פשוט מזעזע מה שקרה באוסלו. טבח כזה גדול, כל כך ארוך ובצורה כל כך אכזרית. לא להאמין שיש בעולם מטורפים כאלה שקמים יום אחד ואומרים לעצמם ״בוא נלך לוודא הריגה בתשעים איש״. אין גבול לרוע האנושי כנראה. אם זה משנה ואם זה יעזור למישהו אז תנחומיי לעם הנורבגי, לממשלתו ולמשפחות הנרצחים. המוח מסרב להבין את גודל הזוועה, את הרוע. לאף אומה, אף אחת, לא מגיע לחוות אסון כזה. עלינו לנסות ולעזור בכל אשר נוכל, כחלק מאחווה כלל-אנושית.
אחרי כל זה אני כן אציין משהו שגרם לי (בתור ציניקן שכמוני) לגיחוך. אולי זה ירתיח אתכם ואולי תחשבו שזה מטומטם. אני מדגיש, שוב- מדגיש, שאני לרגע קט לא שמח על הטבח הזה, לא חושב שזה מגיע להם בתור שונאי ומחרימי ישראל, לא מאחל זאת לאף אחד (טוב, אם מישהו בחיזבאללה יקום ויטבח 90 מחבריו ליחידה אני לא ממש אתנגד) והלוואי והעולם לא היה יודע זוועה כזאת. אז תחסכו ממני את כל ההטפות על כמה זה לא בסדר להגיד כזה דבר ואיך אני רוקד על הדם ובלה בלה בלה.
באתרי החדשות שלנו (Ynet במקרה הזה) הובא ציטוט מאתר נורבגי שנכתב באנגלית. המספר מנסה לתאר את המצב לאחר הפיגוע הכפול: "באחר צהריים רגיל של יום שישי, מרכז אוסלו הוא מקום מלא חיים, מלא בבליינים. הברים והמסעדות מלאים. זו עיר שמחה ואנרגטית. אבל בשעות שלאחר שהאגרוף הקטלני של הטרור הכה בעיר הולדתי, המראות והקולות היו שונים". הכותב גם מתאר שבאוויר אוסלו נישא ריח של אבק וחומרי נפץ שלדבריו ״החליף את ריח הקיץ הפורח״. לסיום הוא כותב "מעולם לא ראיתי אימה שכזאת בארצי. מעולם לא חזיתי במראות כאלה ברחובות עירי. למרבה המזל".
אולי אם הנורבגים, שכידוע בחרו במובהק צד בסכסוך הישראלי-פלשתיני, היו מנסים פעם אחת בחייהם לחשוב איך הישראלים הרגישו במשך שנים של טרור, אולי הם היו חושבים פעמיים לצד מי לעמוד. אילו רק היו מחליפים את המילה ״אוסלו״ במילה איזוטרית כמו ״ירושלים״. אילו רק היו חושבים כמה מלאי חיים ושמחים ואנרגטיים היו רחובות ירושלים, תל אביב, נתניה (ועוד ועוד) לפני שמחבלים פלשתינים התחילו להתפוץ ולירות ולדקור ולדרוס. אילו רק תיארו לעצמם כמה מלאים בבליינים היו קפה הלל וקפה מומנט והתור לדולפינריום (ועוד ועוד) לפני חגורות הנפץ המוסלמיות. אילו רק היו מנסים להבין מה זה באמת אומר ״אגרוף קטלני של טרור״. אילו רק ידעו אילו מראות וקולות וריחות עברו על מדינת ישראל מאז תקומתה ובעיקר בעשורים האחרונים. אצלנו אין ״ריח קיץ פורח״ כפי שמתאר הכותב (גם בגלל חום יולי-אוגוסט המהביל) בגלל שאצלנו ריחות התופת כבר צרובים בדנ״א הלאומי. אמנם אצלנו (ברוך השם) לא היה עדיין מקרה כזה נוראי וקטלני, אבל ידענו זוועות מכל כיוון וזווית אפשרית, ידענו, והתגברנו, ביחד. אנחנו קמים כל פעם מהתופת ונקווה שגם הנורבגים יצליחו לקום. אצלך אולי לא נראו מראות כאלו ברחובות אבל לדאבוננו אצלנו ראו גם ראו. ראינו, הכרנו, שמענו וידענו. את האימה של תקופת הפיגועים הנוראית שלנו החלפנו במדינה מלאת חיים, חזרנו לשגרה.
אולי כדאי לכותב הנורבגי לחשוב על מה זה לחיות תחת אימה שכזאת למשך שנים, ואז שיחליט את מי הוא מחרים ומגנה. אם יש כאלה מביניכם שממש כועסים עכשיו על החוצפה והרוע שלי, על איך אני מעיז לכתוב ככה על מקרה נורא שכזה, איך אדם נורמלי יכול לדבר בכזו קרירות על רצח המוני. אז זהו, שאני לא, אתם פשוט כל אטומים ומסוגרים בעולם הליברלי-יפה-נפש שלכם שאתם לא מוסגלים להתמודד עם אמת פשוטה, גם אם היא נכתבת בצורה הכי ברורה. אני לא מתרגש מכם, אני רק מקווה שהעולם שלנו (כן, תתפלאו, העולם גם שלי) יהיה מחר בבוקר עולם טוב יותר, בטוח יותר, שקט יותר ואנושי יותר. כי זו המטרה של כולנו, גם אם לכם ולי יש דרכים שונות לראות את זה.
לילה טוב. |