כיאה לשיאם של ימי הקיץ הלוהטים, אחד המטרדים הכרוכים בעונה החמה שב ומכה בנו בימים אלה ♦ היתושים, המוכרים לנו מכל ימות השנה, דומיננטיים בעיקר בקיץ ♦ הם באים בהמוניהם, עטים על כל מקווה מים עומדים ומוצצים את דמנו ♦ על מכת היתושים הקיצית, הסיכונים שעלולים להיות כרוכים בה, האזורים המועדים והדרכים למגר או לכל הפחות לצמצם אותה ♦

אין כמעט מי שלא מוטרד מהם. הם מגיעים בהמוניהם ומותירים אנשים, נשים וטף עקוצים וחבולים. בשבוע שעבר התוועדנו, בכתבה נרחבת ביתד השבוע, למכת יתושים נקודתית ממנה סובלים תושבי שכונת רמת אלחנן בבני ברק. אלא שבקיץ, היתושים נחשבים לאחד המטרדים הבולטים בכל הארץ וגם בעולם. כעת, בימים החמים, הם מכים באוכלוסייה, כמעט מבלי להפלות אף אחד. מכות יתושים תוקפות ערים כמו בני ברק, קרית ספר, אור יהודה, רמלה, הרצלייה פיתוח ועוד יישובים רבים נוספים בארץ. בדרך כלל, עקיצות היתוש בעיקר מטרידות. הן גורמות לגרדת, לכאב לנפיחות ואדמומית. במקרים מסוימים וחריגים יש לציין, השפעתן אף עלולה להיות חמורה, עד כדי סכנת חיים ממש.

פעם, החשש הגדול מפני היתושים היה בשל היותם נשאים של מחלת המלריה, שהפילה חללים רבים. אולם כיום, הדאגה העיקרית היא מהאפשרות שיתושים עלולים להיות נשאים של מחלת קדחת הנילוס המערבי, שהתפרסמה בעשור האחרון וגרמה לפאניקה לא מעטה. מלחמת החורמה שמנהלים משקי הבית, רשתות לממכר תרופות וחברות אחרות ביתושים קוצרת הצלחות, אם כי לא מוחלטות. מדי שנה, בעיקר במהלך עונת הקיץ, התלונות על החרק הטורדני הזה שבות וחוזרות ולא נראה כי תיעלמנה לחלוטין בעתיד הנראה באופק.

גם לא בריא

מלבד העקיצות והזמזום, שמאיימים לעיתים למרוט את העצבים, לעקיצות היתושים, כאמור, עלולות להיות השלכות חמורות הרבה יותר. חלק לא מבוטל מהיתושים באזורים מסוימים בארץ עלול להיות נשא של מחלת קדחת הנילוס המערבי. מדובר במחלה פשוטה בדרך כלל, אבל במקרים מסוימים, בעיקר בקרב קשישים וילדים קטנים, עלולה להיות קטלנית. בעבר, היא גרמה למותם של מספר אנשים באזור יהוד, סביון ונווה מונוסון ועוד.

יש כמה אזורים בארץ שקיים לגביהם חשש כי מקננים שם יתושים נשאי קדחת הנילוס המערבי. בערוצי הניקוז והנחלים במרחב נחל איילון, נמצאו לפני כמה שנים מוקדים של דגירת יתושים בהיקפים חסרי תקדים. אלפי תושבים באזור התלוננו, ועדיין מתלוננים, על מכה חריפה של יתושים, הגורמת לסבל גדול. בשל מיקומן של ערים כמו רמלה ולוד סמוך לתעלות הניקוז של נחלת איילון, הן חשופות מאוד ליתושים. למעשה, כל הישובים המצויים לאורך אגן נחל איילון נחשבים לפגיעים מאוד.

מוקדים של דגירה

מהי הסיבה לכך שהיתושים פולשים בהמוניהם לאוכלוסיות רבות בארץ? מהיכן הם מגיעים? התשובה לכך, היא פשוטה. בכל מקום שבו יש מקווי מים, יש גם מוקדי דגירה פוטנציאליים של יתושים. כלומר, בכל אזור בארץ שיש בו מים, בעיקר מים עומדים, יש בדרך כלל גם יתושים. מוקדי הדגירה של היתושים נמצאים, כאמור, בנתיבי איילון, כמו גם באזורים אחרים של מקווי מים עומדים. בעיריות רבות יש תוכניות עבודה מסודרות למלחמה ביתושים, בעיקר בימים החמים, אז היתושים מתפשטים בכמויות רבות יותר. בקיץ, מספר התלונות של האזרחים על מתקפות יתושים גבוה בהרבה מאשר בחורף.

הטיפול בתופעה מצריך תיאום פעולה של כמה וכמה רשויות. לא פעם תולה רשות אחת את האחריות בחברתה, שזו מטילה את האחריות על הראשונה. כרגיל, התושבים משלמים את מחיר חוסר התיאום, ההחלטה והמנהיגות. בכל מקרה, היתושים אינם נחלתה הבלעדית של עיר כזו או אחרת. הם מגיעים כמעט לכל מקום המספק להם אכסניה, שהיא, כפי שצוין, ריכוזים של מים עומדים. למעשה, הסביבה הטבעית למחיית יתושים היא מאגרי מים מעופשים.

עוד יש קדחת

כאמור, אחד החששות העיקריים מפני היתושים הוא בשל מחלת קדחת הנילוס המערבי. לא כל שלולית של מים עומדים היא בהכרח קן לחיידקי קדחת הנילוס המערבי. אך באופן פוטנציאלי, יתושים עלולים להיות נשאים של קדחת הנילוס המערבי המועברת לבני אדם רק באמצעות יתושים. קדחת הנילוס נגרמת על ידי נגיף שמקורו בעיקר בעופות (היתוש הוא הנשא של המחלה בין העופות לבני אדם). רוב הנחשפים לנגיף כתוצאה מעקיצת יתוש אינם מפתחים סימני מחלה. במקרים בהם מתפתחת המחלה, היא מתבטאת בעיקר בחום, בכאבי ראש ובכאבי שרירים. אולם, באחוז קטן מהחולים, כאמור לעיל, המחלה עלולה להסתבך עד לדלקת קרום המוח, ובמקרים קיצוניים יותר, היא אף גורמת למוות.

לא קיים חיסון למחלה, ולא מוכר טיפול רפואי ספציפי המתאים לה. במקרים קשים, ניתן טיפול רפואי תומך לחולה. ב-2000 הייתה התפרצות גדולה של המחלה. חלו בה כ-450 איש, 20 מהם מצאו את מותם. אולם מאז, ירד בהדרגה המספר, וכיום מעט מאוד אנשים נחלים בקדחת. גם מספר האנשים שמתו כתוצאה מהמחלה ירד כמעט לחלוטין. ככלל, איתור וחיסול מוקדים של דגירת יתושים, הנשאים הפוטנציאליים של המחלה, הם המפתח למניעתה.

לכן, יש לדאוג שמערכות הביוב הביתיות תפעלנה כשורה. כמו כן, חובה לטפל באופן מיידי בדליפות מים ממערכות קירור ומזגנים, למנוע היווצרות של שלוליות, לנקות את גגות הבתים ולהימנע מהצטברות של מים כתוצאה מדליפות של דוד השמש. גם במקלטים ובמרתפים חשוב לשמור על ניקיון ויובש. במקרה של הצטברות מים במקלט, יש לשאוב את המים מהמקום. כמו כן, יש לרוקן חביות, דליים וכל כלי קיבול, הנמצאים בחוץ ומכילים מים. מכל מקום, במקרה של מקווה מים במקום ציבורי, מומלץ לפנות למוקד העירוני שייבש אותו.

כולנו פגיעים

ההמלצות האמורות תקפות כמעט לכל האזורים בארץ, אם כי יש דגש על כמה אזורים מסוימים: רמלה, לוד וישובים אחרים באזור נחל איילון, נחשבים לאזורים המועדים למתקפות יתושים. בשל קרבתן לנחל איילון, הם סובלים מדי שנה מכמות גדולה יחסית של יתושים בהשוואה לאזורים אחרים בארץ. מפעם לפעם, מתריע המשרד לאיכות הסביבה מפני התפשטות מאסיבית של יתושים לכל אורך היישובים שלאגן נחל איילון. אולם האמת היא, שכולנו, ולא משנה בדיוק באיזו עיר אנחנו מתגוררים, חשופים למטרד היתושים בקיץ. בהיעדר טיפול מתאים, כל אחד יכול להיעקץ.

יש המעריכים, כי גם תל אביב וסביבותיה מצויות על הכוונת באופן מודגש יותר מאשר ערים אחרות. אולם גם לגבי שאר האזורים בארץ, כאמור, אין מי שמחוסן מפני היתושים. היות שהם מגיעים לכל מקווה מים עומדים, ומתפשטים במהירות, קשה למצוא אזורים נקיים מיתושים. לכן, יש להימנע מכל מצב בו תהיה בסביבתנו תופעה של מים עומדים, וזה כולל אפילו השארת דלי עם מים. מים עומדים, בתרגום לא מלבב, הם יתושים.

חלוקת אחריות

על מנת למגר את התופעה החוזרת ונשנית של היתושים, או לכל הפחות למזער אותה, יש מספר גופים בארץ שאחראים לכך. הגופים הללו פועלים בשיתוף פעולה ביניהם, או שכך הם אמורים לפעול לפחות. כל אחד מהם, צריך לפעול בהתאם לתחום פעילותו ואחריותו. האחראים על הטיפול ביתושים הם: משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה, שירותים עירוניים והחברה להגנת הטבע. האחריות של משרד הבריאות ברורה למדי: המשרד, מתוקף תפקידו וסמכויותיו, מטפל בחולים שחלו במחלות בעקבות עקיצות של יתושים.

תפקידו של המשרד לאיכות הסביבה, לעומת זאת, מורכב קצת יותר: צוות המשרד צריך לדאוג למניעה של התרבות יתושים על ידי ניטור, ייזום והדברה, בכל מקרה של גילוי יתושים (מסוג האנפולס וסוגים אחרים). המשרד שולח מטעמו מפקחים ללחימה במזיקים. המפקחים מבקרים במקומות בהם קיים חשש להימצאות זחלי יתושים, כאשר הדגש הוא בדרך כלל על יתושי האנפולס, המסוכנים יותר. במקרה שמתגלים זחלי יתושים, נלקחת מהמקום דגימה שמועברת לבדיקה מיידית במעבדה האנטמולוגית של משרד הבריאות. זהו למעשה התהליך של הניטור. כמו כן, המשרד לאיכות הסביבה דוגל בתהליך של טיפול מונע, קרי, איתור ומיקוד מקורות פוטנציאליים לדגירת יתושים. בשלב הבא, הדברת היתושים, האחריות לכך מוטלת על הרשויות המקומיות.

כיום, נאסף מידע רב על אתרי הדגירה. הנתונים שנאספים מוזנים כל העת למחשבים, וכך מתקבל מיפוי של כל אתרי הדגירה בארץ. המיחשוב הזה מאפשר לגורמים הרלוונטיים לקבוע את הדינאמיקה, במרחב ובזמן, של דגירת היתושים. כל זאת תוך לקיחת התנאים הסביבתיים בחשבון, כמו: צמחייה, מים, הרכב המים, האקלים במקום וכדו´. אך חרף כל המשאבים, יש עדיין בקעים רבים במצוד המתהדק על היתושים. לעיתים כתוצאה מרשלנות, לפעמים מחוסר מודעות, ולא פעם גם מחוסר יכולת להתמודד עם המצב. כדי להשיג את ההצלחה המיטבית במלחמה העיקשת בחרק, חובה על כולנו להירתם למאמץ, בין השאר על ידי אימוץ ההמלצות שפורטו בכתבה.