טוב אז הרבה זמן לא כתבתי, ודווקא היה לי הרבה מה לכתוב כי חזרתי מטיול אם ובת עם אימא באירופה והיה מהמם.. אבל כל פעם באתי לכתוב ולא יצא לי.

חיכיתי שיבוא משהו שיגרום לי לכתוב שוב... וכמובן מה זה כבר יכול להיות אם לא סרט, ועוד עם כלב...

BEGINNERS

(לא תגרמו אותו לעברית והוא נקרא כך גם בעברית)

אני רוצה להתחיל באנקדוטה: כשעבדתי בקולנוע, אני הייתי מנצלת את זכות הצפייה החופשית בסרטים לדעתי יותר מכל אחד שעבד שם אי פעם (למעט חבר אחד שאי אפשר להתחרות בו), ולעיתים הייתי נכנסת לסרטים שאף אחד לא היה נכנס אליו מלבדי ואולי עוד כמה יחידי סגולה ואחת המנהלות משמרת הייתה קוראת לסרטים האלה "הסרטים שיעל אוהבת" או "סרטי יעל" ובעיקר "הסרטים המוזרים שיעל אוהבת ורק היא"....

אז ללא ספק זה אחד מהסרטים האלה,(מהפוסטים הממש ראשונים שלי על הסרט שהכי אהבתי בעשור שחלף) שאני מרגישה שנעשו עבורי.

לא תאהבו אותו אם אתם לא ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהבים כלבים

ואם  אתם צריכים שתמיד יקרה משהו, וסובלים משוטים ארוכים ושקטים, גם אז סביר שלא תהנו ממנו.

אם אתם צריכים קו זמן לינארי שמתקדם באופן כרונולוגי מבלי לחשוב או להרגיש, גם אז אולי לא תאהבו אותו.

אם אתם לא אוהבים לראות גברים בשנות ה80 שלהם מתנשקים עם גברים אחרים, גם אז לא תאהבו...

אבל אם נפשכם אוהבת אמנות וכלבים הרי שזה הסרט בשבילכם... אני מודה שזה סרט עם הרבה יומרות אומנתיות אבל לדעתי הוא גם מצליח להיות כזה, שימוש במונטאג' מרובה, בעיקר בקטעים שגורמים לך לחייך לאור הנוסטלגיה שהסרט מביא בחיקו.

אה וכמובן שלאור העובדה שאיבדתי את אבי בגיל 6 ז"ל, כל סרט שמדבר על אבהות נוגע בי עוד יותר....

הסרט הוא הסיפור של אוליבר, שאיבד את אביו. אביו היה בן 75 כאשר אשתו נפטרה ואז הוא יצא מהארון, חי חיים עליזים בהחלט והיה לו חבר צעיר ואז נפטר גם הוא מסרטן. הסרט מתחיל בנקודה שבה אביו של אוליבר, האל נפטר ומתהלך אחורה בין ההווה הריק והחיפוש אחרי משמעות של אוליבר לבין זכרונות וכל הפרידה מאביו , המחלה, והיציאה מהארון.  השחקן הראשי בסרט הוא הכלב, כלב זקן מגזע ג'ק ראסל, שאוליבר נאלץ לאמץ לאחר שאביו נפטר, והכלב כה רגיש וקשור לבעליו והם ממש משוחחים בסרט. כל אוהבי הכלבים באולם לא הפסיקו לעשות קולות של "אווו" וכאלה. לתוך חייו העצובים של אוליבר נכנסת אנה,(מלאני לורן- הבלונדה היפה מה"קונצרט" ו"ממזרים ללא הפסקה" שחקנית צרפתיה שצעירה ממנו, והיא מכניסה לו קצת טעם לחיים בצורה קלילה וכיפית שהוא כבר שכח מרב שהתרגל לעצב...

כמה שזה נשמע עצוב, זה סרט שאתה מחייך בו כלכך הרבה פעם.

הסרט ברובו מסופר בVOICE OVER והוא קופץ מזמן לזמן ומשלב קולאג'ים על כל תקופה שהסרט מדבר עליו.

יש הרבה דיבור על המאבק של הזכויות של ההומוסקסואליים באמריקה (ועל הרווי מילק) , ולכל מי שיש לב שעדיין פועם הייתי ממליצה על הכמעט שעתיים של רגש.

אגב את האבא משחק כריסטופר פלאמר, שגילם בשנותיו הצעירות יותר את קפטן פון טראפ בצלילי המוזיקה עליו היה לי קראש מטורף בילדותי. השחקן בן 82 ונראה מדהים לגילו.

זה גרם לי לחשוב שזקנה אולי לא כלכך מפחידה כמו שעשיתי ממנה...

הסרט גרם לי לחשוב הרבה על הרבה, על קשר, אובדן (אובדן של אב ואובדן בפרט) על מחוייבות (לאוליבר יש אישיוז עם זה) וגם כמובן בקשר הכה מיוחד שיש בין כלבים ואנשים....(שמי שמכיר יודע שבזה מתעסק הסרט שלי)

אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש נהנתי.!!!!!

המלצה באמת מכל הלב (שמסתבר שנשבר פעם בחצי שנה ככה)

הקטע האהוב עליי מצלילי המוזיקה (אני חושבת שברגע זה התאהבתי בו לראשונה)

הקטע האהוב עליי מהסרט הנ"ל אוליבר מדבר עם אחד הכלבים הכי חמודים שהיו בקולנוע

ולסיום סיומת... תמונת אב ובת משלי....