ביבי והחבר'ה עושים שוב "Sale" ולנו נדמה שבחרנו "מציאה"... כמו במלחמה,כמו "המשק צומח" (ואנחנו נרקבים...), כמו מכבי האש. רק שהפעם אף מטוס או צינור לא יצליחו להציל אם לא נקרא את האותיות הקטנות...-

"השוק עשה את שלו השוק צריך ללכת- יוסי שריד- הארץ

"השוק" עשה את שלו - עשה רע, עשה שמות - השוק צריך ללכת, ולפנות את מקומו לקצת יותר מדינה ורווחה. המאקרו בסדר גמור, אבל המיקרו בכלל לא בסדר, כי האדם הוא מיקרוב, שאותו ניתן לראות באמצעות מיקרוסקופ בלבד. עד עכשיו הבחינו כאן רק במספרים, אבל מעכשיו אין ברירה, מוכרחים לספור גם אנשים. 

ראש הממשלה מפציר בשריו "להיכנס כולם מתחת לאלונקה". לרגע היה נדמה שביבי עצמו הוא הפצוע הישראלי, שאותו צריך לשאת במסעו ממשכן השרד בירושלים לחווילה בקיסריה. זאת לא אלונקה, זה אפיריון, שבו הוא יושב שנים רבות, ומבעד לווילונותיו אפשר להציץ בשכנים, במשפחת שליט ובד"ר ליאוניד אידלמן שעוד מעט יגיע. 

כאשר חוזרים ומזכירים שלא מתמול-שלשום הרקיעו מחירי הדיור שחקים, אלא במרוצת עשר השנים האחרונות, שוכחים להזכיר שאלו ברובן השנים של נתניהו. הן טבועות בשיגעון ההפרטה שלו, קודם כשר אוצר כל-יכול, ואחר כך כראש ממשלה לא-יכול. זה השיגעון שהבטיח גדולות ונצורות, אבל ניפק קטנות ומצוקות. מעטים כל כך נהנו, רבים כל כך חסרו, ועכשיו כשל כוח סבלם.מאבק אחד - גם הוא צודק - הסתיים לפני 15 שנה בכמה פיצות. שרה הזמינה טייק-אוויי ורשמה על החשבון. כך נתפתו אז הסטודנטים ששבתו רעב. הפעם חייבים להיזהר יותר, כי הפיצה הזאת אינה ראויה למאכל אדם, אל תגעו בה. אסור לאכול מה שנותנים, מותר לאכול רק מה שלוקחים. 

השר משה כחלון נשלח בסוף השבוע לטלוויזיה, וכגוי של מוצאי שבת הבטיח פתרונות "לא תוך שבועות או ימים אלא תוך שעות"; ומאותו רגע התחילה הספירה לאחור, העין לא משה מהמחוג הגדול. ראש הממשלה בעצמו - קשוב כמנהגו לרחשי הלב של הציבור - הבטיח "הפתעות" בקרוב. ייתכן שעוד היום יפרסם נתניהו את תכניתו המפורטת לדיור בר-השגה, אף כי רק אתמול התחנן עדיין ל"רעיונות". זה בדיוק הזמן להזהיר מפני הבאות. 

אזהרה ראשונה שלוחה ל"ירוקים", שרבים מהם לוקחים חלק פעיל במחאת האוהלים. הווד"לים (ועדות לדיור לאומי) הם עניין לוונדלים, מבטלות עקרונות וכללים לפיתוח אחראי ובר-קיימא, ויסבו נזקים שלא במהרה יתוקנו, אם בכלל. הסופרטנקר של ביבי יכלה כל חלקה טובה, כי החיפזון הוא מהקבלן, שלא כדאי לפתוח לו פה גדול מדי. 

ישראל תהפוך לשטח הפקר, משתוצף הארץ במקרקעים. לא חנקין ורופין ואוסישקין יגאלו אותם, גם לא המעמד הבינוני, שנאבק כעת בעד בינוניותו המכבדת ונגד בינוניותו המנוולת. הנדל"ניסטים הכבדים מזרע הטייקונים הם שיזללו עוד שטחים פתוחים לתיאבונם שאינו יודע שובע; הם שישתלטו ראשונים על עוד נתח עסיסי של אדמות מדינה. כך תיגזל גם חלקת הרש, והזול הזה יעלה לנו ביוקר. 

ואזהרה שנייה מופנית לזוגות הצעירים ולסטודנטים. ייזרקו לכם בימים הקרובים פירורים, ולא רק מפיצה. אך בבואכם ללקט אותם מתחת לשולחן, מיד יתברר לכם ששוב הקדימו בחורי הישיבות. כי ללא-אברכים בגילכם אין לפי שעה שמונה ילדים, אפילו לא ארבעה, על כן לא לכם ולשכמותכם נתכנו הפתעות, ונא להתייצב בסוף התור. בלי קריטריונים שווים לכל נפש, ולא רק למשפחות ברוכות נפשות, אין הנייר של נתניהו זכאי להיקרא "תכנית". 

גם בנייה ציבורית לרכישה ולהשכרה היא תנאי. למה לנו להרחיק את עדותנו לקיומה ולקיימותה של בנייה כזאת במדינות מפותחות, אם אפשר לקרב אותה. לא במקרה אין זכר למחאה מעבר לקו הירוק. כאשר 50% מכלל הבנייה הציבורית בעשור האחרון הם ב"מחוז יהודה ושומרון" ורק 3% ב"מחוז המרכז", אין למתנחלים סיבה לתרעומת. מה טובו משכנותיך ישראל בשטחים, ובאמת אין צורך באוהלים. גם אין זה מקרה, שכל בעלי טורים מימין חברו לשים את המוחים ללעג ואת מחאתם לקלס: המפונקים הללו, משדרות רוטשילד, ילדי השמנת, שדווקא הם החליטו פתאום לשמור על החתולים. 
 
עכשיו, לאחר שבועיים של מאבק, חייבים לקרוא בשבע עיניים את האותיות הקטנות של תכנית נתניהו, ובעיקר את הגדולות והמודגשות; חייבים לוודא, שלא יתגלה בפעם-המי-יודע-כמה, שהדרך לגן העדן הסוציאליסטי, האבוד, רצופה בכוונות ניאו-ליברליות רעות.