פתאום כשיש ריק בזמן נדחפות להן כל-מיני מחשבות עמוקות,
על מדרגות לולייניות שנעצרות תמיד באותה נקודה. ממש,
על דרכים ידועות מראש. ועל הבטן, היותר רכה,
על יופי שעדיף על שכל, שחלש-על איברים אחרים. כאלה שצריכים להיות. זוגיים, ועובדים בבודדת. אחת ובלבד, וגם זה לפרקים. ו//או עד,
על הפעם הראשונה, על הפעם האחרונה, ואולי בעיקר, על הבריחה ממי שחזרתי להיות. בפועל, כמעט בלי לחשוב. כי יש מקומות. שמחשבות רק הורסות,
* * *
חושבת לעצמי, שזה מצחיק, הדברים שאני לא מוחקת. לעולם, ומה בכלל ההבדל הגדול בין נעלם ונאלם,
וכמה יש את המספר ההוא. שתמיד ולעולם יהיה מספר. מושלם,
. |