טענת "הכניעה" אומרת שישנה סכנה בכניעה לדרישות החוטפים, כיון שהיא הופכת את החטיפה למשתלמת ולכן מעודדת את החטיפה הבאה. העיסקה לשחרור שליט, תייצר עשרות ניסיונות חטיפה עתידיים, ומכאן שמי שיאלץ לשלם את מחיר החופש של גלעד הן משפחותיהם של הנחטפים העתידיים. גישה זו פורטה בספרים כמו "הטרור כיצד יוכל המערב לנצח" שנכתב על ידי ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. לצורך העניין נניח שהטענה אכן נכונה - וכל כניעה לחטיפה תעניק "רוח גבית" לחטיפות עתידיות. מכאן יוצא שהענות כלשהיא לתביעות החוטפים היא בעייתית. נניח שהיינו מצליחים בדרך נס להקטין את דרישות החוטפים ל-500 משוחררים במקום אלף. האם זה היה מונע מהם להציג את החטיפה כהישג? האם במקרה זה לא היתה מוענקת רוח גבית לחטיפות עתידיות? לכן כנראה שהנסיונות להורדת המחיר לא מהווים מלכתחילה פתרון לשאלת "הכניעה". יכול להיות שמנהיגנו חיפשו את הפתרון במקום הלא נכון. הפתרון שאני עומד להציע עשוי לקמט מספר גבות - והוא קשור בעונש מוות, אך לפני שאגיע אליו חשוב לי לציין את הסיבות שאני מתנגד לאותו עונש. נגד עונש מוות הסיבה המהותית: בחברה שלנו ערך חיי אדם הוא אולי הערך המקודש ביותר, וכדי להגן על אותו ערך - גם במקרים מאוד מזעזעים החברה לא משתמשת בעונש נטילת חיי אדם. מעבר לכך שמטרת הענישה אינה נקמה. הסיבה המרכזית לענישה היא הרתעה, ונוסף לכך הרחקת העבריין מהחברה. לאחר שהעבריין הורחק מהחברה אין הצדקה להרחיק את העבריין עוד יותר על ידי עונש המוות. נשארה ההרתעה, שמביאה להתנגדות השנייה. הסיבה הפרקטית: לפחות בהקשר של הסכסוך הישראלי פלסטיני עונש המוות אינו יוצר הרתעה, ההיפך הוא הנכון. כאשר השהידים הם גיבורי התרבות של החברה הפלסטינית עונש המוות הוא כמעט גורם מעודד. חמור מכך - עונש מוות עשוי לספק מצבורי דלק חדשים לפעילי הטרור, שכן כל מוות יוצר גיבור וכל גיבור דורש נקמה. כנראה שהסיבה הפרקטית היא שהכריעה את הכף ולכן אכן נדיר למצוא עונשי מוות במדינתנו.
ובכל זאת למרות הסיבות הללו רעיון עונש המוות עולה לא פעם. מדוע? משום שמעשי רצח המוני, רצח סדרתי ועוד עומדים בסתירה כל כך גדולה לעקרון קדושת החיים, עד שרחמים כלשהם על אותם רוצחים (כלומר אי יישום עונש ממות) עלולים להתפרש גם הם כסתירה לקדושת החיים.
אוקי - לאחר ההקדמה המייגעת הנה הפתרון המוצע: עונש מוות על תנאי. ההגדרה: אותם מעשי רצח המונים שנראים כסתירה לעקרון החיים אכן ראויים לעונש מוות. המפלט של הרוצחים מהגרדום אינו נעוץ בטיב מעשיהם, אלא באופי של החברה ששוללת עונש מוות. למעשה עונש המוות (שאינו מיושם בחברתנו) מוסב לעונש אחר. ההצעה שלי, שבמקרי רצח יוצאי דופן (רצח המונים, רצח סדרתי וכו'), יוטל על אותם עבריינים עונש מוות על תנאי - לצד מאסרי העולם שנגזרו עליהם. מתי משתמשים בעונש מוות על תנאי: אדם "שהרוויח" את עונש המוות על תנאי, עשוי להיות מוצא להורג במקרה אחד בלבד - כאשר המשך חייו מהווים איום על חיי אנשים אחרים. לדוגמא אם רוצח המונים מפעיל מהכלא חוליות חיסול, ניתן לממש כלפיו את עונש המוות, אם רוצח סדרתי הצליח להשתחרר מהכלא והוא מהווה סכנה לחיי אנשים, ניתן לממש כלפיו את עונש המוות. באותו אופן אם רוצח סדרתי פלסטיני עלול להשתחרר מהכלא, כאשר הוא עומד על כוונותיו להמשיך במלאכת הרצח, ניתן להפעיל עליו את עונש המוות. זה הבסיס החוקי של של ההצעה בהקשר לשאלת "הכניעה" נראה לי שההשלחות די ברורות. מי שיתכנן חטיפת ישראלי לצורך שיחרור רוצחים, צריך להביא בחשבון שהוא עשוי להיות זה שיגרום למותם של יקיריו. במילים אחרות החוטף יהיה האיש שימשוך בחבל התלייה של הרוצח הסדרתי הפלסטיני אותו הוא מעוניין לשחרר. לדעתי זהו גורם מרתיע - לא רק לרוצח עצמו אלא במיוחד לחוטף העתידי. * הפוסט הוא פרק שלישי בנושא שחרור גלעד שליט. הראשון http://cafe.themarker.com/post/2240317/ התעסק בבעית הבסיס (חשיבות השחרור) והשני http://cafe.themarker.com/post/2265702/ התעסק בשאלת המחיר (סיכון חיי אדם). |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו טוב- תפסת אותי. השאלה שאת מעלה היא אחת משתי הבעיות העיקריות של החוק (אולי תמצאי גם את השנייה). הרעיון להטיל על אדם עונש על פשע שהוא עדיין לא ביצע הוא באמת בעייתי (שלא לומר לא חוקי) - ובכל זאת. 1. עונש המוות על תנאי של הרוצח הסידרתי - הוא על מעשה שהוא כן ביצע (רצח סדרתי) - העונש הזה נמנע ממנו מתוך ההנחה שהוא כבר אינו מהווה איום לחברה (נמצא בכלא) כלומר יש זיקה בין המעשה שהאדם ביצע לבין העונש. 2. לגבי עונש על מעשה שהאדם עשוי לעשות - גם לכך יש תקדימים - מה תאמרי על ענישה על "ניסיון לשוד" כלומר הענשת שודד שעדיין לא שדד? מה תאמרי על הענשת נהג על מהירות מופרזת (למרות שלמהירות השפעה שולית על תאונות דרכים) מתוך ההנחה ש"עבריין תנועה" הוא בעל פוטנציאל לעשות תאונות?
מצד שני התקדימים אינם מכשירים עונש מוות. לכן אפשר לטעון שעונש המוות יעשה בכפוף לבדיקה מה מידת המסוכנות של אותו אדם, ואפשר לומר גם שבמידה והאדם תיקן דרכיו והרשויות מאמינות שהוא כבר אינו מהווה איום - עונש המוות על תנאי יסור לגביו.
לא ירדתי לגמרי לסוף דעתך. האם עונש מאסר (נגיד על גנבה) הוא לא מעשה איום על האזרח על מנת שימנע ממעשה מסוים?
אני האחרון שאומר שתמיד אנחנו מתנהגים כיאות. אין ספק שלתדמית שלנו בעולם צריכה להיות מקום בשיקולים שלנו. לטעמי אם החוק ינוסח בזהירות ולא בהתלהמות הוא יכול לעמוד בנורמות המשפטיות הבינלאומיות. (כמובן שמי שירצה לעוות אותו כדי להציג את קלונה של ישראל יעשה זאת - אבל האם הוא לא יעשה זאת גם ללא אותו חוק?).
שימי לב שרוב רובו של הפוסט עסק בשאלה החוקית מוסרית של עונש מוות על תנאי, ורק בשורה האחרונה נכתב כיצד עונש זה עלול להועיל בנושא חטיפה לצרכי שיחרור רוצחים. כלומר ההרתעה אינו לב ליבו של הרעיון אלא (אולי) פועל יוצא שלה. ולגבי התמיהה שלך? האם גרימת מותו (ולצורך העניין הפיכתו לשהיד) של אסיר פלסטיני אינה עלולה להרתיע את החוטף? בוא נבדוק את העניין:
1. אם חייו של אותו אסיר לא היו מעניינים את החוטף מדוע מראש הוא ביצע את החטיפה? כלומר אם חייו של האסיר חשובים לחוטף - ההרתעה אמורה להיות אפקטיבית.
2. אולי החטיפה נועדה לזכות את החוטף בכבוד החברה הפלסטינית השמור למשחררים? אך אם במקום שחרור החוטף יגרום למותם של האסורים - יש סיכוי גבוה שמבקום כבוד הוא יקבל ביקורת ואפילו שיטנה מהברה הפלסטינית.
3. ואולי אני טועה - שכן המוות לא פעם משדרג את מעמדו של הלוחם הפלסטיני בקרב בני עמו. כלומר יש סיכוי סביר (כפי שנאמר בפוסט) שמותם של אסירים פלסטינים ישדרג (ישהד?) את מעמדם בקרב בני עמם. אולי אותו שידרוג מעמדי יהיה גם לגבי החוטפים? באופן אישי האפשרות הזו אינה נראית סבירה שאם כן - היו הפלסטינים דואגים בעצמם למוות של פלסטינים בכלא הישראלי - כידוע התופעה הזו לא נצפתה עד היום - להיפך - הפלסטינים משתדלים לשפר את תנאי מאסרם של אסיריהם הכלואים בישראל.
בקיצור - יכול להיות שחייו של האסיר הפלסטיני אינם חשובים לחוטף, אך הפחד מפיחות מעמדו בחברה הפלסטינית - יכול להיות גורם מרתיע.
בפירוט הסיבות להתנגדות לעונש מוות חסרה לי הסיבה המוסרית. אולי בגלל זה אתה מסוגל לכתוב משפט כמו:
אם רוצח סדרתי הצליח להשתחרר מהכלא והוא מהווה סכנה לחיי אנשים, ניתן לממש כלפיו את עונש המוות.
עיניך רואות מה שמקלדתך כותבת? אחרי שריצה את עונשו, בואו נהרוג אותו על סמך החשד שהוא יפשע בשנית?
מה פירוש הצליח להשתחרר מהכלא? או שהמערכת שחררה אותו או שהוא ברח. ואז נתפוס אותו ונחזיר אותו לכלא בתוספת שנים על הבריחה.
ולעניין: עד היום ישראל לא הצליחה למצוא גורם הרתעה אמיתי. עוצר, סגר, כתר, מעצרים מנהליים, הריסת בתים, מאסרי עולם. מנהיגים פלסטינים ישבו שנים ארוכות בכלא הישראלי בתקווה שיהוו קלף מיקוח אבל חסידיהם לא נכנעו והמשיכו לסגוד להם מרחוק.
האפשרות שמישהו שהוא אולי אפילו לא מכיר, יוצא להורג וייהפך לשאהיד, תרתיע את זה שמתכנן חטיפה? אתמהה.
ברוטוס: מעורר מחשבה ומחייב התייחסות
נטוס: רעיון יצרתי בכל מקרה
..