דיאלוג מהסרטים הוא בלוג שיביא איך לא -  דיאלוג.

דיאלוג מספר או סרט או משיחה ברחוב,          

שיתפוס אותי ואני אתפוס אותו בחזרה

ואביא אותו לכאן לבחינה מחדש.

בספרו: "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה", הרוקי מורקמי,

מדבר בין היתר על הדרכים לצלוח מרתון.

הוא מציין מאמר מיוחד על רצי מרתון שהתפרסם בהרלד טריביון -

ובו עלתה שאלה בולטת:

"מהי המנטרה שרצי המרתון משננים בראשם בזמן המרוץ כדי לדרבן את עצמם?"

מורקמי מביא דוגמא אחת למנטרה שהתפרסמה במאמר מפי רץ אחד והיא:

       ".pain is inevitable.   Suffering is optional"    

המשמעות היא: "הכאב הוא בלתי נמנע. הסבל נתון לבחירתך".

מורקמי מפרש: " אם אתה רץ וחושב: "אוי, קשה לי, אני לא יכול יותר", זה ש"קשה לך" הוא עובדה בלתי נמנעת, אבל ה"לא יכול יותר" תלוי, בסופו של דבר, בסבולת שלך. 

מאטי רוס, בת ה- 14, גיבורת הסרט "אומץ אמיתי" מוכיחה כי היא רצה למרחקים ארוכים.

ומחזיקה ללא ספק במנטרה משל עצמה. דיי דומה, לדעתי, לזו של אותו רץ.  

אחרת לא הייתה מחזיקה מעמד בעומס רגשי כבד כל כך.  

בדיאלוג שלנו, מאטי מנהלת משא ומתן מבריק ויוצאת במתקפה נגד סוחר הסוסים, כי עורך הדין שלה יבוא בעקבותיו אם הוא לא יישמע לה. כשהיא למעשה זאת ש"באה בעקבותיו". כדי שתוכל לצאת בהמשך מצוידת היטב בעקבותיו של רוצח אביה.

כשמטרתה ברורה:  את הדין יש למצות.

את הדיאלוג - המשא ומתן היא מנהלת ביד רמה ובוטחת לכאורה עם "אקדח צעצוע" שעובד פלאים. בהמשך הסרט, יש כבר אקדח והוא טעון בכדורים.

האחים כהן, ציידו אותנו כבר בתחילת הסרט במושג ברור מי היא גיבורת הסרט.

להלן הדיאלוג הנבחר, המציג את הגיבורה ועושה שירות נהדר לצופה.

הן בהבנה והן בהנאה!

פנים.   ארה"ב.  מעונו של קולונל ג. סטונהיל.  יום.

מאטי:  כמה אתה משלם על הכותנה?

סוחר:  תשע וחצי לסוג בינוני. ועשר עבור הסוג הרגיל.

מאטי:  קטפנו את רוב הכותנה שלנו מוקדם, ומכרנו אותה לאחים וודסון בליטל רוק עבור 

          אחד עשר סנט.

סוחר:  אז אני מציע שתיקחי את היתרה לאחים וודסון.

מאטי:  לקחנו את היתרה לוודסון. השגנו עשר וחצי.

סוחר:  למה באת לכאן לספר לי את זה?

מאטי:  חשבתי שאולי נעשה עסקים כאן בשנה הבאה. אבל אני מניחה שאנחנו מצליחים יפה

         מאוד בליטל רוק. 

         אני מאטי רוס. הבת של פרנק רוס.

סוחר:  הו, מצער ביותר.

          הרשי לי לומר שאביך הרשים אותי. עם איכויותיו הגבריות. הוא היה עמית למסחר,

          אבל הוא נהג באדיבות.   

מאטי:  אני מציעה למכור בחזרה את סוסי הפוני שאבא שלי קנה.

סוחר:  חוששני שזה לא בא בחשבון. אוודא שהם יישלחו אליכם בהקדם האפשרי.

מאטי:  אנחנו לא רוצים את סוסי הפוני, אנחנו לא צריכים אותם.

סוחר:  זה לא נוגע אליי. אבא שלך קנה את סוסי הפוני ושילם עבורם. וזה סוף פסוק. יש לי

          את שטר המכר.  

מאטי:  ואני רוצה שלוש מאות דולר עבור האוכף של אבא, שנגנב מהאורווה שלך.

סוחר:  תצטרכי לדבר על זה עם האיש שגנב את הסוס.

מאטי:  טום צ'ייני גנב את הסוס בזמן שהסוס היה באחריותך. אתה האחראי.

סוחר:  אני מעריך את העקשנות שלך. אבל אני מאמין שתגלי שאין לי חבות משפטית

          לתביעות כאלו.

מאטי:  היית האפוטרופוס אם היית בנק שנשדד. לא היית יכול להגיד למפקידים להמתין.

סוחר:  אני לא מבזבז את זמני על השערות. העולם כשלעצמו, מספיק מבלבל. דבר שני,

          הערכת השווי שלך על הסוס גבוהה במאתיים דולר. בת כמה את?

מאטי:  אם כבר, המחיר שלי נמוך. ג'ודי היא סוסת מרוץ משובחת. ראיתי אותה קופצת מעל

         גדר גבוהה עם רוכב כבד.  אני בת ארבע עשרה.

סוחר:  זה מאוד מעניין. סוסי הפוני שלך. קחי אותם. הסוס של אבא שלך נגנב על ידי פושע

          רצחני. אני סיפקתי הגנה סבירה עבור הבהמה, לפי ההסכם הברור בינינו. השומר  

          שלי איבד את שיניו. ויכול לאכול רק מרק.

מאטי:  אפנה אל החוק.

סוחר:  אין לך על מה.

מאטי:  עורך הדין ג' נובל דאגט מדרדגל, ארקנסאו עשוי לחשוב אחרת, כפי שאולי גם חברי

          המושבעים. על עתירה שהוגשה על ידי אלמנה ושלושת ילדיה הקטנים.

סוחר:  אשלם מאתיים דולר לעיזבונו של אביך, כאשר יהיה לי ביד מכתב מעורך הדין שלך

          הפוטר אותי מחבות משפטית החל מבריאת העולם ועד היום...

מאטי:  אקח 200 דולר על ג'ודי, בנוסף למאה על סוסי הפוני. ועשרים וחמישה דולר עבור

         הסוס האפור שטום צ'ייני השאיר. הוא היה בקלות יכול להיות שווה ארבעים. זה

         מסתכם ב- 325 דולר.

סוחר:  לסוסי הפוני אין קשר לזה. אני לא אקנה אותם.

מאטי:  אז המחיר עבור ג'ודי הוא 325 דולר.

סוחר:  לא הייתי משלם 325 דולר עבור פגסוס עם כנפיים! באשר לסוס האפור, הוא לא

           שייך לך!

מאטי:  הסוס האפור הושאל לטום צ'ייני על ידי אבי. צ'ייני רק השתמש בו.

סוחר:  אשלם 225 דולר ואשמור על הסוס האפור. אני לא רוצה את סוסי הפוני. לא אוכל

          להסכים.

מאטי:  לא יהיה שום הסדר לאחר שאצא מהמשרד הזה. אקח את זה לחוק.

סוחר:  בסדר. זאת ההצעה האחרונה שלי. 250 דולר. ובתמורה: אקבל את המכתב שפוטר

          אותי, כפי שדיברנו קודם. ואשמור על האוכף של אביך. הסוס האפור הוא לא שלך כדי

          למכור.

מאטי:  האוכף לא למכירה. אני אשמור עליו. עורך הדין דאגט יוכיח בעלות על הסוס האפור.

          הוא יבוא בעקבותייך עם צו לשחרור סחורה מעוקלת.

סוחר:  מה?

מאטי:  צו לשחרור סחורה מעוקלת.

סוחר:  טוב. תקשיבי לי היטב, מכיוון שלא אתמקח שוב. אקח את סוסי הפוני בחזרה והסוס

          האפור, שהוא שלי, ואתפשר על... 300 דולר. את יכולה רק להסכים או לדחות. ולא

          ממש אכפת לי במה תבחרי.

מאטי:  עורך הדין דאגט לא היה רוצה שאשקול שום דבר מתחת ל- 325 דולר. אבל אסתפק

          ב- 320, אם אקבל את העשרים כמקדמה. וזה מה שיש לי לומר על האוכף...

בין ללכת לבין לרוץ לבין לעוף...    

בהחלט מומלץ לעוף!

לספריית הדיוידי הקרובה לביתכם.

הסרט לא מציג יותר. (למעט חולון, בעת כתיבת שורות אלו).

ארה"ב 2010

תסריט:  איתן וג'ואל כהן

בימוי:    איתן כהן