במקביל למאבק על שחרורו של גלעד שליט, ובמידה רבה גם כחלק ממנו, נשמעים בציבור קולות למען קיצוץ ברמת החיים של המחבלים הכלואים.

למאבק זה אני איני שותף.  האחריות העיקרית לשחרורו של גלעד שליט מוטלת על ראש הממשלה ולא על אף אחד אחר!!! לא גודלה של מנת החומוס המסופקת למחבלים על ידי רשויות הכלא יביא לשחרורו או חלילה למותו של גלעד בשבי.

לאחרונה נדמה שהמאבק למען שחרורו של גלעד שליט נדחק לקרן פינה.  אצלנו הרי אין רגע דל, וארוע רודף ארוע, וכך באו המאבק על מחיר הקוטג' ומאבקם של שוכני האוהלים למען תנאים משופרים של השגת דיור, וגם שביתת הרופאים כמובן, והשכיחו מעט את עניינו של גלעד שליט, ועל כך יש להצטער מאד.  המאבקים על מחיר הקוטג', למען תנאי דיור משופרים ועל שכר הרופאים הם מאבקים כלכליים, בעוד שהמאבק על חייו של גלעד שליט, הוא מאבק ערכי שעתיד לעצב את פני החברה בישראל לדורות.

אני מאמין כי מי שחושב שהפחתת כמות החומוס המסופק לאסירי החמאס תביא לקצו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני או לפחות תקדם את שחרורו של גלעד הוא קצת תמים.

שוכני האוהלים השובתים בכל רחבי הארץ שובתים למען החומוס שלהם.  מאבקם צודק ולגיטימי, והלוואי שיצליח.  גם הרופאים השובתים לוחמים למען החומוס, וגם המאבק שלהם צודק ולגיטימי, והלוואי שיצליח.

מי שמוכן לחגור חגורת נפץ ולפוצץ אותה על גופו בתוך אוטובוס מלא אנשים חפים מפשע, הוא רוצח מתועב, אך ברור לכל שהוא אינו עושה את זה עבור תוספת של חומוס. מי שמקבל את נקודת השקפתי זו, אינו יכול להיות שותף לדרישה לקצץ בתנאי מאסרם של המחבלים כדרך של ענישה, שהרי אין בזה כדי לקדם את שחרורו של גלעד.  כאסירים שנדונו על ידי בתי משפט ישראליים, ומוחזקים בבתי כלא ישראליים, הם זכאים לתנאים הניתנים לכל אסיר אחר.  לא פחות וגם לא יותר.

על המאבק להצלתו של גלעד שליט להתמקד בראש הממשלה, שבידו הכח להביא לשחרורו של גלעד, אך הוא מסרב לפעול לשם כך.  ראש הממשלה הוא האיש שעלינו לקצץ במנת החומוס שלו, וממנו עלינו לשלול את הסיגרים היקרים שהוא מעשן על חשבוננו (לו לפחות היתה לו די רגישות לעשן אותם בצניעות ולא מול המצלמות, אבל אז זה היה מקלקל לו את כל הדאווין...).

לאחרונה למדתי כי יש בינינו גם כאלה שאינם מסתפקים בדרישה לקיצוץ בתנאי מאסרם של המחבלים. במו אוזניי שמעתי מפיה של גברת אחת הצעה פרקטית לגבי הטיפול הראוי במחבלים האסירים.  היא הציעה להפוך אותם לבנק אברים, שבו אפשר יהיה לקבל אברים להשתלה לפי הצורך. כך יהיה אפשר לדעתה גם להציל חיי אדם,  גם להפטר מן הצורך להאכיל כל כך הרבה אסירים, וגם להעניש בצורה הולמת את אלה ששפכו כל כך הרבה דם של חפים מפשע. אודה על האמת: הרעיון הזה שבה את לבי, והייתי עושה אף יותר מזה: הייתי משתמש בחלקים שאינם ניתנים להשתלה, כחומרי גלם להכנת מצות לפסח. וכמו שהקורא המשכיל בוודאי יודע,  זה מתכון בדוק ועתיק יומין. גם יהיה אפשר כמובן למכור לבתי החרושת לנקניק את השרידים שאינם ראויים לשמש להשתלות,  וכך תוכל המדינה גם להרויח כסף וגם תשופר איכות הנקניק. סוף סוף אנחנו לא יכולים להתקיים לאורך זמן רק מאכילת קוטג'....

וכשם שבמסעדות מפוארות בחו"ל יש אקוואריום גדול שבו שוחים להנאתם לובסטרים טעימים, כדי שהלקוחות הרעבים יוכלו לבחור את הסרטן האומלל המגרה את בלוטות הריר שלהם, וכמו שבבתי העינוג שבאחדות מבין ארצות המזרח הרחוק מכונסות כל העובדות בחדר גדול אחד, על מנת שהלקוחות הנכבדים יוכלו לבחור לעצמם את זו שמגרה בלוטות אחרות בגופם, כך נוכל אנחנו לבנות בבתי הכלא שלנו אקוואריום ענק, שבו ישבו המחבלים הכלואים, והחולים הנזקקים יוכלו לבחור לפי טעמם ומבעד לזכוכית משוריינת כמובן, את האסיר בעל הלב, הכבד או הכליות המתאימים ביותר לצרכיהם.  ברור שהדבר מחייב חקיקה מתאימה, שתהפוך את המחבלים לחלק מסל הבריאות שלנו, שהרי אנחנו מדינת חוק ואסור לנו לשכוח זאת.   אך כאן אני סומך בעיניים עצומות על ראש הממשלה שלנו ועל סגנו רב העלילות, שיצליחו להעביר את החוק הנדרש בתקופה קצרה ככל שניתן.

לשימוש באבריהם של המחבלים הכלואים תהיה השפעה מבורכת על בריאות הציבור, והוא גם  יהווה ללא ספק תרומה גדולה לפיתוח הכלכלה בישראל. לצדן של ה"חומוסיות" החדשות הנפתחות חדשות לבקרים בכל קרן רחוב, יפתחו "חמאסיות", שבהן אפשר יהיה לרכוש בזול מעדנים מבשרם של המחבלים, ואולי גם מוצרי לוואי יחודיים, כמו סבון בריח חומוס....

וזה עוד לא הכל, כיוון שיש בבתי הכלא שלנו גם מחבלות, נוכל להקים חוות רבייה.  את התינוקות נאכיל ברמדיה שהורדה בזמנו מן המדפים ונגדל אותם כדור המשך של ספקי אברים להשתלה, את חלבן של האמהות אפשר יהיה למכור למפעלים המייצרים מוצרי חלב, כדי שייצרו ממנו גבינת קוטג' מעולה, שתימכר לציבור במחיר השווה לכל נפש. במקום שיתפנה בבתי הכלא לאחר שנשתמש באבריהם של המחבלים נוכל לשכן את מחוסרי הדיור, וכך נצליח לפתור שלל בעיות בירייה אחת ויחידה.

אבל הבה ננסה להיות רציניים לרגע. אם נקבל הרעיון המקורי של הגברת ההיא  באופן חלקי, ונאמץ את העקרון של שימוש במחבלים לשם הצלת חיי אדם, אפשר להתחיל בכך כצעד ראשון עם גלעד שליט, שהרי אין מחלוקת על כך שגם הוא זכאי להנות מן ההטבות שבסל הבריאות.  במקום לעקור חלקי אדם לשם הצלת חיים של אחרים, שזה תהליך מעט ברברי לטעמי וגם יקר מאד, נמסור לחמאס את המחבלים  החיים בשלמותם בתמורה לשחרורו של גלעד שליט, וכך גם נציל חיים של חייל שלנו, וגם ניפטר מעונשם של המחבלים הכלואים, ואיש לא יוכל להאשים אותנו בהתנהגות לא הומאנית.  יתירה מזו: בשבתם בכלא, חייהם של האסירים ושל בני משפחותיהם בטוחים מרע, אך אם ישוחררו, הם ידעו שהתנהגות רעה עתידה להמיט עליהם ועל יקיריהם אסון גדול.

המאבק על חייו וחרותו של גלעד שליט אינו מאבק פוליטי רגיל, ואינו מכוון להשגת הישגים פוליטיים כגון ייצוג ברשויות השלטון וכיו"ב. אני פעיל במאבק זה כאיש עמותת "רעות", שהוקמה על ידי אנשי מילואים בהווה ובעבר. מטרת העמותה הוא לממש את עקרון הערבות ההדדית הלכה למעשה, ושביו של גלעד הוא העילה להקמתה. ישנם כמובן גופים נוספים ולא פחות חשובים, כמו האמהות למען גלעד, אשר גם להם אין אידיאולוגיה פוליטית כזו או אחרת. בין השותפים לדרישה לשחרורו של גלעד שליט ניתן למצוא אנשים מכל קצות הקשת הפוליטית.

אנו פועלים למען שחרורו של גלעד כאזרחים המודאגים משחיקתו המסוכנת של ערך הערבות ההדדית, שהוא אולי עמוד התווך של כל חברה מתוקנת.

אז יאללה אדוני ראש הממשלה, גם אם הדברים נכתבו ברוח קלילה מעט, הגיעה כבר העת לעשות מעשה ולהחזיר את גלעד שליט למשפחתו, ולא להמתין עם זה עד שיתקרב מועד הבחירות, כפי שטוענים כלפיך האופטימיסטים. על מה שממנו חוששים הפסימיסטים, מוטב שלא לדבר כלל.