חברות וחברים יקרים חלף שבוע קצר נוסף בחיינו, וארוך כנצח בחייו של השבוי בידי החמאס - אחינו גלעד שליט. היום, כמדי שבת, נאספו רבים, ששביו של גלעד הוא כפצע פתוח בלבם, מול בית ראש הממשלה בקיסריה, כדי למחות על הפקרתו לגורלו המר בידי אלה שיצא להגן על כולנו מפניהם. ההפגנה הטילה מורא על האיש שבעבר אמר על יריביו: "הם מפחדים, הם מפחדים", עד שנמנע מלעזוב את ביתו עם צאת השבת, ולחזור לירושלים. רק לאחר תרגיל התחמקות שלא צלח, ולאחר שהמשטרה עיכבה ללא כל עילה את מארגן ההפגנה, הוא חברנו מגן דהרי, יצא ראש הממשלה בדרכו לירושלים. לא יכולנו לראות מבעד לחלונות האטומים של מכוניתו את מראה פניו, אך אני מקווה שמראה המפגינים שעזבו את ביתם בשבת כדי לדרוש את השבתו של גלעד, גרם לראש הממשלה לפחות להשפיל את עיניו בבושה. מצ"ב דברים שנשאתי בפני המפגינים שנכחו בארוע. אם הדברים מדברים אל לבכם, אנא הפיצו אותם בין חבריכם. במהלך השבוע יפורסמו בבלוג זה פרטים על ההפגנה שתערך בשבוע הבא.
גלעד שליט – קיסריה -23.7.11:
חיילי צה"ל הם המשאב החשוב והיקר ביותר שלנו. את זה יודעים כולם. אלא מאי, כיוון שהחזקת הצבא עולה לנו בממון רב, וכיוון שיש לממשלתנו הוצאות כספיות כבדות נוספות, שחשיבותן רבה ביותר, היא ביקשה דרך להוזיל את הוצאותיה והשלימה פיתוח חדשני של חייל זול במיוחד, מסוג "שגר ושכח". הדגם החדיש הזה כבר מונפק לבורסה בשם "חייל קצר מועד". מדובר בחייל לשימוש חד פעמי שנשכח על ידי משגריו, לאחר שנשלח לביצוע משימתו.
גלעד שליט הוא האב-טיפוס של החייל החסכוני הזה, ובמקרה שלו הפתרון התגלה כממש מושלם. נפילת גלעד בשבי פטרה את הממשלה מן הצורך לדאוג להאכלתו ולהלבשתו וגם לריפויו מפציעתו. בכך נחסכו לה כספים רבים, שבהם השכילה מן הסתם להשתמש לטובת העם כולו. אך לא זו בלבד, אלא שראש הממשלה, בסרובו להביא לשחרורו של גלעד הצליח ברוב תיחכום ותעוזה לגרום לכך שהבעייה רובצת כיום לפתחו של החמאס, אשר במקום להוציא ממון רב על ייצור קסאמים, נאלץ לבזבז את כספו על החזקת חיילים ישראלים שבויים.
כאשר ביבי אמר השבוע בכנסת כי הוא מכין לנו "עוד הפתעות", אולי הוא התכוון לכך, שלאחר שהנסיון של שיגורו של גלעד שליט לשבי הצליח כל כך יפה, הוא יורה לשלוח לשבי עוד כמה אלפי חיילים, וכך נביא את החמאס צ'יק צ'אק לפשיטת רגל.... וגם יהיו לנו כאן פחות אנשים שיקימו ברחובות אוהלים בדרישה לדיור. זה ממש מפליא איך הערבים המטומטמים האלה לא מבינים באיזו צרה הם הסתבכו כשלקחו את גלעד בשבי.
ברשותכם אבקש לקרוא היום את שירו היפה של נתן יונתן "חופים הם לפעמים", עם מספר שינויים, לצרכי אקטואליה.
חייל הוא לפעמים געגועים לצה"ל, גם הצדפים כמו חופים כמו הרוח, ולנו יש חייל שצה"ל עזבו גם הצדפים הם לפעמים געגועים עם לב שבור של חול ואבן. לבית שתמיד אהבנו והאדם, והאדם אשר היה, ורק הים הוא לפעמים גם כן יכול להישאר שר לבדו שם את שיריו. נטוש ובלי כוחות, כך בין צדפי לבו של החייל כמו חייל. שרים לו נעוריו.
גלעד כבר איבד את נעוריו. את חייו עדיין אפשר להציל, אך ראש הממשלה - כמו אוטיסט החי בתוך בועה, שומר על שתיקה לא מכובדת. דמו של גלעד הוא בראשו ומידו נתבע חשבון בבוא היום.
עודד אל-יגון |