מביט בקירות

בהפרדות שבין המרחבים

סלון, מטבח, מרפסת

ולא מבין למה הם שם.

מביט בתקרה

הנמוכה יחסית

ולא ממש מבין מה היא עושה שם.

deep inside, עמוק בתוכי

נועדתי לג'ונגל.

הייתי אמור לישון על האדמה

ללא קירות

ובמיוחד בלילות.

וכך אני מוצא עצמי זר בערב

זר בלילה

בסביבה לא מוכרת

שקוראים לה ביתי.

ולא שהוא זר לי

יושביו

אלא קירותיו.

וכל בית היה זר לי

כל אוסף של קירות

ללא קשר לנפח.

לכאורה loft היה עושה לי אחרת

ופעם גם חלמתי על קירות זזים

על בית על גלגלים

"לך על יפני" מישהו אמר לי

מחיצות שזזות

וגם זה לא דיבר אלי.

מה כן? להסתובב עם לביאה ערומים בג'ונגל

כשקרירות הלילה מסמירה את שיער גופנו.

המתח של הלילה חסר לי

הסכנות ...

החושך שעוטף

יש אנשים שפוחדים מהחושך

ואני? אני מתעורר בחושך

נפשי יוצאת אליו

בטחוני חוזר אלי

נפשי פורצת חושיי מתעוררים לחיים

ריגושי מקבלים רעבונם.

בלילה, מזה חודשים ושנים

הקירות נמסים מול עיניי

ואני חולם שאני פורץ אותם ויוצא אל היער

לעצים הגבוהים

ליער הגשם

להליכה עירומה של נמר דרוך

כשגופי נוגע ועורי גם - בשרכים גבוהים.

ואני חוזר למיטתה של הלביאה

והיא מיבשת את עגלי הרטיבות בלשונה

וקורה משהו

נשאר משהו

יש חיים בלעיסה.

כתפיים לאחור. נושם עמוק. מביית את החיה שבי

מאלף את החיה שבי

לחיות ולנהוג כאחד האדם

כחיית האדם.

אני מסביר לעצמי שאנו צריכים לגור בבתים

בקירות

לשמור על ילדים מעקרבים ונחשים

להוריד את הזבל

וללכת לישון

עייפים במיטה

אחרי ההשכבה.

פה, היער שלי. במילים.

המילים הן העצים והשרכים

ואני הולך ביניהן. הרווחים הלבנים שבין האותיות השחורות

זה אני. נמר, פומה. זה אני הרווחים.

ואת מוזמנת איתי לטיול בג'ונגל

לביאה יקרה שלי

את מוזמנת להתנמר מתחת לסדינים

גם בקיץ מלא זיעה.

את מוזמנת מדי פעם לחשכת הלילה

ב 6 חושים

עד שנירדמים שוב

חבוקים.