זה "חצי אפוי", לא ערוך, וכבר כתבתי כאן שלא אפרסם קטעים מתורגמים בלי קונטקסט, ועדיין -

לא יכולה שלא לשתף אתכם בהתפעלות.

פסטרנק הצעיר כותב למי שבהמשך תהיה אשתו ואם ילדיו.

כאן היא נשואה עדיין לג. נויהאוז.

שימו לב לתאריך...

30.4.31

יקירה שלי, נפלאה, נעלה, גדולה, גדולה. היום ה- 30 בחודש, בוקר כעת. אני רוצה לזכור את כל זה. הכול הלכו מהבית, אני לבד עם אָאִידַה 2 ,1 בדירה של בוריס. אמש היו אורחים, בבוקר השולחן עוד עמד פתוח לכל אורכו תחת מפה לבנה, מופז כולו, עמוס כולו בכסף וזכוכית ירוקה, ושני עציצי קרפלים <סוג צמח> , והדלת למרפסת הייתה פתוחה, גם שם הייתה שמש, זכוכית וירק.

בעוד שעתיים אלך לז'ניה3 ואבלה אצלה חלק מהיום. יותר ממה שביליתי אצלה בחודשים הללו, כשנהגתי לקפוץ אליה לעתים נדירות ולרגע בלבד.

בזאת תתחיל הפרידה שלי ממנה. לא ידעתי שהיא תהיה קלה כל כך. שהיא תהיה אביב בהיר שקט, בין שירים שנגרמו בידי דבר מה ענק, לא סביר וּודאי כמוך, עם מבט נעוץ בפשטות וקלות בתקופה שלנו, עם אמונה כזו בארץ ובמשמעותה.

לא ידעתי שלפני הפרידה ממנה אהיה מלא בדבר מה דומה לך – שאעבור על גדותיי, שאהיה מלא בך, העושה הכול פשוט עד לאושר מלא – כול מה שהשפעתך נוגעת בו, כול מה שבא במגע עם הגל שלך.

הערות:

1. "לבד עם אאידה..." בתקופה זו בוריס פסטרנק עזב את דירתו ברח' ווֹלוֹחוֹנְקָה וגר אצל הסופר בוריס אנדרייביץ' פִּילְניָאק (ששם משפחתו האמיתי היה ווֹגָאוּ) (1894-1938), ברחוב מס' 2 ביָאמְסקוֹיֶה פּוֹלְיֶה

1  21,a.

2. אאידה – הכלבה של משפ' פילניאק. פסטרנק הכיר את פילניאק ב- 1921. השיר 'לחבר' מוקדש לו.

3. "אלך לז'ניה" – ליבגניה ולַדִימִירוֹבְנָה פסטרנק, אשתו דאז.