הבגד עושה את האדם – אומרת המימרה הידועה. בין אם אנו מסכימים עימה או לאו הרי שבגדים ללא ספק מאז ומתמיד הגדירו מיניות. למרות תרבות היוניסקס המתפשטת רובנו לא נלביש את התינוק הרך שנולד לנו בפיג'מה ורודה ונשים, גם בעלות עמדות בכירות, לא נוהגות בדרך כלל לענוב עניבות. אז מה באמת אומרים לנו הבגדים על עצמנו, המיניות שלנו והיחסים בין המינים? מבט על הזוג המפורסם ביותר בקולנוע ואביזרי הלבוש שלהם – פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס.
כובע הצילינדר היה אביזר חובה לכל גבר מכובד במאה ה-19 שראה עצמו כג'נטלמן. רובנו זוכרים ודאי את תיאודור הרצל שחבש את הכובע במאמציו להשיג את הסכמת מעצמות העולם למדינה יהודית. השמלה היא כמובן מלבוש נשי אופייני, למרות שמימי התנ"ך ועד ימינו אנו לובשים אותה גם גברים במקומות שונים בעולם. ב1935 עלה על האקרנים סרט קלאסי והצלחה קופתית אדירה – "כובע צילינדר". פרד אסטר וג'ינגר רוג'רס הציגו לעולם עוד קומדיה רומנטית עמוסת להיטים מוזיקליים מבית היוצר של הגאון היהודי ארוין ברלין. כובע הצילינדר של אסטר והשמלה אותה עצבה ולבשה רוג'רס בסרט הפכה פריטים לאספנים. מה מלמדים אותנו הזוג ואביזרי הלבוש שלהם על היחסים בין גברים לנשים מאותה העת ועד היום?
בקולנוע יש לתלבושות מקום חשוב ומיוחד. השימוש הרווח של לבוש הוא בכדי להגדיר אופי. כלומר, אם הדמות בסרט היא של פקיד בנק רציני, מאופק ומסודר אז הוא לא סביר שנראה אותו לובש מכנסי סנטרופז אדומים. לחילופין, אם הדמות המגולמת היא של בחורה צעירה בשנות ה20 לחייה לפני טיול בהודו, כנראה שלא נראה אותה מתלבשת כמו עורכת דין. בסרט "כובע צילינדר" הבגדים מקבלים משמעות נוספת רחבה יותר. בסרט זה הבגדים מייצגים תורה כלכלית של תרבות צריכה ומותרות. למה הכוונה?
שנות השלושים היו שנות המשבר הכלכלי הגדול. אסטר ורוג'רסהופיעו תמיד בבגדים מפוארים ושאר סמלי סטטוס ומותרות. הדבר תאם את המדיניות והתפישה הכלכלית של הנשיא דאז רוזוולט, שהבין שהמשבר הוא בעיקר פסיכולוגי ונובע מאבדן אמון במערכת הכלכלית. אם האמריקאים ישובו להאמין בעתידם הכלכלי וירשו לעצמם לרכוש מוצרי מותרות, תחל הכלכלה לצאת מהמשבר אליו נקלעה. צמד הרקדנים המוכשר לא חילץ את ארצות הברית מהבוץ אבל הסרט "כובע צילינדר" היה להצלחה אדירה. בימים בהם האולפנים מכרו כרטיסי קולנוע להצגה כפולה ב15 סנט, סרט זה היה אחד מהיחידים שהוצגו לבדם, ללא סרט נוסף והקהל למרות זאת נהר אל האולמות. מעבר למשבר הכלכלי תקופה זו היתה גם תקופה של שינויים בתפקידים הקלאסיים של גבר ואישה וביחסים ביניהם. במקומות רבים בעולם וארצות הברית בתוכם קבלו נשים לראשונה זכות הצבעה. נשים החלו לעשן לשתות ולהתרועע עם בחורים בציבור לפני הנישואין ולרקע צלילי מוזיקת ג'אז וסווינג רקדו ריקודים שנחשבו באותה העת חושניים, החצאית התקצרה ועלתה לראשונה מעל לקו הברך ואולי משמעותי מכל אחוז הגירושים בארצות הברית עלה מ8.8% ב1910 ל16.8% ב1928 והציב סימני שאלה לגבי המוסדות המקודשים מכל – הנישואין והמשפחה.
עולם הקולנוע הציג כמובן את כל השינויים הללו. הדמות הגברית הקלאסית של התקופה היתה דמות הגבר הרווק השרמנטי ושובר הלבבות דוגמת קלארק גייבל. דמות האישה הנפוצה היתה דמות "האישה החדשה" שאינה מקבלת את מבנה המשפחה הפטריארכאלית דוגמת מרלן דיטריך וקתרין הפבורן. בתוך כל התוהו ובוהו הזה של משבר כלכלי ומשבר ערכי היו אסטר ורוג'רס אי של יציבות.
פרד אסטר הוא אמנם גבר רך במראהו ובהתנהלותו אך הוא עדין הדומיננטי בזוג, הוא הגבר המוביל ומפתה את הבחורה באמצעות הריקוד. כובע הצילינדר שלו מייצג כמיהה לימים של פעם, כאשר הכל היה ברור, "כשגבר היה גבר ואישה היתה אישה". לא לחינם היה כובע הזה אלמנט מרכזי במסע השיווק של הסרט. כובעי צילינדר ענקיים הוצבו על בתי הקולנוע בהם הוקרן הסרט ועובדי המקום חבשו גם הם את הכובע בעת הקרנת הסרט. מהצד השני, עבור ג'ינג'ר רוג'רס,עוצבה מלתחה עצומה בהיקפה. המסר שהעבירו הבגדים היוקרתיים לכל בחורה צעירה באותה התקופה הוא שיופי, מראה צעיר ומותרות הן תמצית הנשיות. ג'ינג'ר רוג'רס אינה מגלמת את "האישה הקטנה", אך לכל אחד, גם מי שאינו כוריאוגרף או קולנוען במקצועו ברור מי הוא הכוכב הגדול הסרט ומי הוא המוביל והרקדן המוכשר יותר.
כל האלמנטים שאוזכרו עד כה מגיעים לתמציתם בשיר הנהדר "CHEEK TO CHEEK". השניים רוקדים בסצנה שמסמלת את התאחדותם הרומנטית על רקע הצלילים הנהדרים שכתב ארווין ברלין ומוכרים לרובנו כיום יותר בביצוע של אלה פיטצג'רלד ולואי ארמסטרונג. אסטר ללא כובע צילינדר אך לבוש להפליא ורוג'רס בשמלת הנוצות שעצבה בעצמה וגרמה לאסטר להתלונן שהנוצות נדבקות לכל דבר בסט כולל בגדיו שלו הוא. נותנים (למרות חילוקי הדעות והנוצות) הופעה זוגית מושלמת. דרך אגב, צבע השמלה המקורי הוא תכלת אך בסרט שצולם ללא צבע היא נראית כלבנה.
|