השר גדעון סער, כמו קודמיו במשרד החינוך, מיהר להתאים את תוכנית הלימודים לאג'נדה הפוליטית שלו.
במדינה בה כמחצית המתגייסים לצבא מבקרים לראשונה בירושלים, עיר הבירה של המדינה בה הם חיים, הנמצאת כ- 60 ק"מ וכשעה נסיעה מתל אביב, רק במסגרת שירותם הצבאי - האם חשוב להכניס לתוכנית הלימודים ביקור במערת המכפלה דווקא?
האם במדינה בה לימודי האזרחות הם דבר נפיץ, כלומר מדינה בה מורים מלמדים לבחינת הבגרות כי מדובר במדינה יהודית ודומוקרטית וכי גורם השולל אחד מאלמנטים אלו פסול מלהתמודד לכנסת - יכול מורה להסביר לתלמידים מדוע מפלגת "ישראל ביתנו" היא מפלגה לגיטימית, ואף מהווה המפלגה השלישית בגודלה בכנסת?
במדינה בה החומר לבגרות בהיסטוריה "תולדות עם ישראל" מגיע עד למלחמת ששת הימים - אולם המורים (כך לפחות היה בתקופתי) אינם מלמדים מעבר לכ"ט בנובמבר, משום שמדובר בחומר נפץ פוליטי. מאידך, משרד החינוך דואג להכריז על השמטת כל איזכור ל"נכבה" משום שהיא משקפת נראטיב זר. זה לא חומר נפץ פוליטי נוסף? אותנו חינכו כי מורה לא אמור להביע עמדה פוליטית, אז כעת הוא לא יביע את הנראטיב בימני ולא יביע את הנראטיב הפלסטיני? מה נשאר?.
כעת שונתה התוכנית ללימודי אזרחות. מספר השעות נשאר זהה, אך התכנים משתנים. יש להנחיל בהם מורשת ישראל ופרקי אבות. מה הקשר? משרד החינוך רוצה להנחיל פרקי אבות? רוצה לחזק זהות יהודית? בבקשה - תקצה שעות לטובת מקצוע ייעודי. תקצץ שעות ממקצועות הליבה ותקבע מקצועות "חיזוק הזהות היהודית" - אבל האם נכון לבחון את תלמידי ישראל על משנתו של הרמב"ם בבחינת הבגרות באזרחות דווקא?
בלימודי האזרחות נהגו ללמד על המבנה השלטוני (3 רשויות ועקרון הפרדת הרשויות / עקרון האיזונים והבלמים), שיטת הבחירות. מהי מדינה יהודית ודמוקרטית. מעט על המיעוט הערבי. מהי דמוקרטיה, כיצד היא מיושמת, חשיבותה בהגנת הזכויות על המיעוט. מדוע חוק השבות הולם את ערכי המדינה ואינו מפלה בין תושביה (לנשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק היה הסבר משכנע) אבל כשישנו "חוק החרם", והכנסת מבקשת לחקור מקורות מימון של אירגוני זכויות אדם - לא ניתן ללמד נושאים אלו ברצינות. אין מנוס אלא ללמד תכנים חלופיים על חשבון תכנים דמוקרטיים.
האם מקומם של לימודי האזרחות ובחינת הבגרות במקצוע זה ללמד אותנו כי מותר לצמצם חופש ביטוי של צד אחד של המפה הפוליטית? האם ראוי ללמד את משנת הרמב"ם במקום אודות מעמדם של ערביי ישראל בחברה הישראלית - מיעוט, אך בה בעת לא מדובר במיעוט שהיגר למדינה לאחר הקמתה, ולקח בחשבון את עריכה בעת הגירתו?
האם השוק החופשי של הדיעות וזכות הביטוי החיוניים בחברה דמוקרטית, הם רלוונטים רק כאשר מי שמביע את אותם רעיונות נחשב כגורם לגיטימי ונורמטיבי - וכי מותר לפסול טיעון לגופו של האדם הטוען אותו ולא לגופו של הטיעון? כיצד ניתן להעביר את זה לתלמידים - אי אפשר, אז בוא נבחן אותם בבגרות באזרחות על "פרקי אבות".
בהתחשב בעובדה כי התנהלות המערכת הפוליטית הישראלית בשנה האחרונה מגבירה את מערכת הדה-לגיטימציה נגד ישראל ומגבירה את האנטישמיות בעולם, אולם נוסף עוד תכנים הנחשבים בעולם כ"יהודיים" קלאסיים ואשר יגבירו את השנאה למדינת ישראל? הרי לא משנה מה יאמרו הגויים - חשוב מה יעשו היהודים. האם יכניסו גם תכנים מתימטיים כדי ללמד איך להלוות כספים בריבית קצוצה? האם בבחינת הבגרות באזרחות ילמדו את לחשב ריביות הפריים והליבור כדי לחשב ריביות תיאורטיות של משכנתא שאף אחד כבר לא יוכל להרשות לעצמו ליטול? האם ילמדו אותנו לאפות מצות מדם של ילדים? זו מטאפורה לפשיטת עורם של מיעוטי היכולת בחברה לטובת קידום משימתם הקדושה של בעלי ההון והשררה לצבור עוד ועוד הון ושררה. לממשלת ישראל ולשר החינוך פתרונים. |