כותרות TheMarker >
    ';
    0

    דיור בר השגה - ללקק את האצבעות!

    39 תגובות   יום ראשון, 24/7/11, 09:15

    ''

     

    בימים אלה אני עורכת ספר זיכרון לאבי, שעזב אותנו בפברואר. כך נחשפים בפני חומרים יוצאי דופן מימים אחרים.

    אמי נהגה לכתוב לאבי ברכה לכל יום הולדת, מ-1939 עד 2010, שנת פטירתו, לאורך שבעים ואחת שנות אהבה. הברכות נכתבו בפנקסים קטנים, עמוד או שניים לכל שנה, עם סקירה תמציתית של אירועי השנה החולפת, ואיחולים חמים מאוד ליום ההולדת. ב-1943, אחרי הכשרה בדגניה ב' ובכפר החורש, הגיעו סוף סוף לתקוע יתד בקיבוץ שיהיה להם בית לכל חייהם.

     

    וכך היא כתבה לו בהיותה בת 20, לרגל יום הולדתו ה-26:

     


    1.6.1943

    שלמה, השנה אנו סוף סוף בקבוצתנו, בביתנו. אין לנו חדר, אלא אוהל,

    כמו פעם בדגניה, רק שאז הצטרכתי תמיד לברוח ממך בלילות לחדרי,

    אסור היה לי להישאר אצלך. וכעת אנו יחד, מאושרים באוהל שלנו.

    אוהלנו יפה יותר מחדרנו הקודם. הוא בחוץ, באמצע הטבע, עם מבט

    נהדר אל הים. הוא פתוח לרווחה יומם ולילה – שמש, ירח וכוכבים

    נכנסים ויוצאים אצלנו. כבר איננו סגורים בעולמנו הצר, אלא פתוחים אנו,

    נכללים בכלל הסובב אותנו. תא אחד קטן בתוך התבל האלוהית.

    סופגים אנו לתוכנו את קרניה החמות, ומקרינים אותה מאיתנו החוצה

    ביתר שאת – אוהלנו פתוח... האהבה שורה אף היא באוהלנו ובתוך

    כל אחד מאיתנו. היא מאחדת אותנו, מחזקת אותנו ונותנת לנו כוח –

    כוח לחיות חיים מלאים, על יופיָם ועל מגרעותיהם.

    אוהלנו פתוח, וטוב שפתוח הוא, כי קטן האוהל בשביל האהבה הגדולה!

    רוצה היא לצאת החוצה, להשתפך על סביבותיה, על חברינו, על קבוצתנו כולה.

    האהבה היא היא היוצרת את חיינו, בלעדיה אין לנו קיום.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/12 19:20:
      מאד יפה, הדור שבנה
        17/12/11 18:55:
      ואוו!! היכן ניתן עוד למצוא משפטים כאלו כיום? נהנתי מכל משפט ומשפט ,,והתרגשתי, ממתין לקרוא את המכתבים הנוספים יופי של שיר אוכל להוציא ממכתב זה....
        9/12/11 19:34:
      נוגע ללב ומדויק ברוח גם להיום "האהבה היא היא היוצרת את חיינו, בלעדיה אין לנו קיום.".
        26/11/11 09:42:
      מרגש.
        29/10/11 13:15:
      אכן מזכיר גם לי את הורי זל, שהיו בין מקימי המדינה, הסתפקו במועט שלמים בדרכם ואהבתם. מרגש, וכאמור מזכיר נישכחות.
        8/10/11 09:08:

      לזה אני קורא אושר ושמחת חיים ...

      גמר חתימה טובה

      ''

        25/8/11 19:00:
      כמה עשירים היו החיים אז. עשירים בערכים.עשירים במילים מלאות משמעות . נהדר ומרגש. תודה
        25/8/11 07:03:
      כשהצניעות וההסתפקות במועט היו ערכים, גם אוהל רעוע נחשב לארמון.
        22/8/11 17:57:
      מקסים, מקסים!!!! דודו
        16/8/11 19:13:
      that post is one of the beautiful i have ever met.
        16/8/11 14:00:
      איזו רומנטיקה! איזו אהבה גדולה! אשריך שהיית פרי לאהבה גדולה כזו.
        13/8/11 01:20:
      תודה על השיתוף, מרגש!
        9/8/11 01:52:

      אהבה באוהל ,פעם זה היה נורמאלי.
      והיום כלי להפגנות סמל לקושי

        6/8/11 11:50:
      פוסט מקסים .. אהבתי . דוד הלוי
        5/8/11 10:28:
      תעשיית האוהלים פורחת ... מקווה שיעזור גם לתעשיית הבנייה המיועדת בעיקר לעשירון העליון ומעלה *
        3/8/11 10:52:
      זאת אהבה זאת דירת אהבה אמיתית
        2/8/11 23:25:
      כמה יפה
        2/8/11 13:16:

      אוהל קטן, אהבה גדולה.

      עברו כמעט שבעים שנה. האוהלים התחלפו בבתים שאנשים עוברים בהם בין החדרים הגדולים ומחפשים  את האהבה הקטנה שלהם.
      כל פיסת מכתב כזו היא טיפטוף משיב נפש על השורשים הצמאים.

        2/8/11 10:53:
      אוהלים היום באופנה.... אבל זה פשוט צובט לי שנולדתי בתקופה הלא נכונה
        31/7/11 10:36:
      כי קטן האוהל בשביל האהבה הגדולה! אי לי מילים לתאר את מה שמתרגש בתוכי כשאני קוראת את המילים בפוסט שהעלת. יש משהו מעבר למילה הכתובה שנוגע בקורא, אכן האהבה היא היוצרת את קיומנו בכל הרמות. תודה.
        31/7/11 00:52:
      וואוו מסמך אהבה נדיר
        30/7/11 02:46:

      צטט: הטרמילר 2011-07-24 13:24:50

      ברור. אין לנו מה לחפש כאן אם לא נעבור כולנו לאוהלים מהם נפיל את השלטון המתנכר.

      --------------------------------------------

      האם ראתה  את הנולד, אוהלים ברחובותינו - אלא שהפעם שלא מתוך אהבה

        28/7/11 21:57:
      שלא כבני דורה, אמך כתבה בשפה בהירה, ללא המילים הגדולות שהיו נהוגות אז. מרגש
        28/7/11 21:21:
      יפיפה.
        28/7/11 16:10:

      "האהבה היא היא היוצרת את חיינו, בלעדיה אין לנו קיום."

      פעם ידעו לאהוב..

      מרגש.

        28/7/11 12:19:
      אהבת אדם וארץ שחומה חוצה את מרחב הזמן. באוהלינו דהיום שוכנת מחאה והנוף הוא פח אשפה גדוש והתחת הקרוב מדי של השכן.
        27/7/11 11:40:
      איזה מכתב אהבה יפה כתבה אימך אל אביך. איזו אהבה יפה.
        26/7/11 15:13:
      נעים להיזכר.....בדור האחר. חיים אחרים בזמנים אחרים...גם אז לא חסרו מקטרים..!
        26/7/11 11:50:
      מקסים. מרגש עד דמעות
        26/7/11 02:39:
      מדהים איזה זכות יש לך, איזה דור נפילים
        26/7/11 01:52:

      כל שאני יכול הוא להשיב בשיר תמורת דבר שירה

      ''

        25/7/11 22:37:
      תמים ויפה.
        25/7/11 22:09:
      מרגש מאד. אהבה ששרדה כל כך הרבה שנים. במכתבים של פעם - היה צריך להשקיע כדי להתבטא, ומכתב קצר זה הצליח לזקק כל כך הרבה רגש, לתוך מילים ספורות. אוצר של ממש.
        25/7/11 21:03:
      מי יתנני שלמה (או לפחות אהובתו...)
        24/7/11 18:45:

      מילים כל כך נוגעות

        24/7/11 18:37:
      עם אהבה בלב כל אוהל הוא ארמון מסתבר... תודה לך יונה יקרה על הפתק המקסים שהבאת.
        24/7/11 18:23:
      אהבה עולה על קירות מאבן, ברור, ובכל זאת גם חסרי אהבה זכאים למגורים נוחים וסבירים במאה ה21....
        24/7/11 17:47:
      מרגש מאוד ! אני מבינה מנין נובע כישרון הכתיבה :-) מסתבר שאנחנו דומות לא רק בשם, גם אני כתבתי חוברת זיכרון על הורי. יונה דורון
        24/7/11 13:24:
      ברור. אין לנו מה לחפש כאן אם לא נעבור כולנו לאוהלים מהם נפיל את השלטון המתנכר.

      ארכיון

      פרופיל

      עורכת ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין