לשבחה של משטרת ישראל יאמר, שאין היא בודקת בציציותיהם של המפגינים, תרתי משמע. מי שסבור היה פעם, כי בריוני המשטרה מפליאים את מכותיהם רק בעוטי זקנים, חובשי מגבעות ולובשי ציציות, יתפלא בוודאי לשמוע שגם סטודנטים חסרי דיור, אינם נמלטים מידם האימתנית של הבריונים לובשי המדים. פתאום גילו אותם מפגינים, כי במדינת ישראל זה כואב להפגין. לא רק ללב ולנפש, אלא גם לגוף. הפגנה שלווה, עם הפרעה שולית לכל היותר, הופכת תוך שניות לשק חבטות של חבורת הבריונים עם המדים, שרק ממתינים לרגע בו יוכלו לפרוק את תאוות האלימות הטבועה בהם.

כך כותב סטודנט אחד: "התמונה הראשונה שאני רואה היא של בחור צעיר, דקיק כמו כרטיס האשראי שבארנק שלכם, ויש לו ביד זר פרחים עצום. הוא ניגש לכוחות היס"מ, שמקיפים את האזור שבו יש לא הרבה יותר מחמש מאות מפגינים. ´קח´ הוא אומר להר אדם במדים שניצב מולו ומושיט לו פרח. ´גם לשוטרים מגיע להתפרנס בכבוד במדינה הזאת, אנחנו אוהבים אתכם´. היסמ"ניק מקרב את פרצופו למרחק שבו האף שלו כמעט נוגע בזה של הנאיבי ושואג ´תעוף לי מהעיניים´, מעוצמת השאגה הבחור עף כמעט מטר אחורה".

וזה לא נגמר בכך. מאוחר יותר, כאשר המפגינים מתחילים לצעוד, מגיע ה"אקשן" האמיתי, כפי שהוא מספר: "מישהו החליט שזו מסיבה ושהגיע הזמן לסגור אותה. תוך שניות דהרו אל תוך הקהל פרשים, והסוסים שעליהם רכבו רמסו את הכרזות המבקשות צדק חברתי ואת אלה שאוחזים בהן. מפגינים שישבו על הכביש, או שנשלפו בכוח מהמדרכה, הפכו להיות סחבה לניגוב האספלט. כשניסיתי להתערב ולשכנע צמד שוטרים לקחת מפגין לניידת כשהוא עומד על רגליו ולא נגרר מהן, התשובה הייתה מרפק. למפגין שראשו רותק לכביש על ידי ברך כאב הרבה יותר ממני... כמה שעות לפני שראש הממשלה הודיע שהוא מחבק את המפגינים, כוחות הביטחון של המדינה שהוא מנהל פוצצו להם את הצורה. ללא התראה מוקדמת. ללא ניסיון לפינוי בדרכי שלום".

סטודנט אחר, שהיה בהפגנה מספר אף הוא בתקשורת: "אתמול לראשונה בחיי הרגשתי מהי דמוקרטיה ומהי הזכות להביע מחאה. זה קרה במהלך מחאה ברחוב אבן גבירול, כאשר שוטרים עצרו אותי, נתנו כמה מכות לצלעות, הרימו אותי באוויר וזרקו לתוך הזינזאנה המפורסמת. לראשונה בחיי הבנתי מהי דמוקרטיה ולמה כל-כך חשוב לשמור עליה, הבנתי כמה חשובה הזכות להביע את מחאתך, גם אם היא עלולה לגרום לך לבלות עם עוד 25 גברים מיוזעים 4 שעות בתוך רכב עשוי פלדה עם חריצי אוויר קטנים, ולמרות הריחות, הזיעה, הצעקות והכעס — מצאתי גם מקום להבנה וגאווה להיות שייך לעם הזה".

וכיצד מגיבה המשטרה? התגובות כבר מוכנות מראש, מודפסות על נייר רשמי, רק שלוף ושלח: "המשטרה איפשרה למפגינים למחות ולחסום כבישים, אך קבוצה של מפירי חוק בחרו לתקוף את השוטרים... השוטרים הודיעו להם כמה פעמים שייאלצו לפזר אותם, ומשלא נענו נאלצו להשתמש בכוח סביר". הנוסח הידוע, בו המותקף הוא המתקיף ואילו התוקפן בסך הכל התגונן. בצירוף המלים הידוע: "כוח סביר", משתמש הדובר כל אימת בו מתייצבים אנשים חבולים ומוכים בפני התקשורת ומראים לעין כל כיצד נראה "כוח סביר" במדינת ישראל.

כולם מחפשים סיבה, מדוע הדובר הטרי של משטרת ישראל, הלל פרטוק, עזב אתמול בטריקת דלת את המשטרה, חודש וחצי בלבד לאחר שהובא אליה על ידי המפכ"ל החדש יוחנן דנינו. מדובר בדובר מקצועי, רציני, שאמור היה לרענן את מערכת הדוברות המיושנת של המשטרה. לא ידוע מהן הסיבות לעזיבתו, אבל אין ספק שמדובר במכה קשה למפכ"ל. אולי — רק כהשערה — הדובר החדש שכיהן במשך שנים כדובר עיריית ת"א, אינו רגיל בהפצת כזבים או תגובות מוכנות מראש. אולי. בכל אופן המפכ"ל דנינו, שהבטיח להשיב את אמון הציבור במשטרה, לא צועד בכיוון הזה. כל עוד ימשיכו הבריונים שתחת אחריותו להפליא מכותיהם באזרחים מן השורה, לרוב בלי סיבה, סתם כדי לפרוק את תאוות האלימות שלהם, לא יהיה מי שיתן אמון בגוף המסואב הזה.