קח את ההיתיקרויות האחרונות בתחום החשמל .הדלק. הפירות. הירקות. הוסף את העושק בתחום מוצרי החלב שנתבררו בכל השוואה לארצות בעולם כחורגים מכל פרופורציה .הוסף את מצוקת מחירי השכירות של הדיור. והעובדה שדיור הופך להיות יעד בלתי מושג לאלפי זוגות צעירים הוסף לכל המרקחה הזו את המהומות בכל המזרח התיכוןץ שלכאורה אין להן קשר למה שקורה אצלנו..והידיעות מהמדינות השכנות תרמו את מישקלן המועט ככל שיהיה וגרמו לניצוץ שמבעיר ומדריך את פועלם של אלפי צעירים ברחבי הארץ. ואתה שומע בין השורות כי כל קבוצה באה עם המיטען שלה והיא אינה קשורה כלל באחרות והמכנה המשותף היחיד שניתן להעניק לתופעה זו היא המצוקה שאנשים ניקלעו אליה לכאורה לפתע. אך לא.~ כיוון שהמצוקה היא פרי הביאושים מהיתנהלות שלומיאלית של הממשלה בכל התחומים..וזה מרעיד את אמות הסיפים של כיסאות ראש הממשלה ושריו .ומניעם לתור אחר פתרון קסם שאינינו בנימצא. אתה יורד אל השוק,משוטט בין דוכנים עמוסים בכל טוב, בשלל צבעים וגוונים. מרחף במבטיך קלות, על לוחיות מחירים ופניך נופלות מסומק, מעט מחווירים. ליבך גועש רותח, בחזך כלואות אנחות והמעות בחריט מספיקות, לקניית פחות ופחות. לבלום חרונך הגואה, ממך נמנע ונבצר תוהה בליבך אם אי פעם שר האוצר. שוטט בשוק כמוך, סתם ארעי ומקרי לחזות במחיר כל מוצר, הנוסק אל על וממריא. וברור לך בעליל, ללא תהיות וספקות שאינו מודע למחירם, של פירות וירקות. שמו על לשונך מהדהד תמיד ונקשר חדשות לבקרים, בעת ייקור של עוף ובשר. פנייך מאדימים כמו דוכן הסלק כשאגב, אתה שומע על התייקרות הדלק. כל גופך רועד, זועם, תקוף חלחלה אינך רואה קץ הדרך, ואיפה היא מתחילה. רשתות השיווק הגדולות,עמוק ידים שולחות. שואבות ככל יכולתן ,מתוך תקציבי משפחות. דוחקות צעירים לתהום,ואיתו את העם לפינה ומתגנבת לחדרי לבבות,תחושת חידלון משונה לרבים כמוך בעם מיתבררת לאט העובדה ותר בנבכי נישמתך, שימחת חיים שאבדה רשתות שיווק ששולטות בתאווה ללא מעצור, שותלות זרעי הסופה,שאותה כולנו ניקצור. הללו הקרויים "אלילים" משפחות כרישי הממון. ממלאכתם אינם חדלים,ברצותם להרוויח המון. יודעים לצבור את הונם, תמיד יטיבו לטעון. כאשר בפועלם מיסתבכים,והופכים "חדלי פרעון" מחליפים באירוניה מקצוע,ולפתע הם "ספרים" שעושים תיספורת חובות,כי הם בכספם ניזהרים. אומני סילסול שצובעים ,מבצעים לכל החלקה. בשיטות חליבה מהעם, בצורה שיפה לה שתיקה. לרבים כמוך בעם, אבדה כליל אמונה והם צועדים זה מכבר, בתחושת הרגשה משונה. כדמויות הלומות, סחופות עיוועים במדבר הפוסעים לקראת חידלון, אפס,מאום לא דבר. תתהה לכיוון שנבחר, והשביל הנכון שנבור ואיה הנתיבה והדרך, שלאורכה נצלח נעבר. מי לנו מנהיג שיוביל? כמגדל אור ומצפן היכן המופת והנס? והאות שאליו נצפה. בליבות מנהיגינו "פורצת עולה אהבה" של "שיתוף ורעות, חברות ואחווה". משתלחים איש ברעהו, בזעם עברה הדדי ויאושך גובר בתסכול, עמום לא בכדי. בכל שטחי הוויה, פרוץ ונטוש מאבק ועל המדינה מתערבל, גובר נחשול האבק. יבשו מעינייה, תמו עסיס ולשד בשועים רבים וטובים, יותר מרבב של חשד. מצב סבוך מעורפל, ויומנו דומה מחשיך ובריא לך ובטוח, שכך אין יותר להמשיך. מדינות ולאומים מפעילים, עלינו מכבש לחצים משתלחים בגוף האומה, בסכינים חרבות וחיצים. מבטיך שולח סביב, ומעט נתקף חרדה כשתסכית לאויבים ושוטמים בשלל הבטחות הכחדה. ובעת חשבת בלב, כי כלו כל הקיצין ככל שתעמיק להרהר, אתה שב למציאות ומרצין. כך תהדס מהוסס, בתוך חביון שרעפים כשמולך ערימות הפירות, בכל הדרם נשקפים. שיפעת הגוונים, מרנינה של אדום, צהוב וירוק אתה מזדקף ולפתע, על שפתיך בת צחוק. מתעודד באחת ומחליט, ומול הגיונך מזדקר כי "עם ישראל חי", ונצחו לא ישקר. ובמצילת שאון היריד, והמולת השוק הרוטט תדלג בינות דוכנים, בפירות וירקות תחטט. רגשות שמחה וחדווה, בחביון נשמתך עולים בעת תעמיס ותמלא, מכל הטוב בסלים. מגיע הביתה עייף, יושב בכורסא בפינה "מרביץ" נשיקה לאישה, ומלטף שיער הקטנה. מזעיף פניך טוען, שיותר אינך יכול ובכלל, קשה לחיות, ונמאס לך מהכל. אך הצלע לוחשת, חיש בך מתריסה רד לשפוך את הזבל ואחר כך תלה הכביסה. ובערב סביב השולחן, כשילדיך סביבך שרויים אתה מחליט באחת, נימשך מאבק החיים. מאבק סיזיפי מתיש,מתעצם מפעם לפעם, תחשוב, לא עוד אחריש,כי קרוב לפרוץ בי הזעם. יוצא מצויד עם האוהל,תופס מאחז בשדרות. והמון העם מיתנהל ושולט גם על כיכרות. וכאן לתומי גם אצביע על יעד נוסף ללינה. ולכל הצעירים גם אציע ,"לכו לכיכר המדינה." כי שם המרכז והלב,של כל עדת "מי ומי" לו יכולתי כוחות לשלב הייתי שם בעצמי. יוסף |