| היום היתה לי הזכות להיות בהצגת אחת התוכניות השאפתניות של משרד החינוך. רוני דיין, ר גף ישומי מחשב, איש יקר ומעניין יחד עם רונית נחמיה המפקחת הארצית והטורבו מאחורי הטמעת תוכנית תקשוב ארצי לבתי ספר. הכוונה הכללית של הפרויקט, כפי שהבנתי היא לקדם, לדחוף, לפרוץ את מחסום השימוש בכלים הדיגיטאליים בחוויה של בתי ספר. התוכנית אמורה לחבוק את בת הספר מכל היבטי התקשוב. הן מהצד התכני [ספרים דיגיטאליים, חומרי לימוד, פדגוגיה] הן מהצד הטכנולוגי [במיוחד "ברזלים" כמחשבים ניידים למורים, לוחות חכמים ועוד והצד הארגוני [חיבור כל משרדי הממשלה לפרויקט]. בינינו, הכוונה האמיתית היא לקדם את ישראל מספר מקומות במעלה סולם ההשוואה המפחיד. ישראל נמצאת באחד המקומות הנמוכים בשימוש בתקשוב בחינוך. נמוך עד כדי מבוכה, נמוך עד כדי הצאת מיליוני שקלים לפרויקט, נמוך עד כדי שמספר משרדי ממשלה מוכנים אפילו לשתף פעולה. ומכאן קצרה הדרך ליצירת חזון [שפתוח להערות הציבור] – שאפתני עד כדי חוסר בהירות מאפיין לחזונות שכאלו: הטמעת מיומנויות המאה 21 לתלמידים. מתוך הפרויקט הזה, יצאו בוגרים מיומנים מספיק כדי להוביל אותנו למאה ה-21 בביטחה ובאושר. לחזון זה יש אישור ממשלה. ז"א יש אישור מאותם שרים שהכירו את פייסבוק רק לפני מספר חודשים ולרובם אין בכלל נוכחות ברשת. יש אישור, וזה העיקר, כל השאר בעצם תלוי באנשי משרד החינוך לדרגיהם השונים. המענין בתוכנית הזו, היא שהמוח נמצא במשרד החינוך כך גם הארגון והאינטגרציה, לעומת זאת התפעול יצא לחברות פרטיות חיצוניות [כמו טלדור, עט הדעת, אפילו מט"ח בתוך החגיגה, ולא נשכח את פרויקט אתנה]. אבל הזרוע החשובה ביותר היא הזרוע הביצועית והוא "רכז התקשוב" של בית הספר. דמות מיתולוגית שנוכחותה בבתי הספר עולה ותפקידה ליישם את תוצאות הפרויקט בבתי ספר [כמובן בחסות המנהל הכל יכול של כל בית ספר]. רכז תקשוב הופך להיות איש מקצוע מומחה בתחום חדש הנקרא "טכנולוגיות למידה". נשמע כל כך מעניין, עד שמאחורי שמעתי אנחת התפעלות של הציבור [המורכב מסטודנטים וסגל במרכז ללימודים אקדמיים בחסות בית הספר לחינוך של פרופ חן והמגמה לתיקשוב של ד"ר גילה קורץ]. ומייד החלו שאלות של איך מגיעים? מה נדרש? מדוע אנחנו לא בפנים? וכך המשיכה הצגת התוכנית תוך פירוט של מיומניות תקשוב, אוריינות דיגטלית מתלמידים [מתחילים בבתי ספר יסודיים] ואני חושב בליבי, איך בדיוק יועברו תכנים אלו על ידי מורים שהם עצמם עדיין לומדים די לאט את אותה אוריינות דיגיטאלית שכל כך נדרשת מהם. איך הם, שמוגדרים כמהגרים לעולם דיגטאלי, שעדיין צריכים לעבור מהפיכה תרבותית ומחשבתית בדרכי החשיבה, הוראה ובכלל, אורח חיים דיגיטאלי, הם אלו שצריכים להתחיל את התהליך. והנה אנקדוטה קטנה, "היומן הכחול" אותו יומן שהכרתי בתור תלמיד ונמצא עדיין הרוב בתי ספר, סוף סוף יתוקשב. יעבור כולו למחשב כולל הערות והספות המורה וRSS המעדכן מורים ומנהלים אחרים. אתם יודעים מה, אם היומן הכחול עבר, אולי יש סיכוי שגם הפדגוגיה, המורה, התלמיד, ובכלל יעברו? |