סבא היה דמות השראתית

סבא עדין דמות השראתית

למרות שהוא בקבר.

היה לו שיער כסוף

והרבה מזה

עם בלורית משוכה לאחור.

ומבט של שובב בעיניים

של משורר, ליצן חצר, ופילוסוף.

סבא היה מגרמניה

יקה

פיין שמקר.

סבתא היתה מכירה עוגיות שוקולד וניל

קראנצ'יות

ושמה אותן בקופסאות פח עגולות

בזמנים שזה לא היה אופנה

אלא פלא.

בקדושה היינו פותחים את המכסה

והיא הייתה מלאה

קופסא ענקית של עוגיות

מלאה עד למעלה.

אף פעם הקופסא לא הייתה 70% ריקה.

בשבתות

מתעוררים לטוסט עם חמאה

טוסט שנשרף בדיוק במידה

בטוסטר גרמני כסוף ומרובע

וחמאה מלוחה.

אכלנו ביצים מבושלות

ולכל ביצה היה מעמד

והיינו בוחרים את מעמד הביצה

בצורה של תרנגולת או משהו אחר

לבחירה היה קטע. זה היה טקס. והיו הרבה מעמדים לבחירה.

עם הסכין, חותכים את הקצה השביר של הביצה

ועם כפית

אוכלים את המעדן הזה. רגע! רגע

לא לשכוח חתיכה של חמאה בתוכו. כן כן

מכניסים חתיכת חמאה לתוך החלמון החם

וכפית של זה היא מעדן לכל החיים. טעם החיים

שיא של חושניות.

היו שם סבונים מגרמניה

שמפו מגרמניה

וכל מיני מעמדים מיוחדים למברשות שיניים

ואפילו סוגרים כאלה שמביאים את משחת השיניים

למעלה - קרוב לפייה

כדי שלא יתאמצו לדחוף את המשחה כל פעם מחדש

יעילות ...

היתה שם מגירת הפתעות עם 50 סוגי שוקולדים

סוכריות

ושוקולד עם קרם דובדבנים מבושם ביין

שהיית נותן בו ביס, ומתעלף.

היה שם ליקר בייצים

שהיו נותנים לי ממנו במשורה

כמה טעים ...

סבתא הייתה מכינה אותו לבד.

הוא היה בארון עץ יפה בסלון

עם מפתח קסמים מפוסל מברזל

כמו מפתחות של תיבות אוצר

ואת הסיבוב שלו היו שומעים.

היתה תמונה של איינשטיין מוציא לשון

כמסר לחכמה + שטותניקיות

שזה ממש פילוסופיית החיים שלי

והיה חדר ספרייה שלם

עם 500 ספרים לפחות

מדפים מדפים מלאי ספרים

על כל נושא בעולם

מפילוסופייה יוונית ועד הומור ושירה

מתמונות עולם ועד השד יודע מה.

בגינה היתה מערה של צייר.

ממש מערה באדמה של צייר שפעם צייר שם

וכן הציור - מעמד הציור, היה עדין שם.

מתחת לבית

היה חדר עבודה

חדר כלים לפיסול בעץ

ונגרות.

כי אבא של סבא

היתה לו נגרייה

וסבא לקח ממנו את כישרון הבנייה.

היו כל מיני טריקים שסבא בנה

כמו משקולת לדלת

עם קפיץ

כדי שהדלת תחזור ותסגר "אוטומטית"

רק שזה עשה טריקת דלת נוראית

שפחדנו ממנה (:

היה פעמון טבעי

שצלצל כשהדלת נפתחה - כמו פעמוני ליצן בכובע

עדין כזה.

היה שעון אורלוגין

שעשה צלול כנסייה ממש

כל שעה. ארוך. כמו הצלצול של ערוץ 1 לפני החדשות לפני 20 שנה.

ותמיד ראו שם ערוצים בגרמנית.

היו שם 200 תקליטים של קונצרטים.

באך, היידן, שוברט, אלבינוני, והוא היה אומר לי מי הם.

רק תקליטים איכותיים בהקלטות של דוייצ'ה גרמופון

אלה עם הלוגו הצהוב

שנחשבים מס' 1 בהקלטות של מוזיקה קלאסית.

וסבא היה מנגן במפוחית פה.

היתה לו גדולה כמו של שלישיית אדלר

מקצועית עם לחצן כזה לחצאי טונים

והייתה לו קטנה - כמה קטנות

כמו של נגני מפוחית במערב הפרוע

וזמרי קאנטרי.

היה צריך להיזהר על פי הנחייתו

שלא להכניס הרבה רוק למפוחית

והוא היה מנער אותה מדי פעם בדפיקה על היד.

עם השנים

סבא החל להירדם מול הטלויזיה.

אחריו, גם סבתא. בהתחלה, לא.

סבתא היתה עושה פירה

בימים שפירה היה קינוח.

סבתא היתה עושה שניצל

שניצל דק.

סבתא היתה עושה שניצלים טובים.

היא היתה עושה גם עור שרוף לעוף.

הייתה להם מיטה של מלכים. גדולה.

ושנים ישנתי אצלם בחדר על מיטה מתקפלת.

פחדתי קצת מהחושך. אז השאירו לי אור בשירותים.

היתה שם מכונת קפה

פרקולטור

שהקפה מטפטף בו שעות

עד שהוא מוכן

מכונה מגרמניה כמובן

והריח שעות שעות התפשט בכל הבית.

לימים הם קנו מכונת פילטר

ובבגרותי התענגתי על זה

והם היו מביאים לי לדירת הרווקים שלי בתל אביב

6 קופסאות פלסטיק כאלה של קפה פילטר

כדי שארגיש קצת בית קפה אירופאי

גם אצלי.

כשבגרתי

ועבדתי רחוק

הייתי עוצר אצלם לפעמים וישן

מקבל טיפול של בית מלון

וממשיך הלאה.

סבא, אני אוהב אותך

סבתא - אני אוהב אותך

ותודה על הכול

ערן.