ממשלת ישראל מונה 30 שרים ו- 8 סגני שרים. מה משעות הדבר מבחינתו? מה משמעות הדבר מבחינתם? בישראל, כמו בבריטניה, קיים המונח "אחריות מיניסטריאלית" והוא כולל שני נדבכים: 1. כל שר אחראי על המתרחש במשרדו; 2. כל שר אחראי ושותף לפעולות הממשלה. בארה"ב לעומת זאת, כל שר הוא בגדר יועץ לנשיא, מעין איש מטה. הוא אינו נושא באחריות למעשי היועצים / השרים / המזכירים האחרים - היחיד שנושא באחריות הוא הנשיא. נתניהו, הן בממשלתו הראשונה, וביתר שאת בממשלתו הנוכחית, פועל בפועל לפי המודל האמריקני. הרי איזו משמעות יש לממשלה בת 30 שרים, כאשר המשרדים החשובים בעצם נותרים בשליטת ראש הממשלה (בריאות) ומנגד הממשלה רצופה בשרים האוחזים בתיקים קיקיוניים שאין בהם תוכן ומהות (שר לענייני מודיעין - כאשר כל גופי המודיעין כפופים למשרד רוה"מ, ולא לאותו שר?) ממשלה עם 30 שרים מתוכם 4 שרים בלי תיק, שאפילו לא טרחו "לתפור" להם תיק קיקיוני? בממשלה בעלת הרכב מצומצם, לכל שר יש משמעות, יש לו קול, יש לו משקל בהצבעה בעניינים שונים ובהכרעות. איזה כוח יש לאחד מתוך 30? איזה כוח יש ל"פיינשמקר" בני בגין? איזה כוח יש ל"פיינשמקר" מיכאל איתן? איזו השפעה יש להם על קבלת ההחלטות בממשלה? איזו השפעה משרדית יש לשר בלי תיק ל"שיפור השירות לציבור"? נתניהו, בהתנהגותו לפחות, עוד מהתקופה בה נבחר בשנת 1996 בבחירה ישירה, מראה כי הוא מאמץ את המודל האמריקני של הטלת האחריות על העומד בראש המערכת בלבד. אצל ממשלת נתניהו לא יכולה להיות אחריות מיניסטריאלית. האם תיק קיקיוני וכוח השפעה אפסי על מערך קבלת ההחלטות, הבטל בשלושים, יכול לבסס אחריות מיניסטריאלית הן על המתרחש במשרד הקיקיוני שלך - והן ביחס להחלטות הממשלה ופעולות השרים האחרים? כך אנו מגיעים למצב בו אלי ישי, בסירובו להתפטר מתפקידו במשרד הפנים, לאחר השריפה בכרמל, מרשה לעצמו לסטות מעקרון האחריות המיניסטריאלית. ברמת העקרון, אין זה משנה באשמת מי היה המחדל (פקידי האוצר, שרי פנים קודמים) - האחריות המיניסטריאלית היא על השר המכהן. הרעיון מאחורי עקרון האחריות מיניסטריאלית הוא, מצד אחד, פיזור האחריות על מספר אנשים האמורים לקבל החלטות, ומצד שני הגברת הסיכון על נושא משרה בודד, הנושא באחריות על מעשים שלא הוא תמיד ביצע ולא הוא תמיד אישר. ממשלה אזרחית אינה צבא, ואין זה ראוי כי אדם אחד, העומד בראש הפירמידה, יקבל את כל ההחלטות. בשיטה הפרלמנטרית הבריטית, והשיטה הישראלית כפי שגובשה בתחילה - ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים. המלך, או הנשיא, מטיל את הקמת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הגבוהים ביותר - ולא על אדם אשר קיבל את האמון ישירות מהעם (כמקובל בארה"ב). בממשלה בת 30 שרים, אין מנוס אלא להקים פורומים מצומצמים יותר לקבלת החלטות, כגון: מטבחון, שביעיה, פורום שרים לענייני בטחון, או אף החלטה של ראש הממשלה בלבד. כיצד שרים כדוגמת בני בגין ומיכאל איתן, שאינם אוחזים בתיקים, וסמכויותיהם מצומצמות ביותר, משתתפים בממשלה? ראינו כי אין לעמדתם ביחס להצעות החוק "עוקפות דמוקרטיה" של ישראל ביתנו אין כל השפעה, וכי עמדתם משולה לזמזום טורדני של יתוש באוזני חברי הממשלה האחרים - בעיקר שרי "ישראל ביתנו". לא ברור לי מדוע הם מוכנים לקבל אחריות על מעשים כה קיצוניים והחלטות כה מסוכנות של חבריהם לשולחן הממשלה - ואינם מביעים דעה נחרצת ופורשים מהממשלה לאלתר. |