות ממנו. אני אישית מעדיפה את האופציה הזו. מומלץ כמובן,לשתף פעולה עם "זורמים" אחרים שיעלו את החוויה לרמת צחוק קולנית יותר ואז אפשר ממש להרגיש שאלוהים בכבודו ובעצמו נכנס עם כולם למצב כפית. |